שמחת החג סא

שם הרמב"ם משום דהוי ספק דשמא לא נגע וכיון דהוי ספק אם נטמא בטומאת התהום לכן כתב שם הרמב"ם שפיר דשוחט ואוכל פסחו משום דספק ידיעה לא נחשב ידיעה והוי כלא נודע כלל ואע"ג דכבר ביארנו דהתם לא מיירי בספק השקול דנוטה יותר לטומאה מלטהרה דהא לתרומה טמא אבל מ"מ סובר הרמב"ם ז"ל כמו שכתב הש"מ בב"מ גבי עשירי ודאי ולא ספק דאף דאיכא רוב דמחויב במעשר מ"מ הוי ספק דרוב נמי חשוב ספק דהיכא דהצריכה התורה ודאי רוב לא חשיב כודאי כן הכא נמי דההלמ"מ הי' היכא דנודע ודאי דנטמא קודם הבאת קרבנותיו דטמא אבל היכא דיש קצת ספק אע"ג דאיכא רוב לטמא אעפ"כ טהור דודאי לא הוי לכן כתב כאן הרמב"ם שפיר דשוחט ואוכל פסחו לכתחילה אבל בהל' י"ב וי"ג מיירי בנודע לו דודאי נטמא בלי שום ספק כלל לכן כתב שם הרמב"ם דדוקא דנודע לאחר עשיית הפסח אבל אי נודע לו קודם לא משום דפסק כסוגיא דנזיר דההל"מ היתה דוקא בנודע לאחר הבאת קרבנותיו אבל לא קודם וא"כ דברי הרמב"ם ז"ל מדוקדקין שפיר וליכא בהו סתירה כלל לא כאן ולא למה שכתב בהל' נזיר פ"ו דהתם נמי מיירי בודאי נטמא לכן כתב דסותר ודוק

וכיון שבאנו לכלל זה ממילא יתורץ קושית הש"ש והאורח מישור שהקשו למה כתב כאן הרמב"ם בהל' י"א דאם נטמא בודאי בטומאת התהום דטמא הא טומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא ואנו ביארנו לעיל שהאמת שגם הרמב"ם סבירא לי' כן וא"כ בודאי קשה למה כתב כאן הרמב"ם דבודאי נטמא דטמא. אבל לפי דברינו אלה לא קשיא ולא מידי דכיון דביארנו דבאמת פסק הרמב"ם דהא דטומאת התהום טהור דוקא בנודע לאחר זריקה אבל בנודע קודם זריקה אין יכול להקריב הפסח וביארנו דהא דכתב הרמב"ם כאן דאפילו בנודע קודם זריקה דטהור משום דמיירי כאן דלא נטמא אלא בספק וא"כ מיושב שפיר דבאמת סבירא לי' להרמב"ם דטומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא והא דפסק כאן דבודאי נטמא דטמא משום דהכא מיירי הרמב"ם בנודע הספק קודם עשיית הפסח לכן דוקא בספק טומאה דידיעת ספק לאו ידיעה היא כדביארנו לכן אע"ג דנודע לו קודם הזריקה והשחיטה יכול לעשות הפסח ולשחוט משום דהוי כלא נודע אבל אם נטמא בודאי לא הי' יכול לעשות הפסח משום דהרמב"ם פוסק כהסוגיא דנזיר דבנודע קודם הקרבה אינו יכול להקריב ודוק נמצא דשני הקושיות מתורצות חד בחברתה

והנה הדבר צריך עוד ביאור למה פסק הרמב"ם ז"ל כדקס"ד דגמרא דפסחים דנודע קודם זריקה דלא מרצה הא הש"ס מסיק שם דלא אמר מר בר ר"א הכי מעולם אדרבא מסקינן שם דאפילו נודע לפני זריקה נמי הציץ מרצה א"כ למה פסק כדקס"ד ועוד צריכין לבאר הסוגיות דלא יהיו סותרין הדדי סוגיא דנזיר ופסחים. אך קודם נבאר את דברי פי' המשניות להרמב"ם בנזיר (דף ס"ג ע"א) דעתה לפי דברינו דהרמב"ם סובר ג"כ דטומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא א"כ האיך פי' הא דירד לטהר מטומאת מת דטמא משום דמוקמינן אחזקתו דטמא הא אפילו בודאי נגע נמי טהור א"כ האיך שייך כאן חזקה

אך לפי ע"ד נראה לומר כונה אחרת בדברי הרמב"ם ז"ל והוא דהרמב"ם ז"ל סובר דהא דמפליג במתניתין דנזיר בין ירד להקר דטהור ובין ירד לטהר מטומאת מת דטמא לא כמו שכתב שם התוס' דההל"מ היתה כן דטומאת התהום טהור דוקא בטהור אבל לא בטמא. אך הרמב"ם ז"ל סובר דסברא מעלי' אית בה לחלק בין ירד להקר דטהור ובין ירד לטהר מטומאת מת דטמא דזאת נראה פשוט דאחד שהזו עליו בג' ולא הספיקו להזות עליו בשביעי עד שנטמא במת דצריך הזאה מחדש בג' וז' לא משום דבנגיעה שני נטמא עוד הפעם וצריך טהרה מטומאה שני' דלא כן הוא דכל זמן שלא נטהר מהטומאה הראשונה עדיין ראשונה קיימת ולא שייך כלל שיחול עליו עוד טומאה אך הדרך הפשוט הוא דטמא משום טומאה הראשונה דכן הוא הדין דצריך ז' ימי טהרה וכיון דבאמצע הז' נטמא עוד הפעם צריך למנות מחדש ולא משום טומאה שני' וכן בזב וזבה דצריכין ז' ימי נקיים דאם ראו באמצע ימי נקיים דסותרין וצריכין למנות מחדש לאו משום הראי' הב' אך כיון דלא היו נקיים עדיין טומאתן הראשונה קיימת כן נראה פשוט לענ"ד. והנה זאת בודאי נראה דטומאת התהום הוי לכל דבר חוץ מנזיר ועושי פסח טומאה ככל דיני טומאה דאפילו לנזיר ועושי פסח נמי אם נודע לו קודם הקרבה אינו יכול להקריב הקרבן ובנזיר סותר נמי ימי נזירותו כדביארנו לעיל אך דההלמ"מ הי' דאם נודע לו לאחר זריקה דטהור דהיינו שאינו חייב בפסח שני ובנזיר אינו צריך למנות מחדש ימי נזירות אבל לענין שאר דיני טומאה לענין ביאת מקדש או אכילת קודש ולשאר דינין הוי דין טומאת התהום כשאר הטומאות ונראה דכמו כן לענין מה שאמרנו דאם נטמא קודם הזאת שביעי דסותר וצריך למנות מחדש וביארנו דהיינו לאו מטעם טומאה השני' אך דעדיין נשאר עליו טומאה הראשונה נראה דטומאת התהום נמי הוי כשאר טומאות לענין זה דהיינו אם הי' טמא מחמת טומאה ידועה ואחר הזאת ג' נטמא בטומאת התהום דסותר ימי טהרתו וצריך עוד פעם להזות בג' ושביעי וכפי סברתינו דלא מטעם טומאה השני' אך דעדיין נשאר עליו טומאה הראשונה ואתי לפי זה דהא דאמרינן דאם נטמא בודאי בטומאת התהום דטהור היינו דוקא באדם טהור שנטמא בטומאת התהום אבל אם נטמא בטומאת התהום באמצע ימי טומאתו מטומאה ראשונה אף דנטמא בטומאת התהום לאחר שהוזה עליו בג' לטומאתו בטומאה הראשונה ואח"כ נטמא בטומאת התהום ולא ידע והזו עליו ג"כ בז' דלכאורה מטומאה הראשונה שהיתה טומאה ידועה כבר נטהר נמצא לכאורה דטמא עתה רק בטומאת התהום אבל לפי מה שביארנו באמת לא כן הוא דמיד שנטמא באמצע ימי טהרתו הרי דצריך למנות ולהזות מחדש בג' וביארנו דלא מטעם טומאה השני' היא אך דנשאר עליו עוד טומאה הראשונה וא"כ נהי דנטמא בטומאת התהום אבל טומאה הראשונה היתה טומאה ידועה נמצא