שמחת החג סו

הא מר בר ר"א אזיל בכהן העובד ובכהן העובד אה"נ דאפילו אי נודע לו ידיעת ספק נמי אין מרצה אבל הברייתא דקתני לנזיר ועושה פסח דטהור מיירי בטומאת בעלים דשם דטהור לאו משום ריצוי ציץ לכן אי נודע לו קודם זריקה רק ידיעת ספק לא הוי ידיעה כדביארנו כיון דטעמא לאו משום ריצוי ציץ הוא דטהור לכן יכול לעשות הפסח אף דנודע לו ידיעת ספק ונראה דמוכרחין לומר דהש"ס סבירא לי' דכיון דקתני סתם לנזיר ועושה פסח טהור ובכלל עושה פסח הוא בין טומאת בעלים ובין טומאת כהן ומשמע להש"ס דהברייתא מיירי בטומאת כהן נמי ואעפ"כ טהור ומותר לכתחילה להקריב הגם דנודע לו קודם הקרבה ופריך שפיר אמר בר ר"א ואעפ"י דאמרינן דהברייתא דקתני דטהור לעושה פסח קאי גם אכהן מ"מ לא מצינן לפשוט לעיל להבעי' דרב"ח אי כהן המרצה בקרבנותיהן אי הותרה לו טומאת התהום משום דבאמת לא קתני בהדיא בהברייתא דמיירי בכהן שנטמא נמי ואי נימא דבכהן לא הותרה טומאת התהום א"כ לא שייך כלל טומאת התהום בכהן א"כ קא אזלא הברייתא רק בטומאת בעלים אבל לפי האמת דגם בכהן הותרה לו טומאת התהום בקרבנותיהן א"כ צריכין לומר בפשטות דהא דקתני לעושה פסח דטהור מיירי נמי בכהן העובד דבי' נמי הותרה טומאת התהום דאי לאו הכי הוי לי' להברייתא לפרושי כיון דבכל מקום הותרה ג"כ טומאת התהום לגבי' נמי אלא ודאי דאפילו בכהן העובד מותר להקריב פסחים אפילו נודע לו קודם שנטמא ובי' ליכא לחלק בין ידיעת ספק לידיעת ודאי לכן מסקינן דמר בר ר"א אומר דאפילו נודע קודם זריקה נמי הציץ מרצה וכל זה הוא דוקא בטומאת כהן אבל לא בטומאת בעלים כדביארנו לעיל ועולים הסוגיות יפה וגם דברי הרמב"ם ז"ל עולין בקנה אחר כפתור ופרח ודוק היטב בכל זה

והנה אחר שביארנו בעזהי"ת את דברי הרמב"ם ז"ל בהיד החזקה וכפי' המשניות בטוב טעם: אתי לכאורה לפי דברינו שראית המהרי"ט מפי' המשניות להרמב"ם ז"ל דמחזקינן מאיסור לאיסור נדחין מצד אחר והוא דמפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ליכא ראי' דמחזיקין מאיסור לאיסור אלא היכא דאיסור השני פועל שהאיסור הראשון לא יסולק ממנו כגון הכא במאי דמיירי הפי' המשניות להרמב"ם דאם נעמיד אותו על חזקתו שנטמא נמצא דטומאתו הראשונה עוד לא סלקה מעליו וע"ז שייך שפיר להעמיד על החזקה כמו בכל מקום שמעמידין האיסור על חזקתו שלא נשתנה אבל היכא דהאיסור הראשון בודאי הלך ואנו מסופקין אם נאסרה באיסור אחר מנ"ל דבהאי גונא מחזיקין מאיסור לאיסור ודוק

ומה שנלענ"ד לומר בזה הוא דמהרי"ט לא כוון בזה להביא ראי' דבעלמא מחזיקין מאיסור לאיסור אך דהמהרי"ט הביא ראי' רק לדינו דמיירי בו דשייך כאן לומר דמחזיקין דהמהרי"ט מיירי שם באחד שמת ולא נודע אם היו לו אחים או לא דכתב דמחזיקין מאיסור אשת איש לאיסור יבמה לשוק וסובר המהרי"ט דאיסור א"א ואיסור יבמה לשוק לאו שני איסורין מיוחדין נינהו שאין להם שייכות להדדי אך סובר דאיסור דיבמה לשוק הוא אותו האיסור גופי' דא"א שהי' עלי' בעור שהי' בעלה חי אך באשה שיש לה בנים כשמת הבעל הותר האיסור דא"א ומותרת להנשא ואם אין לה בנים אסורה להנשא דנשאר האיסור דא"א אפילו אחר מיתת בעלה נמי אך כיון דאין לה בעל הוקל מעלי' האיסור מאיסור חנק לאיסור לאו אבל מ"מ הוא אותו האיסור דא"א שהי' עלי' בעוד בעלה חי ולא איסור חדש וא"כ שייך שפיר לומר מחזיקין מאיסור לאיסור כמו התם בנטמא הגם דמטומאה הראשונה עשה מעשה לטהר אך כיון שיכול להיות שנעשה מעשה שנארך הטומאה הראשונה כגון שנטמא כמו שביארנו מעמידין על החזקה שהטומאה הראשונה עדיין קיימת כן הכא נמי דמספקא לן אם האיסור דא"א נסתלק במיתת הבעל או לא נעמיד אותו על החזקה שלא נסתלק ודוק

וראי' דאיסור דיבמה לשוק לאו איסור חדש הוא יכולין להביא מדברי הש"ס דקדושין (דף י"ד ע"א) שם ובמיתת היבם מנ"ל ק"ו וכו' אלא מה לא"א שכן אוסרה מתירה ופי' שם רש"י ז"ל וז"ל שהרי בעלה הוא האוסרה לפיכך הוא מתירה במיתתו אבל יבמה דקדושי דבעל קאסרי לה האיך תהא מיתת היבם מתירתה עכ"ל הרי דס"ד דגמרא דיבמה קדושי הבעל קאסרי לה דהיינו שיש עלי' עוד קדושין דבעל הרי דאיסור דיבמה לשוק היינו מעין האישות שהי' עלי' בחיי בעלה והגם שיש לדחות אבל פשטות דברי רש"י ז"ל משמע כן והגם דמדחי שם בגמרא אמר ר"א הא נמי אוסרה מתירה יבם אוסרה יבם שרי לה לאו משום דבמסקנא סבר לה לש"ס דאיסור דיבמה לשוק הוא איסור חדש ולאו משום אישות שיש עוד עלי' אך דבזאת מודה במסקנא ג"כ אך הכוונה הוא דהאישות שהי' שייכת מתחילה לבעלה נתרוקן במיתת הבעל מבעל ליבם נמצא דעתה הוא יבם האוסרה ולא. הבעל כן יכולין לומר בדברי ר"א וכן משמעות דברי רש"י ז"ל שם עיי"ש וכיון דאיסור אחד הוא שייך שפיר לומר מחזיקין מאיסור לאיסור כמו התם בנזיר דמיירי בי' הפי' המשניות להרמב"ם ודוק

ובכלל הי' נראה לי לחדש ולומר דאפילו למאן דסוברין דמחזיקין מאיסור לאיסור לאו בכל האיסורין קאמרי דמחזיקין אלא אחד מהנך גווני או כדאמרן דהאיסור השני פועל על האיסור הראשון שלא יסולק או עכ"פ בכגון זה דהאיסור הראשון והשני נלקחין מסבה אחת כמו שאבאר כגון בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומפרש רש"י וכן הרשב"א ז"ל דהיינו איסור דאמ"ה הגם כשמתה כבר נסתלק האיסור דאמ"ה ועתה ליכא כ"א איסור נבלה אבל מ"מ האיסור דאמ"ה הוא מטעם דליכא שחיטה דהתורה הקפידה שלא לאכול בלי שחיטה דהא השחיטה מתרת האיסור דאמ"ה ואיסור נבלה נמי הוא משום דלא נשחטה נמצא דסבה אחת גורמת שני האיסורין לכן שייך לומר חזקה דהסבה ההיא שגרמה האיסור הראשון וכן השני עדיין לא נסתלקה אבל היכא דשני האיסורין אין להם שום שייכות זה לזה אז כולי עלמא מודו דלא אמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור. ובזה נוכל לתרץ מה שכתב שם הש"ש בשמע' ה' פ"ד דנראה מהפוסקים דסבירא להו דאין מחזיקין מאיסור לאיסור דהא בספק בשחיטה העלו רוב אחרונים דלא מהני ס"ם משום