שמחת החג נט

וב' השיג והוא עיקר השגתו דאפילו היכא דאיסור השני הוא משם אחד עם האיסור הראשון ג"כ ליכא ראי' דמחזיקין מאיסור לאיסור משום דהתם בנזיר לאו מתורת חזקה אתינן עלה דלא שייך לומר כן אלא היכא דמספקא לן אם יצא מאיסורא קמא או לא אבל הכא הרי כבר נטהר מטומאתו הראשונה אלא טעמא דמילתא מבואר בתוס' שם וז"ל שחזקת הטמא טמא דכי גמירי דטומאת התהום דמת הותרה היינו' דוקא לאדם שלא הי' בחזקת טומאת מת שחזקת טמא טמא כלומר שרגלים לדבר כלומר שטעם גדול יש בדבר לומר הואיל והוא בחזקת טומאת מת לא הותרה טומאת התהום אצלו עכ"ל ע"ש. וביאור דבריהם דלאו מתורת חזקה אתינן עלה אלא מסברא אמרינן כן כיון דדינא דטומאת התהום דטהור לנזיר ועושה פסח הוא חידוש מסתבר דלא נתחדשה הלכה דטהור בטומאת התהום אלא לאדם שהי' טהור ולא לאדם שהי' בחזקת טמא ולאו משום חזקה דאין מחזקינן מטומאה לטומאה אפילו בשם אחד

ובפרק ג' שם הביא ראי' לדבריו דמוכרחין לומר דלאו מטעם חזקה הוא דטמא דהא טומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא נמי כדמוכח שם מדברי הש"ס דנזיר (דף כ"ג) ומדברי רש"י ז"ל שם ומדברי התוס' ז"ל בנזיר (דף ס"ג) דבטומאת התהום דטהור בנזיר ועושי פסח אפילו נודע שודאי נטמא וא"כ מאי שייך כאן לומר חזקה שנטמא הא אפילו בודאי נטמא נמי טהור אלא ודאי מוכרחין לומר דלאו מטעם חזקה מטמאין אלא מטעם דלא נתן האי דינא דטומאת התהום לאדם שעומד בחזקת טומאה כסברת התוס' דשם

ומתוך כך יצא, להשיג על דברי פי' המשניות להרמב"ם שם בנזיר (דף ס"ג) דנראה דמפרש להך מתניתין מטעם חזקה ממש כדברי המהרי"ט והשיג עליו דמאי שייך חזקה לזה שנטמא הא אפילו בודאי נטמא בטומאת התהום נמי טהור. אך כתב שם דהרמב"ם לשיטתו דמשמע מהרמב"ם בפ"ו מהל' ק"פ הל' י"א דטומאת התהום טהור דוקא בספק נטמא ולא בודאי נטמא שכתב וז"ל שם מי שעבר בדרך ומצא מת מושכב לרחבה של דרך אם הי' המת טומאת התהום אע"פ שהוא טמא לתרומה ה"ז טהור לפסח ואעפ"י שהמת שלם והוא מן הקצה אל הקצה ה"ז עושה פסח עד שידע בודאי שנטמא בו בד"א כשהי' מהלך ברגליו שהי' אפשר שלא יגע אבל אם הי' רוכב או טעון משא ה"ז טמא אעפ"י שהיא טומאת התהום לפי שא"א שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל עכ"ל הרי מזה דהיכא דודאי נטמא בטומאת התהום טמא גם לפסח להכי אתי שפיר דברי הרמב"ם דמפרש במתניתין דהא דמטמאין בטומאת התהום בירד לטהר מטומאת מת הוא מטעם חזקה אבל הביא שם ראיות הרבה דטומאת התהום טהור גם בודאי נטמא והביא מס' אורח מישור שטעות נפל בספרים שמהרמב"ם פי"ח מהל' אבות הטומאה משמע דטהור גם בודאי נטמא וצ"ל אחת משתים או שטעות נפל בדבריו בפ"ו מהל' קרבן פסח או דגירסא משובשת הי' בידו של הרמב"ם ז"ל ולבסוף בפי"ח מהל' אבות הטומאה חזר בו וסובר ג"כ שטומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא וא"כ לא שייך לפרש מתניתין דנזיר משום חזקה וא"כ תו ליכא ראי' מכאן דמחזיקין מאיסור לאיסור עיי"ש

ועוד הקשה דלפי הרמב"ם בפ"ו מהל' קרבן פסח הל' י"א במצא מת מושכב לרחבו של דרך דטמא לתרומה וטהור לנזיר ולעושי פסח מיירי בספק נטמא לכן טהור לפסח א"כ ע"כ מיירי כאן לא בספק השקול דבספק השקול הי' גם לתרומה טהור דספק טומאה ברה"ר טהור אלא ודאי מיירי כאן דנוטה יותר לטומאה ואעפ"כ לנזיר ולעושה פסח טהור בטומאת התהום א"כ אמאי היכא דאיכא חזקה לטמא טמא הא רוב עדיף מחזקה וכיון דבאיכא רוב לטמא פסק הרמב"ם דטהור וא"כ כש"כ היכא דאיכא חזקה צריך בודאי להיות טהור בטומאת התהום זהו תורף דבריו של הש"ש עיי"ש

והנה מה שהביא הש"ש מס' אורח מישור דבפי"ח מהל' אבות הטומאה הל' ג' משמע דהרמב"ם סובר דטומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא לא זכיתי להבין האיך משמע משם כן הא הרמב"ם מביא שם האי דינא גופי' שהביא בפ"ו מהל' קרבן פסח הל' י"א והרמב"ם מפרש שאעפ"י שהמת שלם והוא מקצה אל הקצה אעפ"כ יש קצת ספק שמא לא נגע כן משמע בפירוש בפ"ו מהל' ק"פ לכן בתרומה הולכין אחר הרוב שנטמא אבל לנזיר ועושה פסח טהור כיון דמ"מ ודאי גמור לא הוי. ולענ"ד ליכא משם ראי' כלל אך באמת תמי' גדולה על האשלי רברבי שהביאו ממרחק לחמם ולא עיינו בדברי הרמב"ם בכמה מקומות ובהל' קרבן פסח גופי' שדברי הרמב"ם ברורים שטומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא והוא בפ"ו מהל' נזירות הל' ט"ז שכתב נזיר שגלח תגלחת טהרה ואח"כ נודע שטמא הי' בתוך ימי נזרו אם בטומאה ידועה נטמא סותר הכל ומביא קרבנות טומאה וכו' ואם בטומאת התהום נטמא אינו סותר וכו' עיי"ש. והתם מוכרחין לומר שנטמא בודאי טומאה דהא כתב דאם בטומאה ידועה נטמא מביא קרבנות טומאה ואם נטמא בספק אינו יכול להביא קרבנות מספק א"כ מיירי בודאי נטמא ואעפ"כ כתב דאם בטומאת התהום נטמא אינו סותר. אך היותר התמיה על האורח מישור והש"ש דהא שם בהל' קרבן פסח גופי' הל' י"ב וי"ג משמע בהדיא דהרמב"ם סבירא לי' דטומאת התהום טהור אפילו בודאי נטמא דכתב שם בפ"ו הל' י"ב וז"ל מי שעשה פסח בחזקת שהוא טהור ואח"כ נודע לו שהי' טמא בטומאת התהום אינו חייב בפסח שני ודבר זה הלכה מפי הקבלה אבל אם נודע שהי' טמא בטומאה ידועה חייב בפסח שני עכ"ל ומוכרחין לומר דמה שכתב הרמב"ם ונודע לו שהי' טמא מיירי בטומאה ודאית דהא כתב דאם הי' טומאה ידועה חייב בפסח שני וא"כ ע"כ מיירי בודאי נטמא דאי בספק נטמא לא היינו מחייבין אותו מספק בפסח שני ואעפ"כ כתב דבטומאת התהום אינו חייב בפסח שני וכן משמע שם בפירוש בהל' י"ג עיי"ש. ודוחק לתרץ ולומר דהרמב"ם כאן ובנזיר מיירי שנטמא לא בודאי טומאה אלא בטומאת רוב דבטומאת התהום טהור ולטומאה ידועה טמא לכן מביא נזיר קרבנות טומאה והכא