שמחת החג נ

נזיר הוי ישנו בשאלה הוי אינו שוה בכל וא"כ לפי הסוגיא דסוברת דנזיר הוי ישנו בשאלה דלכך לא מצי למילף כהן מנזיר וא"כ צריך להיות נזיר אינו שוה בכל ומהסוגיא הזאת משמע בפירוש דהוי שוה בכל. אך נראה לתרץ לפי ענ"ד דהנה באמת הקשינו לעיל דהאיך הוי נזיר אינו שוה בכל וישנו בשאלה הא בנזיר יש ג"כ האיסור דלא יחל וכל היוצא דהוי שוה בכל ואינו בשאלה כדביארנו ותירצנו דהאיסור דלא יחל והעשה דכל היוצא מפיו יעשה בנזיר לא על הדברים הפרטיים אלא על הכלל דהיינו דמחויב לקיים כל דיני הנזירות אשר חיוב הנזירות מטיל עליו לכן כאן שנדחה העשה דקדוש יהי' ממילא ליכא על זה הלאו דלא יחל וכל היוצא מפיו יעשה ונראה דלא שייך למימר כן אלא באופן שהאיסורי נזיר בעצם כגון העשה דקדוש יהי' ותער לא יעבור על ראשו הותרה אז שייך למימר כיון דבנזיר זה ליכא לגמרי הדין דתער לא יעבור על ראשו וקדוש יהי' ממילא אין עובר נמי משום לא יחל וכל היוצא מפיו יעשה אבל אם הוא באופן שהעשה דקדוש יהי' ותער לא יעבור נדחה משום עשה אחרת כמו בכל מקום דעשה דוחה לא תעשה אבל לא הותרה נמצא דבאמת יש על נזיר זה דין דלא יגלח ולהיות קדוש אך העשה דמצורע דחה את הלאו ועשה פירוש דמוטב שיעבור על העשה ולא תעשה בשביל לקיים עשה זו דכן גזרה התורה וזה הוא הפירוש של דחוי בכל מקום נמצא דעל נזיר זה יש דין שלא יגלח ממילא יש ג"כ עליו האיסור דלא יחל וכל היוצא מפיו יעשה נמי וצריך גם העשה דמצורע לדחות גם אותם ואינהו הויין איסורין השוין בכל ואינו בשאלה לפי סברתנו נמצא לפי זה דנזיר הוי שוה בכל וישנו בשאלה. והנה ראיתי תשובת מהרי"ם ז"ל חלק יו"ד סי' י"ט ד"ה אמנם שמביא דברי התוס' מנחות (דף מ') שכלאים בציצית הותרה ולא דחוי' והקשה שם א"כ איך ילפינן מיני' דעשה דוחה לת"ע ותירץ דהיכא דהתירה התורה בפירוש שדבר זה מותר כגון כלאים בציצית דאמר קרא לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מהם אין שייך לומר כאן שרחוי' שהרי דבר ברור אמרה התורה שמותר אתה לעשות כלאים בציצית אך אעפ"כ ילפינן מיניה שעשה דוחה לת"ע דאמרינן בשביל מה התירה התורה בשביל שעשה דוחה לת"ע ע"כ ילפינן מיני' דעשה דוחה לת"ע בכל מקום שיזדמן עשה נגד לת"ע אבל זאת הוא מטעם דחי' דאין שייך לומר כאן הותרה כיון שלא התירה התורה כאן בפירוש. וכדי שתרד לסברא זו אכתוב לך לשונו וז"ל אך הפירוש הברור הוא כמ"ש דכאן דאסמכי' קרא גדילים תעשה מהם התירה התורה בפירוש ואף שהטעם משום דדחי מ"מ התירה התורה לגמרי מטעם דדוחה ואעפ"כ במה שאין העשה סמוך ללאו והלאו בפני עצמו והעשה בפני עצמה לא שייך דהתירה התורה שבמקום העשה לא יהי' הלאו דאין ענין הלאו לזה רק כשמזדמן שא"א לקיים העשה בלי דחי' ללאו אמרינן דהעשה אלים מהלת"ע כמו דבכלאים התירה התורה בשביל העשה הלאו ואמרינן שדוחה אבל רק בתורת דחי' עכ"ל עיי"ש וסברא נכונה היא ומוכרחין לומר כן לפי דברי התוס' דכלאים בציצית הותרה היוצא מדבריו היכא דהתירה התורה בפירוש נהי דהטעם הוא משום דחי' אבל כיון דהתירה התורה בפירוש הוי הותרה ולא דחוי' אך שאר המקומות דילפינן מיני' שם הוא רק דחוי' ודוק. ולפי דברינו אלה נתישבו היטב דברי רש"י ז"ל בטוב טעם מה שהקשו עליו מהסוגיא דנזיר האיך כתב רש"י ז"ל דנזיר הוי אינו שוה בכל הרי דבנזיר פריך שם הגמרא דלכתוב גבי כהן וליגמר נזיר מיניה ומשני משום דהוי כהן אינו שוה בכל ולפי דברי רש"י ז"ל הא גם נזיר הוי אינו שוה בכל. אך לפי דברינו מיושב היטב דבאמת אמרנו דבנזיר צריך להיות שוה בכל משום האיסור דלא יחל וכל היוצא מפיו יעשה דהוא איסור השוה בכל אך תרצנו משום דכיון דנדחה איסור העצם בנזיר דהוא הלאו ועשה דקדוש יהי' ותער לא יעבור על ראשו מסולק ממילא האיסור דלא יחל וכל היוצא מפיו יעשה אך זאת אמרנו שייך דוקא היכא דהעשה דקדוש יהי' ותער לא יעבור הותרה לגמרי אבל היכא דלא הותרו לגמרי רק נדחו לא שייך כן לומר ואיכא חוץ העשה דקדוש יהי' ג"כ העשה דכל היוצא וא"כ הכא דפרכינן דלכתוב בכהן וליגמר נזיר מיני' וכיון דנזיר ילפינן רק מכהן ולא נכתב בנזיר בפירוש דמותר א"כ לא הוי בנזיר כ"א הידחה ולא הותרה וכיון שכן צריך העשה דמצורע לדחות ג"כ הלאו ועשה דכל היוצא ולא יחל וזה הוי איסור שוה בכל לכן פריך שפיר הגמרא מה לכהן שאינו שוה בכל אבל כי הדר פריך הש"ס דלכתוב בנזיר וליגמר כהן מיני' משני הגמרא שפיר מה לנזיר שישנו בשאלה ולא מצינן למיפרך הא איכא העשה דכל היוצא מפיו יעשה דהא השתא אמרי דלכתוב רחמנא גבי נזיר בפירוש א"כ הוי הותרה וא"כ לא צריך העשה במצורע למדחי כלל הלאו ועשה דכל היוצא ולא יחל דברו ולא הוי אלא העשה דקדוש יהי' דנזיר גופי' לכן הוי שפיר ישנו בשאלה ודוק. ובדברינו אלה יהי' ניחא הא דפריך שם בגמרא דלילף מתרווייהו פירוש בעלמא דלדחי ומשני כדאמרן פירוש דמנזיר לא ילפינן משום דישנו בשאלה ומכהן דהוי אינו שוה בכל והקשה שם בתוס' דלילף במה הצד עיי"ש אבל השתא ניחא דכוונת הש"ס כדאמרן היינו משום דהוי אינו שוה בכל דכיון דפריך שם בגמרא דלכתוב בתרווייהו וא"כ בנזיר נמי כתיב בפירוש דמותר והוי הותרה וכיון דהותרה הוי אינו שוה בכל כדביארנו לעיל א"כ מצינן למדחי דמה לתרווייהו שאינו שוה בכל דנזיר נמי הוי אינו שוה בכל לפי הפירכא דהשתא ודוק. היוצא לנו מדברינו אלה הוא שאפילו נאמר שנזיר הוי סוג אנשים בפני עצמו כהסברא הפשוטה אעפ"כ נוכל לומר שפיר דהוי ישנו בשאלה ואדרבא עוד יותר מסתבר לומר בי' דישנו בשאלה מאילו נאמר דנזיר הוי רק קבלת דינין ואי נזיר הוי שוה בכל או אינו שוה בכל או ישנו בשאלה או אינו בשאלה אינו תלוי בזה אי נזיר הוי סוג אנשים בפני עצמו או רק קבלת דינין אך תלוי בזה אי החיובי נדר שיש בנזיר דהיינו הלאו דלא יחל והעשה דכל היוצא מפיו אי צריכין לדחי' בפני עצמן או נימא דכיון דנסתלקו הדיני נזירות בעצם ממילא נסתלקו הדיני נדר שיש בנזיר אי נימא כצד הב' הוי נזיר אינו שוה בכל וישנו בשאלה. ואי נימא כצד הא' הוי נזיר שוה בכל ואינו בשאלה אפילו אי נימא דנזיר