שמחת החג סח

לאיסור ודחה שם הש"ש דהתם לאו משום חזקה אלא מטעם רגלים לדבר דאי נימא משום חזקה אפילו ספק חזי ספק לא חזי נמי יהא טמא דאוקי אחזקת טמא אלא ודאי דאין מחזיקין מאיסור לאיסור והכא טעמא משום רגלים לדבר ולפי דברינו לעיל הכא כולי עלמא יודו דשייך כאן לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור אפילו התוס' דפליגי על רש"י ז"ל בפ' אין צדין וסברי דאין מחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור נבלה אבל הכא שאני דהכא דומה למה שכתבו התוס' בפ' המדיר דהא הכא נמי אם ראה באמצע ימי זיבה. זיבה דסותר ז' ימים לאו דנטמא מחדש אך דנשאר עליו הטומאה הישנה. וממילא שייך כאן שפיר לאוקמי על חזקתו שנטמא אך מה דלא מוקמינן אחזקה בספק חזי ובספק לא חזי נלפענ"ד פשוט דכל דבר שאסור עד זמן קבוע ולא מחוסר מעשה כלל וכשיבא הזמן הותר ממילא אין הדבר עומד בחזקת איסור אדרבא הדבר עומד בחזקת היתר דהיינו לכשיבא הזמן שיהי' מותר כן נלע"ד לומר. וזהו סברת הש"ס בנזיר (דף ס"ד ע"ב) וזהו נמי סברת התוס' בגיטין (דף ב' ע"ב) דהקשו דהא נדה הוי איתחזק איסורא ולילף מנדה דע"א נאמן אפילו איתחזק איסורא ותירצו דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וגם בידה לטבול ע"כ וכונת התוס' לפענ"ד הוא כן דמה שהיא עתה אסורה לא הוי בחזקת איסור כיון דאסורה רק עד ז' ימים ולא מחוסר מעשה כלל דבידה לטבול לא מקרי טבילה מחוסר מעשה אך למה אית לן למיחש שמא ראתה עוד הפעם ע"ז לית לן חזקה כן נראה לענ"ד לומר דמה שכתבו בסיום דבריהם וגם בידה לטבול הכל תירוץ אחד הוא א"כ הכא נמי בספק חזי ספק לא חזי לית לן לאוקמי בחזקת טמאה דהא לכתחילה עומדת דלאחר ז' תהי' טהורה דהא לית לה חזקה שתראה כל ימי' ומה שהיא מחוסר טבילה ג"כ לא הוי מחוסר מעשה משום דבידה לטבול נמצא דלא הוי בחזקת טומאה כמו שכתבתי דכל איסור שנאסר רק לזמן קבוע ואין מחוסר מעשה כלל לא הוי בחזקת איסור אדרבא הדבר עומד לכתחילה בחזקת היתר אם יבא הזמן אבל בודאי חזי אך ספק מחמת ש"ז ספק מחמת זיבה נמצא דליכא על האיסור זמן קבוע דאפילו חזי ש"ז נמי סותר יום א' ואותו יום דסותר לאו משום טומאת קרי אלא משום טומאת זיבה אלא דכן גזה"כ דש"ז בזב אינו סותר ז' אלא יום אחד נמצא דבהא ליכא ספק דנארך עליו זמן הטומאה אך הספק הוא אם ליום א' או לז' ימים בזה שייך שפיר לומר דאוקמינן על חזקת טמא ונימא דנארך הזמן טומאה לז' ימים אבל אם הספק הוא דלמא לא חזי כלל טהור משום דמוקמינן הדבר על חזקתו שלא נשתנה וכיון דעמד לכתחילה דלאחר ז' ימים דיהי' טהור מוקמינן על חזקתו ואמרינן דלא חזי וטהור נמצא דראית המהרי"ט מהא דאמרינן דאם נזקק לטומאה ספיקו טמא דמחזיקין מאיסור לאיסור נכון וקיים ודוק

סימן יא

נקטינן דספיקא דאורייתא לחומרא ודעת הרמב"ם הוא דהא דספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא הוי לקולא ועיין בש"ש שמע"א מזה והקשו עליו דלדידי' למה הוצרך הלל"מ למימר דספק ערלה בחוץ לארץ מותר הא מדאורייתא כל הספקות מותרין

ונראה לתרץ בהקדם מה שאמרתי על דברי השב שמעתתא ש"א פ"ב שהעלה שם דהא דאמרינן דספק ערלה מותר היינו דוקא אם הספק הוא בפירות שאין יודעין מאיזה אילן הוא אבל אם יודעין מאיזה אילן הוא הפירות אך הספק הוא באילן גופי' אם הוא בן ג' או לאו לא הוי ספק ערלה כ"א ודאי ערלה משום דמוקמינן האילן אחזקתו דהוי פחות מג' שנים דחזקת האילן מהני לפירות כמו דמהני חזקת האם לבת ואעפ"י דהוי חזקה העשוי' להשתנות אעפ"כ הוי חזקה כדמבואר אצלו בשמע' ג' פ' י"ג עיי"ש

והנה רש"י ז"ל בקדושין (דף ל"ח ע"ב) פירש שם בהדי' דלא כדברי הש"ש דהנה שם ד"ה היינו דשני לן כתב רש"י ז"ל וז"ל ספק ערלה ספק עברו עליו ג' שנים אי נמי פרדס שיש בו נטיעות ערלה ושאר נטיעות ולקט עכו"ם מן הפירות ואין ידוע מהיכן עכ"ל. הרי דכתב בהדיא דספק עבר ג' שנים על האילן הוי נמי ספק ערלה ומותר בחו"ל לא כדברי הש"ש ודברי רש"י ז"ל צריכין ביאור דאמאי לא מוקמינן אחזקת אילן כדברי הש"ש. והנה לכאורה יכולין לומר דרש"י ז"ל אזיל אפילו למ"ד דמכשיר בה פוסל בבתה דחזקת האם לא מהני לבת וכן הכא נמי לא מהני חזקת האילן לפירות ואליבי' תופס רש"י ז"ל טעם הראשון. אך לענ"ד נראה הא דתלי הש"ש אי מהני חזקת האילן לפירות או לא במחלוקת דחזקת האם אי מהני לבת לאו בדיוק הוא משום דנראה דאפילו למ"ד דחזקת האם לא מהני לבת אבל מ"מ יודה דחזקת האילן מהני לפירות כמו שאבאר. דזאת בודאי מוכרחין לומר דאפילו למ"ד דמכשיר בה ופוסל בבתה דהיא כשרה ובתה פסולה אבל מ"מ מודה אי אזלא האם ותנשא לכהן ויהי' לה בת מכהן זה דהולד כשר דהא להכי היא כשרה שתוכל להנשא לכהן וכיון דהיא כשרה א"כ מאיזה כח פסול אתה יכול לפסול בתה ועוד נראה דאי אמרת דהבנים שיהיו לה יהיו ספק פסולין א"כ ג"כ היא תהי' אסורה להנשא משום דכהן שיבא עלי' יעבור על לאו דלא יחלל זרעו ודוק. אלא ודאי דאי תנשא לכהן ויהיו לה בנים דהבנים יהיו כשרים אפילו למ"ד דחזקת האם לא מהני לבת והא דפוסל בבתה היינו דוקא אותה הבת שהיא מעוברת ואין אנו יודעין מהיכן היא מעוברת מכשר או מפסול שייך לומר נהי דהאם גופא מוקמינן לה אחזקת כשרות ומספק אם הבועל הי' פסול אין אנו יכולין להוציאה מחזקת הכשרות שהי' לה עד עתה אבל מ"מ חזקה לאו בירור הוא וכיון דעל הולד ליכא חזקה נשאר הספק על הולד אם הוא מכשר או מפסול אבל על בני' שיהיו לה אחרי כן מאדם כשר דליכא לספוקי אם הם מאדם פסול אך מאיזה כח אתה רוצה לפוסלן מכח האם דדילמא היא פסולה הא מוקמינן לה בחזקת כשרה וכשרה בודאי וליכא לספוקי עלה כלל א"כ בודאי הבנים כשרין ודוק. וכיון שכן הכא נמי באילן דערלה לה כיון דמוקמינן לי' על חזקתו דאין לו ג'