שמחת החג נז

לא דמי לכלאים בציצית כדרך שביארנו לעיל ודוק. ובזה האופן יתורץ נמי מה שהקשו מאונס דפרכינן דליתי עשה ולדחי לת"ע הגם דבא ע"י פשיעה אבל מ"מ עתה כשיש עליו העשה דולו תהי' לאשה על אשה זו הרי העשה אומר לו לעבור על הלאו א"כ הוי דמי למתן ד' שנתערב במתן א' שגם אפילו בשעת הדחי' העשה אינו מכריח במציאות לעבור על הלאו דהעשה ליכא על הדם דמתן א' רק על הדם דמתן ד' דהעשה ליכא על הדם דמתן ב' רק על הדם דמתן ד' לכן בזה האופן לא דמי לכלאים בציצית ולא אמרינן בזה עשה דוחה לת"ע ודוק. ובזה הדרך יתורץ שאר קושיות שהקשו האחרונים על דברי התוס' אך עתה עלינו לבאר ולתרץ מה שהקשו מזבחים (דף צ"ז) דאם נגע בשר פסול בבשר קודש דיקדש להיות כמוהו ופריך שם דליתי עשה ולדחי לת"ע ולפי דברי התוס' מאי היא פירכת הש"ס הא התם בא ע"י פשיעה ואפילו לפי ביאורי נמי תקשה לכאורה דהא התם העשה דאכילת קדשים ליכא בבשר הפסול כ"א בבשר הקודש. ונלע"ד לתרץ בטוב טעם ודעת דהנה ה,,ברוך טעם'' רצה בזה לומר דבאמת לאו קושיא היא משום דהכא מיירי דליכא איסור כ"א חצי שיעור ועשה דאכילת קדשים דוחה האיסור דחצי שיעור משום דהוי איסור קל ועל איסור קל לדחות לא איכפת לן אי דמי לכלאים בציצית או לא כדמוכח בדוכתי אחריני אך דתי משום דבנזיר אמרינן דגבי קדשים היתר מצטרף לאיסור וא"כ הוי כאן שיעור שלם דהוי איסור חמור דילפינן מכלאים בציצית דדחי וכיון דהכא הוי ע"י פשיעה א"כ לא ילפינן דדחי לפי דברי התוס' דעירובין א"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי היא פירכת הש"ס דליתי עשה ולדחי לת"ע

אך בדברינו לעיל שאמרנו דכונת התוס' הוא היכא דהעשה לא קאי על הלאו בהדיא להכי לא דחי נראה לע"ד לתרץ בהקדם קושיא אחת שמקשים העולם מסוגיא דנזיר על סוגיא דזבחים הנ"ל דהנה בנזיר (דף ל"ז) מסיק שם הש"ס דלהכי לא ילפינן מנזיר דהיתר מצטרף לאיסור בכל התורה משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הבאים כאחד ושני כתובים הבאים כא' אין מלמדין והא דהוי שני כתובים הבאין כאחד מפרש שם הש"ס דליכתב בנזיר וניליף חטאת מיני' אבל איפכא ליכא למימר דליכתב בחטאת ולילף נזיר מיני' משום דחולין מקדשים לא ילפינן עיי"ש. והקשו דהא בזבחים (דף צ"ז) פרכינן שם בגמרא גבי אם נגע בשר קודש בבשר פסול דליתי עשה ולדחי לת"ע ותירץ שם ר"א משום דכתיב יקדש והוי גבי קדשים עשה ולת"ע ואין עשה דוחה לתו"ע וא"כ היכי הוי שני כתובין הבאין כא' הא תרווייהו צריכין בנזיר צריך למיכתב דהיתר מצטרף לאיסור משום דמחטאת לא ילפינן דחולין מקדשים לא ילפינן וחטאת מנזיר נמי לא ילפינן דאי לא כתב יקדש גבי חטאת דהיתר מצטרף לאיסור הוי אמינא דעשה דוחה לת"ע גבי קדשים דאיכא עשה באכילתם להכי איצטריך למיכתב גבי קדשים כי היכי דלהוי עשה ולת"ע. אך נראה דיש לחקור הא דהיתר מצטרף לאיסור דאם אכל חצי זית היתר וחצי זית איסור דחייב מלקות אם נימא דהיתר נהפך להיות איסור דכיון דההיתר בלע איסור גם ההיתר נתהפך לאיסור דכן הוא גזרת הכתוב או נימא דהחצי זית היתר מחזק רק להחצי זית איסור דהחצי שיעור נעשה שיעור שלם אבל ההיתר בעצם נשאר היתר אך מחזק להאיסור דכיון דביחד האיסור עם ההיתר אכל שיעור אכילה ודוק. ונראה לומר דפשטות הסברא נותנת דההיתר רק מצטרף להאיסור דהיינו מחזק את האיסור אבל הוא בעצמו לא נתהפך להיות איסור כי מהיכי תיתי לן חידוש גדול כזה דגם ההיתר יתהפך לאיסור אך בחטאת נראה לומר דממשמעות הכתוב משמע דגם ההיתר נתהפך להיות איסור דכיון דילפינן מיקדש להיות כמוהו משמע מהלשון דגם ההיתר נתהפך להיות כמוהו דהיינו כהאיסור אבל אי לא הי' כתיב יקדש גבי חטאת אלא דהי' ילפינן מנזיר נראה בודאי דהיינו אומרים כפשטות הסברא דההיתר רק מחזק את האיסור אבל הוא בעצמו נשאר היתר. ונראה דהקושיא שהקשו על דברי התוס' דעירובין מהסוגיא דזבחים תלוי לפי ביאורנו בדברי התוס' בהחקירה שחקרנו דאי נימא דמה שהיתר מצטרף להיות איסור היינו דההיתר רק מחזק להאיסור אבל הוא בעצמו לא נעשה איסור נמצא דהעשה של אכילת קדשים הוא דוקא על הבשר קודש הכשירה ולא על הפסולה והלאו הוא על הפסולה אז בודאי תקשה לפי ביאורנו דברי התוס' מהסוגיא הנ"ל משום דבכי האי גונא לא אמרינן עשה דוחה לת"ע לפי התוס' אבל אי נימא דגם ההיתר נתהפך לאיסור נמצא דהלאו והעשה הם בדבר אחד דעל ההיתר יש העשה וגם הלאו ובזה האופן אמרינן שפיר דעשה דוחה לת"ע ולא דמי למתן ד' דשם העשה במתן ד' והלאו בדם המתן א'. אבל הכא בין הלאו ובין העשה הם בבשר הקודש דהיתר ודוק

ואין לומר נהי דעל בשר הקודש דהיתר שפיר מצי למדחי העשה דאכילת קדשים האיסור דבה משום דיש עלי' עשה אבל האיסור דבשר הפסול שנבלע בה דליכא עלייהו עשה איך יכול העשה דבשר קודש הכשרה לדחות האיסור דהפסולה דבזה דמי למתן ד' שנתערב במתן א' דאמרינן דלא נדחה האיסור דב"ת דמתן א' אך זו לא קשיא כלל משום דבשר האיסור ליכא אלא חצי שיעור ועל איסור דחצי שיעור לא איכפת לן אי לא דמי לכלאים בציצית אך כל הקושיא הוי משום דהיתר מצטרף לאיסור נחשב כשיעור שלם אך כיון דביארנו דהאיסור שהי' נמצא בבשר הקודש ההיתר שפיר נדחה אך נשאר רק האיסור דבשר הפסול ובזה שפיר נדחה האיסור אע"ג דהאיסור והמצוה לא הוי בדבר א' משום דהוי רק איסור דחצי שיעור כדברי הברוך טעם והנה כבר ביארתי דבחטאת ההיתר גופי' נעשה לאיסור כמו שמשמע מהלשון דיקדש ממילא נסתלק הקושיא שהקשו על דברי התוס'

ובאלה הדברים יתורץ שפיר מה שהקשו האחרונים היכי הוי שני כתובים הבאין כא' הא איצטריך למיכתב גבי חטאת משום דלא נימא עשה דוחה לת"ע כדמשני ר"א שם בזבחים אך לדברינו אתי שפיר דכל הקושיא דהש"ס בזבחים דליתי עשה ולדחי לת"ע היינו לבתר דכתיב יקדש וממילא אמרינן דההיתר גופי' נתהפך לאיסור לכן פריך הש"ס שפיר