שמחת החג ס

פסח שני דלא משמע כלל כן וא"כ אין סברא כלל לומר כמו שכתב הש"ש שהרמב"ם חזר בו ממה שכתב בהל' י"א דהא כיון דבאותה הל' גופא כתב איפכא ואין דרך לחזור בתוך דבורו דא"כ למה העתיקה וכיון שכן דביררנו דהרמב"ם גופא סבירא לי' דטומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא צריך הדבר בירור למה כתב שם הל' י"א דבהי' רכוב או טעון משא שטמא מפני שאי אפשר שלא יגע וכו' מה לי שנטמא בודאי הא טומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא

אך באמת לענ"ד ליכא סתירה כלל בדברי הרמב"ם דזאת בודאי סובר הרמב"ם ז"ל כדביארנו לעיל מפ"י מהל' נזירות ומהל' ק"פ גופי' דטומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא והא דכתב בה' י"א וז"ל בד"א במהלך ברגליו שאפשר שלא יגע אבל אם הי' רוכב או טעון משא טמא משום שלא אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל עכ"ל. הרי לך בפירוש דטומאת התהום בודאי נטמא טמא גם לפסח ונזיר ומטעם זה מפרש שם רש"י ז"ל בנזיר (דף ס"ג ע"ב) דהא דקתני שם בברייתא בד"א במהלך ברגליו אבל טעון או רכוב טמא קאי אתרומה אבל לנזיר ועושי פסח טהור ג"כ ברוכב או טעון משא אבל הרמב"ם דמפרש לי' דקאי אפסח משמע מזה דאם נטמא בודאי בטומאת התהום טמא גם לפסח והם לכאורה סתירה לדבריו שם בהל' י"ב וי"ג דביארנו דמשם משמע דגם בודאי נטמא טהור

ונלענ"ד לתרץ בטוב טעם ודעת והוא דהנה ראיתי מבוכה גדולה בין האחרונים בדעת הרמב"ם ז"ל האיך הוא דעתו בנודע לו שנטמא בטומאת התהום קודם זריקת דמים דהנה בהל' נזירות סבירא לי' להרמב"ם להדיא דאם נודע לו קודם זריקת דמים דסותר הכל שם בפ"ו מהל' נזיר הל' י"ג והוא מדברי הש"ס דנזיר (דף ס"ג) דאם נודע קודם גילוח סותר הכל ומפרש בגמרא דמתניתין אזלא אליבא דר"א דסובר דגילוח מעכבא אבל לרבנן דסברי דקרבנות מעכבי לא תלוי בגילוח כ"א בקרבנות לכן הרמב"ם דפוסק כרבנן דגילוח לא מעכב פסק דתלוי העיקר אם נודע קודם זריקה או לא. והנה בפ"ו מהל' ק"פ הל' י"א בהמוצא מת מושכב לרחבו של דרך וכו' כתב שם הרמב"ם וז"ל ה"ז טהור ושוחט ואוכל פסחו הרי דהרמב"ם מכשיר לשחוט הפסח אפילו נתודע קודם הקרבת הקרבן והוא סתירה מפורשת למה שכתב בנזיר דאם נתודע קודם זריקה סותר הכל. אך באמת סוגיות הש"ס נמי סתרי זו לזו דהנה בנזיר (דף ס"ג) בסוגיא שהבאתי כתב בהדיא דאם נתודע קודם גילוח לר"א או קודם זריקה לרבנן סותר הכל אפילו בטומאת התהום והנה בפסחים (דף פ"א ע"ב) מסיק שם הגמרא בהדיא דאפילו נודע קודם הזריקה נמי הציץ מרצה ובאמת הקשו התוס' בפסחים שם ד"ה אלא מסוגיא דנזיר הנ"ל שהבאתי ומחלק שם התוס' בין נזיר לעושי פסח דהכא מיירי שכבר נשחט הפסח לכן אפילו נודע קידם זריקה נמי יקריב אבל בנזיר, מיירי דנודע לו קודם שחיטת הקרבנות. והנה ראיתי להלח"מ בפ"ו מהל' נזירות דרוצה ג"כ אליבא דהרמב"ם לחלק חילוק זה דבנזיר סבירא לי' להרמב"ם דטומאת התהום טהור דוקא בנודע לאחר זריקה אבל בפסח פסק דאפילו נודע קודם זריקה נמי טהור אבל לענ"ד אי אפשר לומר כן חדא דהא הרמב"ם מיירי בפסח אפילו קודם שחיטה דהא כתב ושוחט ואוכל פסחו הרי דמיירי אפילו נתודע לו קודם שחיטה נמי יוכל להקריב הפסח ועוד נראה דכל זה לא יועיל משום דקשה מפסח אפסח גופי' דמשמע שם בהל' י"ב וי"ג בהדיא דאפילו בפסח דוקא בנידע לאחר זריקה אבל אם נודע קודם זריקה טמא ואינו יוכל להקריב הפסח. דהנה שם בהל' י"ב כתב וז"ל מי שעשה פסח בחזקת שהוא טהור ואח"כ נודע לו שהי' טמא בטומאת התהום אינו חייב בפסח שני עכ"ל הרי לך בהדיא דהא דאינו חייב בפסח שני דוקא בעשהו בחזקת שהוא טהור אבל בנודע לו קודם עשיית ק"פ מחויב בפסח שני ואינו יכול לעשות פסח ראשון דאל"כ למה כתב הרמב"ם שעשהו בחזקת שהוא טהור וכן שם בהל' י"ג דכתב וז"ל מי שנטמא וכו' ולא ידע ועשה פסח בחזקת שהוא טהור ואח"כ נודע לו שהוא טמא בטומאת התהום וכו' משמע דוקא בכהאי גונא שלא נודע עד לאחר שחיטת הפסח אבל קודם שעשה הפסח ה"ז טמא הרי לך דהרמב"ם סבירא לי' בפסח ג"כ כמו בנזיר וא"כ אפילו נימא כחילוק הלח"מ הא ניחא נזיר אפסח אבל מפסח אפסח גופי' תקשי מהל' י"א אהלכה י"ב וי"ג. ויותר קשה דמסיק הש"ס בפסחים בלישנא בתרא דמר בר ר"א סבירא לי' דאפילו נודע קודם זריקה נמי מרצה וא"כ אמאי פסק כלישנא קמא דמר בר ר"א עיי"ש ועיי"ש בהלח"מ והכס"מ שנבוכו בזה מאד ולא העלו דבר ברור בידם

ונלפע"ד לתרץ דהנה נסתפקתי אי נימא דהא דטומאת התהום טהור לנזיר ועושי פסח דוקא בנודע לאחר זריקה אבל אי נודע לו קודם זריקה שנטמא לא. האיך יהי' הדין אם נודע לו קודם זריקה ידיעת ספק מי נימא דהא דטומאת התהום, טהור לנזיר דוקא בלא נודע כלל קודם זריקה אבל אי ספק לו אי נטמא או לא ה"ז ספק טמא משום דידיעת ספק נמי חשיב ידיעה או נימא דההלכה היתה דכל זמן שלא נודע לו שנטמא ה"ז טהור וכיון דלא נודע לו בודאי שנטמא הוי ג"כ לא נודע דהא מ"מ לא נודע לו שנטמא. ונלענ"ד בפשטות דכיון דהא דטהור הוא משום ההל"מ רק דההלכה היתה דאם נודע טמא וכיון שכן כל זמן שאינו יודע בברור שנטמא טהור דהוי כמו ספק ממזר דאע"ג דיודע הספק אעפ"כ כיון דהתורה אסרה ממזר ודאי ידיעת, ספק לאו כלום היא וכן הכא נמי וכיון דביארנו לסברא זאת נראה פשוט דבאמת פסק הרמב"ם כמו שמשמע מהסוגיא דנזיר וכן מהתוספתא דנזיר ופסחים שמביא רש"י ז"ל בנזיר דטהור דוקא אם נודע לו לאחר הבאת קרבנותיו אבל אם נודע קודם הבאת קרבניתיו דטמא ואינו יכול לעשות הפסח לכך כתב הרמב"ם שפיר,, בהל' י"ב וי"ג דנודע דוקא לאחר עשיית הפסח ולא קודם והא דפסק בהל' י"א דאפילו שנודע קודם עשיית הפסח נמי שוחט ואוכל פסחו לא קשיא כלל דהא כבר ביארנו לעיל דהרמב"ם לא מיירי כאן בודאי נטמא דהא ברוכב או טעון משא מסיק בפירוש שטמא והא דטהור במהלך ברגליו כתב