שמחת החג סז

דלא מהני ס"ס נגד חזקת איסור ואלו בספק טרפות אפילו אירע מחיים נמי מהני ס"ס וכדמבואר ביו"ד סי' נ"א בספק מחמת קוץ או מחמת חולי דמותר מטעם ס"ס ואי נימא כמ"ש מהרי"ט דמחזיקין מאיסור לאיסור וכחזקת ודאית היא א"כ אפילו בספק טרפות נמי לא להני ס"ס כיון דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור טרפות עכת"ד. אבל לפי דברינו לא קשיא כלל דאיכא למימר דאפילו נימא מחזיקין מאיסור לאיסור היינו באיסורין שיש להם שייכות אהדדי כגון אמ"ה ונבלה ששניהם מחמת חסרון שחיטה הם ושחיטה מתרת אותם אבל טרפה שאין לה שום שייכות עם שחיטה ושחיטה אינה יכולה להתיר איסור טריפה לא שייך כאן לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור כן הי' נראה לי לומר דעל איסור טריפות לא אמרינן דמחזיקין מאיסור לאיסור. אך באמת כבר חקרתי אי איסור טריפה הוי איסור מיוחד או נימא דטריפה הוא ג"כ מפני חסרון שחיטה דכיון דטריפה אינה חי' א"כ נחשבת שקצת חיותה כבר פקעה ממנה בלא שחיטה ושחיטה אינה מתרת אלא היכא שכל חיותה נפקעין ממנה ע"י שחיטה אבל טריפה אין כל חיותה נפקעין ע"י שחיטה לכך אין בכח של השחיטה אלא לטהר אותה מטומאת נבלות אבל לא להתיר באכילה. וקצת סמך לדבר זה מצאתי ברש"י ז"ל בפסחים ודף כ"ה ע"א) ד"ה מנבלה וכו' וז"ל ואין נראה לי דטרפה נמי לא משתרי בשחיטה עכ"ל וכן ראי' מפורשת מדברי רש"י ז"ל בב"ק (דף ע"ח ע"ב) ד"ה המעכב בשחיטה דאיסור טריפה הוי משום חסרון שחיטה עיי"ש. וא"כ לפי זה גם באיסור טריפה הי' שייך לומר מחזיקין מאל"א למאן דסובר כן אך נראה לי לומר דאפילו נימא כן דאיסור טריפה הוא חסרון בשחיטה מ"מ לא שייך בה לומר מחזיקין מאיסור לאיסור מצד אחר והוא דנראה דלא שייך לומר מחזיקין מאיסור לאיסור אלא דוקא באופן זה כגון דהספק מאיסור השני נולד באותו הרגע ממש שנסתלק האיסור הראשון כגון ביבמה לשוק דהספק איסור יבמה לשוק נולד באותו הרגע ממש שנסתלק האיסור דא"א לכן באמ"ה ונבלה דהספק איסור נבילה נולד באותו הרגע שנסתלק האיסור דאמ"ה אבל כאן באיסור טריפה דהספק נולד עוד מחיים בשעה שהאיסור דאמ"ה הי' עלי' והאיסור טריפות יש על הבהמה בשעה שהיא חי' ג"כ נמצא דבשעת שהיתה חי' לא הי' עלי' אלא איסור דספק טריפות דבחיי' לא הי' שייך לאוקמי על החזקה דהא היתה עלי' עוד האיסור דאמ"ה גופי' וא"כ הי' האיסור טריפות עלי' רק ספק וא"כ מהיכא תיתי לאחר מיתת הבהמה שיהי' חל עלי' האיסור טריפות בודאי מטעם מחזיקין מאיסור לאיסור הא עתה ליכא שום התחדשות במציאות דאיסור טריפה לכן לא שייך מחזיקין מאיסור לאיסור על איסור טריפה ודוק

והנה מה שהביא מהרי"ט ראי' מהא דבהמ' בחיי' בחזקת איסור עומדת דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור נבלה דמחזיקין מאיסור לאיסור כתב שם הש"ש בפ"ב דהתוס' בפ' אין צדין בביצה פליגי על רש"י ז"ל ופרשו דהא דבהמה עומדת בחזקת איסור לאו מטעם אמ"ה הוא אך מטעם איסור דאינה זבוחה וממילא מביא הש"ש ראי' מהתוס' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מהא דלא פירשו כרש"י ז"ל ואח"כ בפ"ד שם מביא מדברי התוס' בפ' המדיר דסבירא להו דמחזיקין מאיסור לאיסור (שם דף ע"ה ע"ב) ד"ה ספק טמא דהקשה ר"ת אמאי טמא ולא מוקמינן לי' בחזקת טהרה ותירץ ר"ת דהכא מיירי שנזקק לטומאה שהי' בו נגע אחד והי' מוחלט וקודם שנטהר מנגע זה נולד בו ספק הזה ואחר שנטהר מהראשון נשאר בו ספק זה עיי"ש. הרי מכאן דסבירא להו להתוס' דמחזיקין מאל"א ומסיק שם דכיון דמדברי התוס' בפ' אין צדין משמע דסבירא להו דאין מחזיקין מאל"א הרי דהתוס' חזרו ממה שסבירא להו בפ' המדיר והא דקשיא להו אמאי ספק טמא ולא מוקמינן לי' על חזקת טהרה תירצו בנדה (דף כ"ט) תירוץ אחר עיי"ש עכת"ד. אבל לפי מה שביארתי לעיל נראה דהתוס' לא חזרו בהו ממאי דסבירא להו בפ' המדיר אך הם סבירא להו דעד כאן לא אמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור אלא באופן הא' שכתבתי לעיל דהיינו היכא דהאיסור השני פועל שהאיסור הראשון לא יסתלק כגון שכתבתי לעיל מנזיר ואיסור דא"א ויבמה לשוק לפי מה שביארתי דאיסור אחד הוא אבל באופן הב' דהיכא ששני איסורין הם אך שניהם נלקחין מסיבה אחת כמו שהבאתי לעיל דהיינו אמ"ה ונבלה וכדומה סבירא להו להתוס' דבזה לא אמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור לכן התם בהמדיר דמיירי התוס' בא' שהי' מוחלט מנגע אחד ואח"כ נולד בו ספק נגע אחר דאעפ"י שנתרפא מהנגע הראשון לא אמרינן בזה דטומאתו שהי' עליו מהנגע הראשון סלקה מעליו אך טמא מצר הנגע השני דודאי לא כן הוא אך כל זמן שלא יוכל להטהר מהטומאה הראשונה יהי' מאיזה נגע שיהי' נשארה עליו הטומאה הראשונה שחל עליו בשעה שנעשה מוחלט נמצא דהנגע השני פועל רק שהטומאה הראשונה לא תפקע מעליו לכן סובר שפיר התוס' דאמרינן מחזיקין מאל"א אבל שם בפ' אין צדין דמיירי מאיסור אמ"ה לאיסור נבלה דשני איסורין מיוחדין הם הגם שיש להם קצת שייכות אהדדי כדביארנו לעיל סבירא להו להתוס' דלא אמרינן בזה מחזיקין מאיסור לאיסור ופליגי על רש"י והרשב"א דסבירא להו דגם בגונא זה אמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור וראיית המהרי"ט היא כן דהא רש"י והרשב"א ז"ל סבירא להו דגם אפילו בשני איסורין מיוחדין אמרינן ג"כ מחזיקין מאיסור לאיסור ואפילו התוס' דפליגי על רש"י ז"ל אעפ"כ יודו במעשה דמהרי"ט מיירי בו דמחזיקין מאל"א דהא סבירא להו בהמדיר דהיכא דהאיסור השני פועל על האיסור הראשון שלא נסתלק דאמרינן בכהאי גונא דמחזיקין וכאן נמי א"א ואיסור יבמה לשוק איסור אחר הוא לפי סברת המהרי"ט ז"ל ודוק

והנה הראי' שמביא המהרי"ט מהא דאמרינן בשבעה דרכים בודקין את הזב בנזיר (דף ס"ו) עד שלא נזקק לזיבה משנזקק לזיבה אין בודקין אותו אונסו וש"ז טמאים שרגלים לדבר ומפרש תלמודא ספיקו לא תימא ספק חזי ספק לא חזי אלא ודאי חזי ספק מחמת ש"ז ספק מחמת זיבה פירשו שם התוס' דאי מחמת זיבה סותר ז' ואי מחמת ש"ז אינו סותר אלא יום אחד כיון שנזקק לטומאה ספקו טמא וחוזר וסותר הקודמין הרי דמחזיקין מאיסור לאיסור