שמחת החג מח

היוצא מפיו יעשה שיש בנזיר דלא שייך לומר בזה טעמא דהרמב"ם אבל השתא ניחא משום דעל עשה זו שייך לומר הטעם דישנו בשאלה כיון דלא הוי כ"א נדר בעלמא עיי"ש ודוק

והנה חוץ מה שיש להעיר לפענ"ד על דבריו איזו הערות ואתחיל במה דסיים. א' מה שכתב דלכך נדחה העשה דכל היוצא מפיו יעשה משום דהוי ישנו בשאלה אבל מ"מ קשה מאי טעמא לא כתב כן הרמב"ם ולא הביא הרמב"ם לעשה זו כלל ומשמע מהרמב"ם דכתב ולא נשאר אלא לת"ע דתער לא יעבור דעשה זו דכל היוצא אין צריך כלל לדחי'. ב' במה שכתב שלפי דבריו שאינו שוה בכל וישנו בשאלה בנזיר תלוי זה בזה דאי ישנו בשאלה הוי נזיר שוה בכל ולכן כתב דהצדק עם המהרש"א דתלמיד טועה כתבו ברש"י ז"ל דנזיר הוי אינו שוה בכל ולפענד"נ דיכולין לומר אדרבא כיון דדברי רש"י ז"ל קאי על המקשן שהביא ראי' מנזיר דעשה דוחה לת"ע ולא איכפת לי' מה שנזיר ישנו בשאלה יכולין לומר דהוא סבירא לי' דנזיר מקרי אינו בשאלה ולכך מביא שפיר ראי' מנזיר לעלמא דעשה דוחה לת"ע וא"כ לדידי' שפיר הוי נזיר אינו שוה בכל וא"כ פריך רש"י שפיר דליכא למילף מנזיר לעלמא משום דהוי נזיר אינו שוה בכל. עוד קשה לי איך נוכל לומר דאי הוי נזיר אינו בשאלה הוי אינו שוה בכל משום דהוי סוג, בפני עצמו תקשה לי נהי דעל האיסור של לא ישתה וקדוש יהי' הוי אינו שוה בכל אבל חוץ מזה איכא ג"כ לא יחל וכל היוצא ששייך בכל הנדרים וא"כ צריך להיות שוה בכל בשביל כל אלו האיסורים. חוץ מאלו הערות נראה לפענ"ד להעיר על עיקר סברתו שכתב דאי הוי שוה בכל ז"א דנזיר הוי קבלת דינין ולא סוג בפני עצמו הוי נזיר ישנו בשאלה ואי נזיר הוי אינו שוה בכל דהיינו אם נימא דנזיר הוי סוג בפני עצמו מקרי נזיר אינו בשאלה. ולפענד"נ שיש צד סברא לומר שלא כדבריו אך נקדים תחילה מה שתרצתי מה שמקשים על חדושי הרשב"א ז"ל מס' נדרים. דהנה הרשב"א ז"ל שם הקשה דאמאי אם אמר קונם סוכה שאני עושה חל הנדר ואסור לישב בסוכה נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה דלא יחל דברו ותירץ משום דנדר הוי לאו ועשה משום דאיכא כל היוצא מפיו יעשה והקשו עליו הא הוי לאו ועשה שישנו בשאלה וביבמות אמרינן דעשה דחי לאו ועשה שישנו בשאלה. ונראה לי לתרץ דלא יחל וכל היוצא מפיו יעשה לא הוי ישנו בשאלה דהסברא מה דעשה שישנו בשאלה קיל הוא משום דכיון דיכולין לסלקו מעל האדם קיל דכל חיוב שיכולין לסלקו מעל האדם הוא חיוב קליש לכן יכול עשה אחר למדחי עשה כזו ונראה דלא שייך זאת לומר אלא היכא דבשאלה נסתלק האיסור גופי' מעל האדם כגון גבי נזיר דמקודם שאלה יש עליו חיוב להיות קדוש ותער לא יעבור על ראשו ואח"כ בשאלה נסתלק ממנו האיסור ההוא אבל היכא דהשאלה אינה פועלת על האיסור בעצם רק פועל על הדבר שנאסר שמשנה הדבר מדבר איסור לדבר היתר בזה לא מקרי שהאיסור הוא קליש משום דהאיסור גופי' בעצמותי' קאי אך הדבר נשתנה כגון אם נפלה נבלה בתוך דבש להרשב"א ור"י ז"ל שמביא הש"ך סי' פ"ד ס"ק ל"ז דבריהם שהדבש יש בכחו לשנות הדבר שיפול לתוכו לדבש ומותר לאכול בודאי לא הוי קולא בזה באיסור נבלה כי נבלה לעולם אסורה ומה שניתרת הוא מפני שלאו נבלה היא שהדבש שינה אותה ודוק. וכמו כן כאן בהאיסור של לא יחל והעשה דכל היוצא מפיו יעשה לא נסתלק ממנו אחר השאלה דמה שניתר בהדבר שאסר על עצמו אחר השאלה הוא מפני שהשאלה אשווי' לדבור טעות ונמצא דדבורו לא הי' בגמירת דעת גמור הצריכה לנדר והתורה אמרה לא יחל דברו והכא לאו דבור הוא לכן ניתר בהנדר אבל האיסור של לא יחל רכיב עלי' לעולם כמו שרכיב על כל אדם איסור שלא לאכול קודש אע"פ שבזמננו ליכא קדשים אעפ"כ האיסור בעצם רכיב על האדם כמו כן האיסור של לא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה רכיב תמיד על האדם שאם ידבר יהי' איסור והאיסור הזה איננו מסולק בשאלה לעולם אך השאלה אשווי' לדבורו כאלו אינו לכן אין השאלה מקליש האיסור גופי' כדביארנו לעיל וא"כ לא שייך למיפרך על האיסור של לא יחל וכל היוצא מפיו שכן ישנו בשאלה ומתורץ קושיתם

ובדברינו אלה מתורצת הקושיא שהקשה הברוך טעם דהנה בגמרא דזבחים (דף צ"ז ע"ב) פרכינן שם דיבא עשה של אכילת קדשים וידחה ללת"ע מה שבלעו מהפסולי קדשים. ומשני שם דכתיב ,,יקדש'" הוי ג"כ עשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה והקשה על זה הברוך טעם דהנה בכריתות (דף י"ג ע"ב) גבי יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד הקשה שם בתוס' אמאי לא חשיב ה' כגון שנשבע שלא יאכל ואכל ותירץ שם התוס' משום דהוי ישנו בשאלה והא דחשיב מוקדשין אע"ג דהוי נמי ישנו בשאלה משום דהכא מיירי שנזרק דמן כהלכתן לא מהני שום שאלה ומשמע מזה דקודם זריקת הדם מהני שאלה בקרבן א"כ מאי משני ר"א דכיון דכתיב יקדש הוי עשה ולא תעשה ולא דחי הא הכא מיירי שהפסולי קדשים שנבלעו בבשר הקדש היו קודם זריקה דהא הפסול שלהן הוא שנשחטו בלילה או לן דמה כדמוקי שם התוס' עיי"ש א"כ מהני שאלה עלי' והבשר קודש הכשר מיירי לאחר זריקה דלא מהני שוב שאלה וא"כ העשה דאכילת קדשים לא מהני בה שאלה ועל העשה ד,,יקדש״ מהני שאלה וא"כ צריך העשה דאכילת קדשים לדחות העשה דיקדש ומאי משני ר"א ע"כ קושיתו. אבל לדברינו ניחא דזאת לא הוי קולא בעשה דיקדש מה ששואל על הבשר קודש ונעשין חולין כדביארנו לעיל כיון דהשאלה אינה פועלת על האיסור גופא אלא שמשנה הדבר מקודש לחולין ולא הוי עלי' הקולא של ישנו בשאלה לענין דחי' אבל התוס' שם בכריתות דכתב דהוי ישנו בשאלה לא מיירי שם התוס' לענין דחי' אלא כוונת התוס' דמתניתין לא מיירי אלא על דבר שמחויב בודאי חטאת ולא על דבר שיכול להפטר עצמו בשאלה אבל לענין דחיי' לא הוי ישנו בשאלה ודוק

ולפי סברתנו עתה בענין ישנו בשאלה נראה לומר דאם נזיר נקרא ישנו בשאלה או אינו בשאלה תלוי בזה דאי נימא דנזיר הוי סוג בפני עצמו ועל