שמחת החג מט

כל האנשים שנמצאים תחת הסוג הזה יש עליהם חיובים של קודש יהי' נמצא השאלה מה שנזיר שואל על עצמו פועל בעצם האיסור שנסתלק מעל האד שקודם שאלה הי' עליו חיוב להיות קדוש ולגדל פרע ולא לטמא למתים ועכשיו לאחר השאלה נסתלקו ממנו החיובין ההם ולפי סברתנו לעיל שכל חיוב שנוכל לסלקו מעל האדם הוי חיוב קלוש לכן נדחה מחיוב אחר העצום ממנו שאין יכולין לדחותו בשאלה אבל אי נימא דנזיר הוא רק קבלת דינין אז נוכל לספק עצמנו אי יש בו הקולא של ישנו בשאלה דנהי דהשאלה מסלק ממנו החיוב של קדוש יהי' בעצם ולא דמי בזה לאיסור לא יחל דברו אבל מ"מ נוכל לומר סברא זו דכל חיוב שיש על האדם באופן ובתנאי לא מקרי בזה מה שנשתנה התנאי והאופן שנסתלק בזה עצם החיוב מעל האדם דהיינו שיש על האדם איסור שלא לאכול קדשים בטומאת הגוף לא מקרי בזה מה שהוא טובל עצמו שבזה מסלק האיסור והחיוב ממנו משום שבהטבילה שטבל לא נשתנה אלא אופן החיוב אבל עצם החיוב שלא לאכול קדשים בטומאת הגוף ישנו על כל אדם בין טמא בין טהור ולא נסתלק מעל האדם הטמא בטבילה. ודוק כי לפענ"ד נכון הוא. כמו כן הכא אם נימא דנזיר אינו אלא קבלת דינין של נזירות שכל אדם יכול לקבל עליו הדינין דנזירות ולא סוג בפני עצמו נינהו אז יש סברא לומר דבשאלה לא נסתלק החיוב בעצם רק קבלתו נסתלקה והחיוב של יהי' קדוש הוא באופן אם יקבל על עצמו קדושה וקבלתו נסתלקה ממנו בהשאלה אבל עיקר החיוב דהיינו הדין דאם יקבל עליו קדושה מוכרח להיות קדוש יש על כל אדם בין נזירים ובין שאינם נזירים כמו שביארנו לעיל גבי קדשים דאיסור לאכול קדשים בטומאת הגוף יש על האדם אפילו ליכא קדשים בעולם שאם יהי' אסור לאכול כמו כן יש עליו הדין של קדוש יהי' אם יקבל עליו נזירות והוי על עצם החיוב אינו בשאלה שעצם החיוב לעולם רכיב על האדם כמו שלא נימא שאיסור טומאה קיל משום שיכולין לסלקו בטבילה ובשלמא אי נימא שנזירות הוא סוג אנושי בפני עצמו וא"כ כל דיני הנזירות ניתנו רק להאנשים אשר ישנם תחת הסוג ההוא אז בודאי אם שואל על עצמו ונסתלק ממנו גוף החיוב לגמרי כיון דעצם החיוב ניתן רק לאנשים אשר נמצאים תחת הסוג נזירות כמו דיני כהן לכהנים וכיון דבשאלה יצא מהסוג ההוא נסתלק ממנו החיוב לגמרי לכן שייך בו לומר הקולא דישנו בשאלה אבל אי נימא דנזירות הוי רק קבלת דינין יכולין לומר כאן דיש לו דין דאם יקבל הדינין יהי' מחויב לשמור אותם נקרא בר חיוב ג"כ קודם הקבלה כיון שהוא מחויב בכח כמו שביארתי לעיל ונמצא עתה לפי דברינו הסברא הפוכה מדברי הא"מ דאי נימא דהוי סוג בפני עצמו הוי ישנו בשאלה ואי נימא דהוי רק קבלת דינין הוי אינו בשאלה הגם שהסברא הזו עדיין איננה ברורה בידי שיכולין לחלק קצת דיני נזירות מדיני טומאה לענין קדשים אבל מ"מ סברא הראשונה ברורה לפי הבנתינו בענין ישנו בשאלה שאם נימא שנזיר הוי אינו שוה בכל הוי ישנו בשאלה כיון דסוג בפני עצמו ויכול לסלק האסור מעצמו מכל וכל. ועתה ניחא מה שהקשה רש"י ז"ל הא נזיר הוי אינו שוה בכל דכיון דסוגיא דידן סבירא לה דנזיר הוי ישנו בשאלה ממילא הוי אינו שוה בכל משום דהוי סוג אנושי בפני עצמו. ומה שקשה על רש"י מסוגיא דנזיר יבואר אי"ה בטוב טעם אך מקודם אבאר מה שקשה לכאורה לפי דברי שתרצתי על הרשב"א ז"ל דהנה לכאורה תקשה על דברי שתרצתי על הרשב"א ז"ל דלא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה לא הוי לאו ועשה שישנו בשאלה א"כ מה משני הגמרא ביבמות דשאני נזיר דישנו בשאלה הא בנזיר יש חוץ האיסור דתער לא יעבור וקדוש יהי' יש ג"כ הלאו ועשה דלא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה וא"כ נהי דהעשה דקדוש יהי' נדחה מפני עשה דמצורע משום דקיל דישנו בשאלה אבל העשה דכל היוצא מפיו יעשה איך נדחה בשאלה

אך נלפע"ד דהנה בנזירות יש שני מיני חיובין יש חיוב בנזירות כגון בל יאכל בל ישתה ובל יטמא למתים וכדומה שהם איסור נזירות גופי' ויש ג"כ איסור נדר בנזירות כגון בל יחל וכל היוצא מפיו שהם שייכים בכל הנדרים יכולין לחקור אם האיסור נדר שבנזירות הוא על עצם הדברים כמו הנזירות גופי' כגון אם מקבל עליו נזירות הוי כאילו אמר שלא ישתה ולא יאכל זג וחרצן נמי לכן חוץ מה שעובר על איסור נזירות אם ישתה יין עבר נמי על איסור נדר דהוי כאילו נדר שלא ישתה יין או נימא דהדיני נדר שבנזירות לא הוי על הדברים הפרטיים אלא בכלל על כל דיני הנזירות שהדיני נדר הוא שכל הדינים שמחייב עצמו בנזירות הללו מחויב לקיימם ואי נימא כצד הא' דהיינו שהחיוב של לא יחל וכל היוצא בנזירות הוא על דבר הפרטיים שפיר תקשה קושייתנו איך נדחה העשה של כל היוצא אבל אי נימא כצד הב' דהחיוב נדר הוא שישמור את דיני הנזירות וכיון דעל עצם דיני הנזירות אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה משום דקיל ונסתלק מעליו הדיני נזירות ממילא ליכא כל היוצא ובל יחל נמי ודוק. ובדברינו אלה מיושבים דברי רש"י ז"ל שם ד"ה מנזיר עשה ולא תעשה דהיינו קדוש יהי' ותער לא יעבור ואמאי לא פירש רש"י ז"ל העשה והלת״ע דלא יחל וכל היוצא משום דעל איסורים ההם אין אנו צריכים כלל לדחי' דכיון דנסתלק האיסור של קדוש יהי' ותער לא יעבור ממילא נסתלק האיסור של בל יחל וכל היוצא דכיון דכל החיוב הוא לשמור הדיני נזירות וכיון דבנזיר זה ליכא דין לשמור דבר זה משום דאתי עשה ודחי לת"ע ממילא לא עבר על בל יחל וכל היוצא ודוק

ועתה נבא לתרץ את דברי רש"י ז"ל מה שקשה עליהם מסוגית הש"ס דנזיר (דף נ"ח ע"ב) דהאיך קאמר רש"י ז"ל דנזיר הוי אינו שוה בכל דהנה שם בסוגיא איתא שם כן דפריך שם הגמ' דליליף נזיר מכהן דדחי ומשני שם דנזיר מכהן לא מצינו למילף משום דכהן הוי אינו שוה בכל לכן דחי והדר פריך דלכתוב גבי נזיר וליליף כהן מיניה ומשני דמה לנזיר דישנו בשאלה והדר פריך דליתי מתרווייהו ומשני כדאמרן עיי"ש הרי בפירוש דנזיר הוי שוה בכל ולכן לא מצינו למילף נזיר מכהן משום דכהן הוי אינו שוה בכל ונזיר שוה בכל ובפרט לפי דברי לעיל דאי