שמחת החג מ

ביניהם וכמו שביאר הרמב"ם בעצמו במקום אחר פ"ב מהל' נע"ב בסוף הפרק וז"ל שם באמצע הדברים דנמצא האב נושא בתו ואח אחותו ע"כ לכן משנתנה התורה דין קדושין שהוא התקשרות בין איש לאשתו נאסרה הקדשה וכל זה היינו דוקא בעלמא היכא דליכא חיוב קנס אבל היכא דאיכא דין קנס ואיכא החיוב דלו תהי' לאשה א"כ עם הביאה גופי' נעשה התקשרות בינו לבינה וליכא בדין קדשה בזה לכן לא תקשה על הרמב"ם האיך מחויב קנס הא עובר על לא תהי' קדשה וקלב"מ משום דכל היכא דחייב לשלם קנס ליכא האיסור דלא תהי' קדשה משום דאיכא העשה דלו תהי' לאשה אך כל זאת דוקא באשה המותרת לו דאז איכא העשה דלו תהי' לאשה וממילא נסתלק הלאו דלא תהי' קדשה אבל בחייבי לאוין דליכא העשה דלו תהי' לאשה כדמפורש בש"ס משום דאי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל ממילא עובר על האיסור דלא תהי' קדשה בביאתו חוץ מזה שהיא ג"כ אסורה עליו משום לאו אחר כגון ממזרת או כדומה וא"כ ניחא לפי זה מאי דפריך הש"ס אי ר"י קשיא ממזרת למה משלם קנס הא מחויב מלקות ולא תקשה לן אליבא דהרמב"ם הא הרמב"ם סבירא לי' דבלא קדושין ליכא מלקות בממזרת משום דהא באמת קשיא לן אמאי מחויב לעולם קנס הא איכא מלקות משום לא תהי' קדשה אך תרצנו משום דהעשה דלו תהי' לאשה מסלק הלאו דלא תהי' קדשה וכל זה היינו דוקא באשה המותרת אבל באשה האסורה לו דליכא העשה דלו תהי' לאשה א"כ עובר בזו הביאה על האיסור דלא תהי' קדשה א"כ פריך בש"ס שפיר למה בממזרת מחויב לשלם קנס הא איכא מלקות וכונת הש"ס לאו משום הלאו דממזרת אך מחמת הלאו דלא תהי' קדשה ודוק. אך לכאורה קשה דא"כ דהקושיא דממזרת הוא משום הלאו דלא תהי' קדשה דעובר על הביאה משום דליכא העשה דלו תהי' לאשה א"כ לכאורה תקשה אמאי פריך דוקא ממזרת ולא מחייבי כריתות גופי' דנהי דר"י סובר דליכא מלקות בחייבי כריתות היינו דוקא על הלאו דמחויב כרת אבל האיסור דלא תהי' קדשה בודאי עובר ג"כ בחייבי כריתות כיון דבחייבי כריתות ליכא ג"כ העשה דלו תהי' לאשה וא"כ הוי לי' להגמרא למיפרך ממזרת ואחותו קשיא לי'. אך באמת לא קשיא כלל דבשלמא אי נימא דלא כר"י דבחייבי כריתות גופי' איכא מלקות משום אותו הלאו דחייב עלי' כרת ואותו הלאו פטר אותו מלשלם קנס שייך שפיר למקרי חייבי כריתות אבל אי נימא דמשום אותו הלאו דחייב עלי' כרת אינו פטור מקנס אך הפטור הוא משום האיסור דלא תהי' קדשה א"כ מה שחייב כרת אינו מעלה ומוריד כלל א"כ גם חייבי כריתות נחשבים לענין זה חייבי לאוין וא"כ גם אחותו בכלל ממזרת כקושית הש"ס ודוק

ובדרך זה נתיישב ג"כ קושית התוס' שהבאתי לעיל ותרצתי בדרך אחר דהקשו על הסוגיא דאלו נערות (דף ל"ב ע"ב) ד"ה ורמינהו שהקשו למה נטר הש"ס להקשות ממתניתין דמכות ולמה לא הקשה מיד אתחילת מתניתין דהבא על הממזרת דיש לה קנס ולפי דברינו ניחא דעל מתניתין דהבא על הממזרת ליכא לאקשויי האיך מחויב קנס הא מחויב מלקות משום דהחיוב מלקות משום ממזרת הוא לאחר קדושין והחיוב קנס הוא בלא קדושין דליכא מלקות משום ממזרת כלל וא"כ ליכא למותבי ורמינהו על מתניתין דמכות דקתני דהבא על הממזרת דמחויב מלקות לכן פריך מהבא על חייבי כריתות דמחויב קנס ממתניתין דמכות דמחייב מלקות והתם מיירי דבא עלי' בלא קדושין דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות וא"כ היכי מחויב קנס אבל ממזרת לא קשיא כלל דהא דקתני דמחויב קנס מיירי קודם קדושין ואז ליכא מלקות משום ממזרת וא"כ ליכא לאותובי ורמינהו ממתניתין דמכות דקתני דמחויב מכות משום דהתם מיירי דהמלקות הוא משום ממזרת והוא לאחר קדושין כשיטת הרמב"ם ז"ל אך לבסוף הסוגיא דפריך אי ר"י קשיא ממזרת למה מחויב קנס הא מחויב מלקות אין כונת הש"ס לפרוך ממתניתין דמכות דמחייב בממזרת מלקות משום דהתם מיירי דהמלקות הוא משום ממזרת והוא לאחר קדושין אלא כונת הש"ס הוא לפרוך סתמא כיון דסוף כל סוף איכא מלקות בממזרת כאשר ביארנו משום האיסור דלא תהי' קדשה א"כ היכי משכחת לה קנס בממזרת ודוק

ולפי דברינו אלה נתיישב ממילא דברי הרמב"ם בהל' נערה בתולה מה שהקשה ר' אברהם ז"ל במה דכתב דאם היתה חייבי לאוין אם התרו בו לוקה ואינו משלם קנס האיך משכחת לה דיהי' חייב מלקות הא הכא מיירי בלא קדושין מדרצה לחייבו קנס וא"כ ליכא מלקות לפי שיטת הרמב"ם דבכל חייבי לאוין בלא קדושין אינו לוקה אבל לדברינו ניחא דהמלקות הוא משום האיסור דלא תהי' קדשה והא דכתב הרמב"ם דוקא בחייבי לאוין הגם דאיסור דלא תהי' קדשה עובר נמי בנשים המותרין לו היינו משום דכל זה הוא דוקא בנשים שאין להם חיוב קנס אבל בנשים שמחויב לשלם קנס ליכא האיסור דלא תהי' קדשה לכן אפילו התרו משום לא תהי' וכו' נמי משל קנס דליכא מלקות אבל בחייבי לאוין דליכא העשה דלו תהי' א"כ עובר האיסור דלא תהי' קדשה לכן אם התרו בו לוקה ואין משלם קנס ודוק

ועתה נחזור לענינינו ליישב את דברי הרמב"ם במה שפסק דהבא על אחותו משלם קנס ולא פליג בין היכא דהוי לי' דין רודף להיכא דלא הוי לי' דין רודף דלא כהסוגיא דסנהדרין ולדברינו ניחא דהא באמת הקשינו דמאי היא פירכת הש"ס דסנהדרין דהאיך מחויב קנס הא הוי לי' רודף נימא דהחיוב קנס הוא משום גמר ביאה והיינו דאפילו אי סברינן דהחיוב קנס הוא בהעראה אעפ"כ היכא דאין יכול להתחייב בהעראה מ"מ מחויב בגמר ביאה כדביארנו לעיל באריכות אך תרצנו משום דבגמר אין יכולין לעולם לחייבו קנס משום דאיכא האיסור דלא תהי' קדשה דעובר בגמר ביאה ואפילו למאי דאמרתי לעיל דהיכא דאיכא החיוב קנס ליכא הלאו דלא תהי' קדשה וא"כ יכול להיות החיוב קנס ג"כ בגמר ביאה אבל מ"מ ביארנו דכל זה היינו דוקא באשה המותרת לו דאיכא העשה דלו תהי' לאשה אבל באשה האסורה לו דליכא העשה דלו תהי' לאשה עובר הלאו דלא תהי' קדשה בגמר ביאה לכן פריך שפיר משום דעל גמר ביאה ליכא לחיובי