שמחת החג לז

מהסוגיא דסנהדרין הנ"ל שהבאנו ועיי"ש בנו"ב מה שהאריך בזה ועיין ג"כ במהדו"ת חו"מ סי' ס'

ונלענ"ד לתרץ דהנה בתוס' ביבמות (דף נ"ט ע"ב) ד"ה אלא. הובא שם שתי שיטות אי החיוב קנס בא בהעראה או בגמר ביאה דר"ת וריב"א סוברים שם דכמו דלענין מלקות הוי העראה כגמר ביאה כמו כן החיוב קנס בא מיד בשעת העראה והא דמשני שם הש"ס דסנהדרין שהבאנו לעיל דמשעת העראה דפגמה איפטר מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה הרי לכאורה דהחיוב קנס בא בשעת גמר ביאה היינו דוקא התם משום דאין יכול להתחייב קנס בשעת העראה דהוי רודף לכן בא החיוב קנס בשעת גמר ביאה אבל בעלמא היכא דלא הוי רודף בא החיוב קנס על העראה והגם דבהעראה ליכא השרת בתולים למ"ד דהעראה זו נשיקה מ"מ מחויב קנס דהא ג"כ על ביאה שלא כדרכה דליכא כלל השרת בתולים מחויב קנס עיי"ש. הרי משמע מדברי התוס' אלו דאפילו אם נאמר דחיוב קנס בא על העראה אם הי' על העראה קלב"מ דלא הי' יכול להתחייב קנס משום העראה אעפ"כ מחויב משום גמר ביאה נמי. אך משמע משם לכאורה דזהו דוקא למ"ד דהעראה זו נשיקה לכן היכא דלא הי' יכול להתחייב על העראה מחויב משום גמר ביאה דבשעת גמר ביאה עדיין היא בתולה אבל למ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה לדידי' אם לא הי' יכול להתחייב משעת העראה שוב אין חיוב משום גמר ביאה דבגמר ביאה כבר היא בעולה. מדהקשה שם התוס' למאן דאית להו דחיוב קנס הוא משום גמר ביאה מאי פריך בבן סורר הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר. הא לדידי' נמי אתי שפיר דהא לא מחויב קנס בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש ע"כ קושית התוס'. והנה לכאורה תקשה הא לר"ת וריב"א נמי קשיא נהי דסבירא להו דהחיוב קנס הוא בהעראה אבל מ"מ היכא דקלב"מ בהכנסת עטרה לא משלם עד גמר ביאה ממש ועיי"ש במהרש"א ד"ה אבל קשה דקשיא לי' כן ומסיק שם דלפר"ח וריב"א איכא למימר דסבירא לי' לתלמודא כיון דמחייב אהעראה לית לן לחיובי' קנס אגמר ביאה ממש כיון דכבר השיר בתולים בהכנסת עטרה הרי כדביארנו לעיל ודוק

אך לענ"ד נראה דלפי שיטת הרשב"א ז"ל דמביא המ"ל ז"ל בפי"ז מהל' איסורי ביאה הל' י"ג ומביאו הרע"א ז"ל בתשובותיו תשובה רכ"א אות ד' על הסוגיא דכתובות (דף ל' ע"א) א"ב בעולה לכה"ג דפירש שם הרשב"א ז"ל בשם הר"ח ז"ל דמיירי בכה"ג דאנס בתולה דאילו בעולה אין לה קנס והקשה שם הרשב"א הא מ"מ כשהערה בה נעשית בעולה וכשגמר ביאתו נתחללה וליכא נ"מ ותירץ דבביאה אחת לא מחלקינן וכן מביא שם בתשובה הנ"ל דהרמב"ם סבירא לי' ג"כ כסברת הרשב"א ז"ל דבביאה אחת לא מחלקינן דהרמב"ם פסק בפי"ט מהא"ב הל' ה' דכהן הבא על אחת מחייבי לאוין השוה בכל עושה אותה זונה חזר ובא עלי' וכו' נעשית חללה וכו' לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר וכו' עכ"ל והקשה שם דכיון דנתעברה הרי גמר ביאתו וא"כ אמאי הולד כשר נימא דבהעראה נעשית זונה ובגמר ביאה נעשית חללה ע"כ מוכרחין לומר דהרמב"ם סבירא לי' כהרשב"א דבביאה אחת לא מחלקינן עכ"ל התשובה שם. והסברא לזה נראה פשוט דכיון דבתחילת הביאה היתה בתולה כל הביאה מקרי ביאת בתולה וכן בגונא דמיירי הרמב"ם דכיון דבתחילת הביאה לא היתה זונה לאו ביאת זונה היא ולפי סברא זו יש מקום לומר שפיר דאפילו למ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה היכי דאינו יכול להתחייב בהעראה משום קלב"מ מ"מ מחויב משום גמר ביאה דלא כמהרש"א ז"ל והגם דבגמר ביאה הוי בעולה דכבר השיר בתולי' מ"מ כיון דבתחילת ביאה הוי בתולה מקרי ביאת בתולה ומחויב לשלם קנס והגם דאינו משיר בתולים בגמר ביאה מ"מ כיון דהחיוב קנס לאו משום השרת בתולים הוא דהא על ביאה שלא כדרכה נמי מחויב לשלם קנס אך החיוב הוא משום ביאת בתולה והכא נמי ביאת בתולה מקרי דאין מחלקין בביאה כדלעיל ודוק

אך א"כ תקשה קושית התוס' שהקשו לאלו דסבירא להו דחיוב קנס הוא בגמר ביאה מסוגית הש"ס דסנהדרין (דף ע"ג) דפרכינן שם למ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה היכי מחויב קנס בהבא על אחותו הא הוי לי' רודף והקשו התוס' לדידהו מאי קושיא הא שפיר מחויב קנס משום גמר ביאה דעל גמר ביאה לא הוי רודף ולפי סברתינו דאפילו מאן דמחייב קנס בהעראה נמי יסבור דהיכא דליכא לחיובי קנס בהעראה מחויב משום גמר ביאה א"כ גם לדידהו תקשה מאי קושית הגמרא נימא דהחיוב קנס הוא משום גמר ביאה כמו שהקשה המהרש"א ז"ל על דברי התוס'. אך נלע"ד לתרץ דלמאן דסבירא לי' דחיוב קנס הוא בהעראה לא תקשה כלל קושית התוס' בהקדם מה שאמרתי על דברי הרמב"ם בפ"א מהל' אישות הל' ד' דכתב שם וז"ל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה והקשה שם הה"מ וז"ל האיך מפותה משלם קנס עכ"ל פירוש כיון דהרמב"ם סבירא לי' דבביאת פנוי' איכא איסור לאו דלא תהי' קדשה הרי קלב"מ. והנה קושית הה"מ הוא רק במפותה האיך ישלם מפותה קנס ולא הקשה סתם האיך משכחת להו קנס לגמרי אפילו באנוסה נמי משמע מזה דדעת הה"מ בדעת הרמב"ם הוא דאיסור לא תהי' קדשה אינו עובר רק במפותה היכא דהיא מסכמת לזנות דאז שייך למקרי לה קדשה אבל היכא דאיהי אנוסה דלא שייך למקרי לה קדשה גם הוא אינו עובר על לא תהי' קדשה אבל בפט"ו מהל' איסורי ביאה הל' ב' בכס"מ שם ד"ה כתב עוד הביא שם הכס"מ תשובה של ר' אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל וכתב שם באמצע הדברים וז"ל אלא לעולם אם הי' הוא בעדים לוקה ואע"ג דאנוסה היא הנערה וכו' עיי"ש הרי לך בהדיא דר' אברהם בנו של הרמב"ם יש לו שיטה אחרת בדעת הרמב"ם דאפילו באנוסה נמי סובר הרמב"ם דעובר על לא תהי' קדשה וא"כ כ"ש דתקשה האיך משכחת לה דינא דישלם קנס כיון דבכל מקום שייך למימר דקלב"מ. ואין לתרץ ולומר דמשכחת לה חיוב קנס הוא בלא התרו בו דהוי חייבי מיתות שוגגין דחייבין בתשלומין דפסקינן כר"י מ"מ תקשה לר"ל דסבירא לי' דח"מ שוגגין נמי פטורין