שמחת החג מב

דמשמע מהשגה ההיא דזאת גם הראב"ד מודה דאיסור לא יחלל משום חלול דידה ליכא באלו הג' נשים אך השגתו הוא דעכ"פ ללקי משום לא יחלל זרעו. והנה ה''ה שם כתב דדעת הראב"ד ודעת רש"י ז"ל שם בקדושין (ע"ח ע"א) אחד הוא ולא זכיתי להבין דדעת רש"י ז"ל משמע דסבירא לי' כהרמב"ן ז"ל שהביא שם ה"ה דסבירא לי' דאפילו משום חילול דידה נמי איכא באלו הג' נשים דאילו דעת הראב"ד ז"ל הוא דמשום חלול דידה אינו עובר. באלו הג' נשים אך משום חלול זרעו בלבד כדביארנו ואילו דעת רש"י ז"ל משמע דאפילו משום לא יחלל דידה נמי איכא דרש"י ז"ל כתב על הא דאמר ר"י כה"ג באלמנה לוקה שתים דכה"ג לאו דוקא דה"ה אפילו כהן הדיוט ור"י מיירי בגונא דליכא משום חלול זרע כדמוקי שם הש"ס דמיירי דלא גמר ביאתו ואעפ"כ כתב רש"י ז"ל דאלמנה לכה"ג לאו דוקא הרי דרש"י ז"ל סבירא לי' דבאלו הג' נשים איכא נמי משום חלול דידה דאילו לדעת הראב"ד ז"ל הא דנקט ר"י אלמנה לכה"ג דוקא נקט דהא הש"ס מוקי דמיירי דלא גמר ביאתו וא"כ ליכא משום חלול זרע כ"א משום חלול דידה כדכתב שם הראב"ד ז"ל בפירוש דלכך נקט ר"י דוקא אלמנה לכה"ג משום דמיירי בדלא גמר ביאתו וא"כ מוכח בהדיא מדברי רש"י ז"ל דאפילו משום חלול דידה עובר בגרושה חללה זונה ודוק. היוצא מדברינו דדברי הרמב"ם צריכין ביאור א' סתירת הש"ס מה דמשמע בהדיא דבגרושה עובר משום לא יחלל ב' מדוע לא הביא הרמב"ם ז"ל הדין דלוקה משום לא יחלל זרעו היכא דגמר ביאתו בין בכה"ג באלמנה ובין בכהן הדיוט בשאר נשים הפסולות

ונלענ"ד דהנה יש לחקור מהו האיסור דלא יחלל זרעו אם האיסור הוא על עצם החלול דהיינו מה שמחלל אשה כשרה וזרעה ונמצא לפי זה דהביאה בעצם איננה אסורה מטעם ביאה ככל ביאות אסורות אך האיסור הוא החלול וממילא אסורה הביאה מטעם שבביאה מחללה או נימא דהביאה מצד עצמה אסרה התורה והביאור של לא יחלל זרעו הוא כמו שהי' כתוב לא יבא עלי' והאיסור הוא הביאה בעצם והא דאפקי' רחמנא בלשון ולא יחלל הוא לגלות דאיזה ביאה אסרה תורה משום הלאו דלא יחלל זרעו דוקא ביאה הראוי' לחלול זרע כגון גמר ביאה אבל העראה אינה אסורה מטעם ולא יחלל זרעו אבל אם בא עלי' ביאה הראוי' להקמת זרע אז אפילו בודאי לא תתעבר כגון ששמשה במוך או כגון שכבר היא מעוברת דבודאי לא תתעבר אעפ"כ כיון שהביאה מצד עצמה היתה ראוי' להקמת זרע ממילא עובר על לא יחלל זרעו משום דהאיסור הוא על הביאה בעצם והוי כמו ביבמה דכתיב יבמה יבא עלי' להקים לאחיו שם ואעפ"כ המצוה בעצם לא הוי ההקמת שם אלא הביאה גופי' ומיד כשבא עלי' מקיים המצוה ולא כשתלד ואדרבה אפילו אקלעי מלתא שלא נתעברה אעפ"כ קיים המצוה ויכול כבר לגרשה בגט ואע"ג דממעטינן התם סריס ואיילונית היינו משום שאין האנשים ראוין להקמת שם והאנשים עכ"פ בעינן שיהיו ראוין להקמת שם אבל מ"מ באיש ואשה הראוין להקמת שם המצוה היא הביאה ולא ההקמת שם כדמפורש בהדיא בתוס' יבמות (דף כ' ע"א) ד''ה יבוא עיי"ש ה"נ נהי דכתיב לא יחלל כונת התורה הוא שלא יבוא עליה ביאה כזו שיהא כח בהביאה מצד עצמה לבא לידי חלול זרע ביאה כזו אסרה התורה מצד עצמה לכן היכא דבא עלי' ביאה שמצד הביאה היתה ראוי' להתעבר כגון דגמר ביאתו אעפ"י שמצד סבה אחרת לא תתעבר כגון ששמשה במוך או כיוצא בה אעפ"כ עבר על ולא יחלל זרעו משום דהאיסור הוא על הביאה בעצם כמו התם ביבמה דמקיים המצוה בהביאה גופי' אעפ"י שבודאי לא תתעבר מביאה זו ודוק

והנה לפי דברינו זה דהאיסור דלא יחלל הוא על הביאה ולא על החלול יהי' ניחא מאי דפריך שם הסוגיא בקדושין וללקי משום לא יחלל זרעו ופירשנו לעיל דמהסוגיא משמע דנתחייב במלקות לאלתר משגמר ביאתו ולכאורה אמאי לא נימא כסברת הה"מ דאיסור דלא יחלל זרעו עובר בשעת לידת הבנים דאז נתחללו ולא בשעת ביאה אבל לפי דברינו עתה דהאיסור הוא על הביאה אם רק הביאה מצד עצמה ראוי' לחלול זרע אתי שפיר דמחויב מלקות מיד כשגמר ביאתו ואפילו לא נתעברה כלל נמי מחויב בגמר ביאה כדביארנו לעיל ודוק. ואח"כ מצאתי במנחת חינוך מצוה רס"ו שהביא מתוס' רי"ד שכתב שם בהדי' דאעפ"י שלא נתעברה חייב משום דהאיסור הוא על הביאה ולא על החלול ועיי"ש. ועוד נלענ"ד דאפילו יבוא על המעוברת נמי חייב אעפ"י דבודאי לא תתעבר, כיון דהאיסור הוא על הביאה וכיון דבא עלי' ביאה כזו שתוכל לבא לידי חלול זרע מצד הביאה כגון דגמר ביאתו ממילא עבר על לא יחלל זרעו דהוי כאלו הי' כתוב בתורה דלא יבא עלי' גמר ביאה דיהי' בודאי מחויב אפילו יבא על המעוברת כן השתא נמי דכתיב לא יחלל נמי הכי הוא ודוק

ונלענ"ד לומר דבחקירתנו זו אי האיסור דלא יחלל הוא על עצם החיליל או על הביאה יפלגו בזה הרמב"ם והרמב"ן ז"ל דשיטת הרמב"ן היא מביא שם ה"ה ז"ל דעל גרושה זונה בין כהן הדיוט ובין כה"ג עוברין על לא יחלל בין משום חלול דידה ואי גמר ביאתו עובר נמי משום חלול זרעו ג"כ. דהרמב"ם דסבירא לי' דעל גרושה זונה אינו עובר משום לא יחלל דהא כבר נתחללה. סובר דהאיסור דלא יחלל הוא על עצם החלול מה שמחלל אשה שהיתה כשרה להנשא לכהן לכן סובר הרמב"ם שפיר דלא שייך לעבור על לא יחלל אלא באשה שעד עתה היתה, כשרה להנשא לכהן ועכשיו בביאתו נפסלה נמצא דבביאתו. פסלה בפועל ממש אבל בגרושה זונה דגם עד עתה כבר היו נפסלים מלהנשא לכהן נמצא דבביאתו אין פוסל אותם בפועל משום דכבר נפסלים ועומדים לכן אינו עובר על לא יחלל אבל הרמב"ן ז"ל סובר דהאיסור דלא יחלל הוא על הביאה בעצם דהיינו דלא יבא עלי' ביאה כזו שיהא כח ביד הביאה לפוסלה לכהונה דביאה כזו אסרה התורה וא"כ גם בגרושה זונה אם בא עליהן נמצא דהביאה מצד עצמה יש בה כח לפוסלה מכהונה דהא בביאה זו רמי' עלי' איסור חדש לכהן משום שם חללה אך בפועל ליכא נ"מ מזה משום דהא כבר אסורה לכהן