שמחת החג מה

מוכרח הש"ס לשנויי בדרך אחר כמו שפירשו האחרונים וגם ביארנו דלהרמב"ם מוכרחין לפרש כן דרבא סובר דהאיסור דלא יקח הוא על הביאה ולא על תפיסת הקדושין ודוק

וכיון דביארנו דלרבא האיסור דלא יקח הוא על הביאה ולא על הקדושין א"כ הא דאמר רבא שם בקדושין דהא דאין לוקה על קדושין לחודי' בקדש אלמנה לכה"ג משום דכתוב לא יקח ולא יחלל מה טעם דלא יקח משום דלא יחלל פירוש דלכך אסרה התורה הקיחה דפסולי כהונה כדי שלא לבא לידי איסור דלא יחלל והוי האיסור דלא יקח לרבא כמו גדר וסיג לאיסור דלא יחלל. והנה אי נימא בשלמא דהאיסור דלא יחלל הוא על עצם החלול שייך שפיר לומר דהתורה אסרה הביאה באלמנה לכה"ג כדי שלא לבוא לידי איסור חלול הזרע וחלול דידה אבל אי נימא דהפירוש דלא יחלל הוא איסור על הביאה היכי שייך לומר דהתורה אסרה איסור הביאה משום לא יקח כדי שלא לבא לידי איסור דלא יחלל הא היא היא דכיון דלרבא הוי האיסור דלא יקח כמו גדר וסיג לאיסור דלא יחלל וגדר וסיג לא שייך אלא היכא דעיקר האיסור בא בזמן מאוחר ועכ"פ צריך להיות עיקר האיסור בדבר אחר מהאיסור הראשון שהוא רק כמו גדר וסיג שלא לבא לידי איסור השני וזה לא שייך כאן אי נימא דאיסור דלא יחלל הוא נמי על הביאה כמו שביארנו אבל אי נימא דאיסור דלא יחלל הוא על החלול בעצם שייך שפיר דהתורה אסרה הביאה משום לא יקח כדי שלא לחלל זרעה ואותה והגם דהיא נעשית חללה באותו הרגע שבא עלי' ועובר על לא יקח אבל עכ"פ שייך שפיר לומר דהאיסור דלא יקח הוא רק כמו גדר משום דעכ"פ עיקר כונת התורה היא שלא תעשה חללה וזה הוא עיקר האיסור ולכך אסרה התורה הביאה שלא תעשה חללה וזה לא שייך לומר אי נימא דאיסור דלא יחלל הוא הביאה ודוק. וכל זאת הוא דוקא לרבא דכיון דביארנו דמוכרח לומר דאיסור דלא יקח הוא על הביאה ממילא מוכרת לפרש דאיסור דלא יחלל הוא על עצם החלול אבל לר' יהודה נהי דסובר ג"כ דאין לוקה על לא יקח אלא א"כ בעל כדמשמע סתמא דהש"ס במה דאמר דכה"ג באלמנה לוקה שתים אבל מ"מ יכולין לומר אליבי' דסובר דאיסור דלא יקח הוא על הקדושין כדמשמע סתמא דהש"ס דבב"מ שהבאתי לעיל וגם מסתמא דהש"ס בתמורה משמע כן שזהו פירוש הפשוט של הכתוב דלא יקח וכיון דסובר דאיסור דלא יקח הוא הקדושין יכול לסבור שפיר דאיסור דלא יחלל הוא על הביאה ואעפ"כ שייך שפיר לומר דאינו לוקה על הקדושין לחודי' משום דאיסור דלא יקח הוא משום איסור דלא יחלל משום דכיון דאיסור דלא יקח הוא על הקדושין שייך שפיר לומר דהתורה אסרה הקדושין משום לא יקח כדי שלא לבא לידי ביאה שלא לעבור על לא יחלל דכיון דסובר דאיסור דלא יקח הוא על הקדושין יכול לסבור שפיר דאיסור דלא יחלל הוא על הביאה משא"כ לרבא דסובר דאיסור דלא יקח הוא על עצם הביאה מוכרח לפרש דלא יחלל הוא על החלול ולא על הביאה ודוק: ולפי דברינו יתורץ שפיר מה שהקשה ההפלאה האיך פרכינן ביבמות על מתניתין דחייבי לאוין חולצין ולא מיבמין כגון אלמנה לכה"ג ופרכינן דליתי עשה ולדחי לת"ע והקשה הא בנזיר סבירא לי' למ"ד דאין עשה דוחה לתרי לאוי והכא באלמנה איכא תרי לאוי לאו דלא יקח ולאו דלא יחלל ותירץ דכיון דעשה דוחה ללת"ע דלא יקח ממילא ליכא הלאו דלא יחלל משום דאין הולד נעשה חלל כיון דמותר ומצוה לבועלה לכן לא הוי הולד חלל לכן היא אינה נעשית חללה מביאה זו עכת"ד. וכל זה לא שייך אלא אי נימא דאיסור דלא יחלל הוא על החלול בעצם שייך לומר דכיון דלא נעשה חללה לא שייך לא יחלל אבל אי נימא דהפירוש דלא יחלל הוא איסור על הביאה צריך להיות איסור זה אפילו היכא דאיסור דלא יקח נדחה משום דהוי איסור מיוחד ומשום האי איסור גופי' צריכה להיות חללה וזרעה חללים וכיון דאין עשה דוחה לתרי לאוי נשארה קושיתו האיך נדחה האיסור דלא יחלל ודוק. אבל לדברינו ניחא שפיר משום דמשמע שם דהסוגיא אזלא אליבא דרבא משום דרבא משני ומותיב שם איזה פעמים ורבא סבירא לי' דאיסור דלא יחלל הוא על עצם החלול לכן ניחא שפיר דכיון דנסתלק האיסור דלא יקח ממילא אין מחלל בביאתו לא אותה ולא זרעה ממילא נסתלק האיסור דלא יחלל ודוק

והנה בדרך זה יהי' מתורץ ג"כ שפיר מה שהקשה המקנה בקדושין (דף ע"ח ע"א) וכן בכתובות ריש אלו נערות דאי נימא דאיסור דלא יקח הוא על הביאה ולא על הקדושין וא"כ היכי חל לאחר קדושין האיסור דלא יקח על איסור דלא יחלל דאסור אפילו קודם קדושין הא אין איסור חל על איסור משום דאיסור דלא יחלל הוא אפילו בלא קדושין ג"כ והאיסור דלא יקח אימתי חל לאחר שקדש א"כ היכי חל על איסור דלא יחלל עיי"ש. אך לפי דברינו שאמרנו דאי נימא דאיסור דלא יקח הוא על הביאה מוכרחין לומר דאיסור דלא יחלל הוא על עצם החלול א"כ לא קשיא כלל היכי חל האיסור דלא יקח על איסור דלא יחלל משום דאין ענין איסור זה לאיסור זה משום דאיסור דלא יקח הוא איסור על הביאה שלא יבוא על פסולי כהונה והאיסור דלא יחלל הוא איסור על מה שמחלל אשה כשרה וזרעה א"כ הוי שני דברים נפרדים ואין זה שייכות לאיסור חל על איסור ואפילו עובר אותן במעשה אחד נמי אין זה שייכות לאיסור חל על איסור דאיסור חל על איסור לא שייך אלא היכא דשני האיסורין באין על דבר אחד כגון א"א ואחות אשה דשניהן אוסרין הביאה בעצם וכדומה אבל כאן דאיסור דלא יקח אוסר הביאה ואיסור דלא יחלל אוסר החלול מה שמחלל אין זה שייך לאיסור חל על איסור כמו שכתב התוס' ביבמות (דף ל"ד ע"א) ד"ה והוציאו שם בהא דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ור"מ מוסיף עוד חטאת דאם היתה שבת והוציאו בפיו דחייב ופירש שם רש"י ז"ל דהחיוב הוא על הוצאת שבת וכשקידש היום חל עליו איסור אכילת יוהכ"פ ואיסור הוצאת שבת בב"א והקשה שם התוס' בשם הר"י דמה ענין זה לאיסור חל על איסור ואפילו נימא דאין איסור חל על איסור חל הכא משום דאין איסורן בדבר אחד דאיסור דיוהכ"פ הוא על אכילה ואיסור דשבת הוא על