שמחת החג לד

בא עלי'. אך אכתי תקשי מדבריו אדבריו גופי' במה שכתב דבחייבי לאוין ועשה כגון אלמנה לכה"ג דלא נפטרה צרתה ולפי דברינו מאי שנא חייבי עשה גרידא מחייבי לתו"ע. והי' נראה לי לכאורה לומר דהנה הנוב"י סימן נ' במהדו"ב חלק אבהע"ז רצה שם הרב השואל לומר דאם יקדש חייבי לאוין בביאה דאינה מקודשת משום דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. דהנה בתמורה פריך שם הש"ס דנימא באלמנה לכה"ג דכל מה דאמר רחמנא לת"ע אי על"מ והנה על שאר חייבי לאוין לא פרכינן שם משום דבשאר חייבי לאוין אין האיסור הקדושין אלא הביאה אבל באלמנה לכה"ג האיסור הוא הקדושין בעצמם כדכתיב לא יקח לכן פריך שם הגמרא דוקא באלמנה לכה"ג אבל בשאר חייבי לאוין לא שייך למימר אי עביד לא מהני משום דבקידושין גרידא לא עבר שום איסור וזאת הוא דוקא אם קדש בכסף ושטר אבל אם קדש בביאה דהקדושין בעצמם הם באיסור נימא דלא יהני והתירוץ דהש"ס שם בתמורה לא שייך אלא באלמנה לכה"ג כן רצה שם לומר והוא מדחי שם דבריו עם סברת הש"ך בח"מ סי' ר"ח לענין מוכר בשבת דלא אמר רבא אעל"מ אלא במעשה שאי אפשר לעשותו בהיתר כלל אבל במוכר בשבת אפילו הי' הקנין ע"י איסור דאורייתא מ"מ הקנין הזה הי' יכול להיות בהיתר אלא שהוא עושה באיסור בזה אי עביד מהני וכן הכא נמי בחייבי לאוין כיון שיכול לקדש בכסף ושטר לא שייך ג"כ לומר אעל"מ אפילו אם קדש בביאה עיי"ש. והנה לפי דבריו תקשה לי באלמנה לכה"ג היכא דנפלה ליבום נימא דכל מאי דאמר רחמנא לת"ע אעל"מ דשם ביבמה ליכא קנין אחר כ"א ביאה דבשלמא בחייבי עשה גרידא לא תקשה לי דאמאי אם בא עלי' קנה דנימא לא מהני משום סברת המהרי"ט דלא שייך לומר לא מהני אלא היכא דיתוקן האיסור בזה אבל היכא דגם אפילו אמרינן דלא מהני נמי לא יהא מתוקן האיסור אזי לא אמרינן דלא מהני וא"כ בחייבי עשה נמי לא יתוקן האיסור אבל באלמנה לכה"ג דליכא איסור כ"א בקדושין וא"כ אי אמרינן דלא מהני יתוקן האיסור והכא לא שייך לשנויי כדמשני הנוב"י עם סברת הש"ך הנ"ל דהא הכא ביבמה אין יכול לעשות הקנין בהיתר כלל דכסף ושטר אין גומרין בה אלא ביאה גומר בה, אך לכאורה לאו קושיא היא כלל דהא היא היא פירכת הש"ס בתמורה דנימא באלמנה לכה"ג לא מהני ומשני שם דלא יחלל כתיב חללים הוא עושה ואין עושה ממזרים ואי אמרינן דלא מהני הוי ממזרים וא"כ כבר גלתה התורה דבשביל האיסור דלא יקח לא שייך לומר לא מהני, אך מ"מ תקשה לי שפיר משום שאם בא על אלמנה לכה"ג לשם קדושין חוץ ממה שעובר על האיסור דלא יקח עובר ג"כ על האיסור דלא יחלל וגם על האיסור עשה דבתולה ולא בעולה וא"כ נהי דגילתה התורה דבשביל האיסור דלא יקח דלא אמרינן דלא מהני אבל בשביל האיסור דלא יחלל ובתולה ולא בעולה נימא דלא מהני, ובזה לא שייך לומר דחלולין הוא עושה ואין עושה ממזרין כיון דבאמת בת קדושין היא דהש"ס שם בתמורה משני שפיר דהתם רצה הגמרא לומר דלא להני שום קדושין באלמנה לכה"ג וא"כ הוי הולדות ממזרים כאן דלאו בת קדושין היא כלל אבל אי נימא דבאמת בת קדושין היא אך בביאה לא יתפסו קדושין משום האיסור דלא יחלל לא שייך לעשות הולדות בשביל זה ממזרים כיון דבאמת בת קדושין היא, אך על קדושין בעלמא באלמנה לכה"ג בביאה שייך לומר דנתפסין שפיר מסברת הש"ך דכיון דיכולין לעשות הקנין באופן דיהי' נתפס כגון בכסף ושטר ג"כ בביאה נתפסין אבל היכא דנפלה ליבם אלמנה לכה"ג תקשה לי שפיר דנימא דלא מהני מטעם האיסור דלא יחלל ובתולה ולא בעולה, אך לכאורה יכולין לומר ולתרץ דכיון דהיכא דנפלה ליבם דאז לא מהני כסף ושטר וא"כ אי נימא דלא מהני ג"כ ביאה מטעם דלא מהני א"כ צריך להיות הולד ממזר ממנו דכיון דלדידי' לאו בת קדושין היא כלל וא"כ יכולין למילף שפיר מלא יחלל חלולין הוא עושה ואין עושה ממזרין דלא אמרינן דלא מהני משום האיסור דלא יחלל, אך לאו תירוצא הוא כלל דחוץ ממה שמספקא לי בזה אם היא מקרי לאו בת קדושין דכיון דלבתר חליצה יתפסי בה קדושי כסף ושטר א"כ הא דלא תפסי בה קדושי כסף ושטר דאגידא ביה אין סברא לומר דלאחר דתתרחק מיני' תהוי יותר בת קדושין ממה שהיתה אגידא בי' ובפרט אי נימא דביבמה בשוק לא תפסי קדושין לעלמא נמי כרב א"כ לא הוי ממזרים דהוי כמו עבד ושפחה דלא תפסי קדושין לא לדידי' ולא לאחרינא, אך חוץ מזה לאו תירוצא כלל דמאן נימא דהכתוב מיירי ביבמה לשוק דבשלמא שם בתמורה רצינו שם לומר דלא מתפס כלל באלמנה לכה"ג קדושין משני שם שפיר הגמרא דהא כתיב לא יחלל חלולין הוא עושה ואין עושה ממזרין, אבל אי נימא דבעלמא תפסי אך דוקא היכא דנפלה ליבם לא תפסי יכולין לומר דאה"נ דהולד ממזר ג"כ אבל הכתוב מיירי באלמנה לכה"ג בקדושין בעלמא ודוק

אך באמת מה שהקשינו דנימא דלא מהני בשביל האיסור דלא יחלל לאו קושיא היא כלל משום סברת המהרי"ט דהיכא דלא יתוקן האיסור לא אמרינן דלא מהני והכא באיסור דלא יחלל לא מתוקן האיסור כלל דאפילו הרמב"ם דסובר דבכל חייבי לאוין אין לוקין אלא ע"י קדושין אבל באיסור דלא יחלל סובר נמי בפ' י"ז בהל' איסורי ביאה הל' ג' דלוקי אפילו בלא קדושין כלל א"כ אפילו נימא דלא מהני נמי אין מתוקן האיסור. הגם שיש עוד לספק ולומר דנהי דאיסור דלא יחלל לא יתוקן אבל האיסור דלא יקח שעובר ג"כ יתוקן דעל האיסור דלא יקח אין עובר אלא ע"י קדושין. ונהי דבשביל האיסור דלא יקח לא שייך לומר דלא יהני כדגלי קרא אבל מ"מ נימא דלא יהני משום האיסור דלא יחלל ויתוקן בזה האיסור דלא יקח, אך מ"מ הסברא נותנת לומר דלא אמרינן לא מהני אלא היכא די יסור דיתוקן האיסור דבשבילו אמרינן דלא מהני אבל היכא דיתוקן איסור אחר לא אמרינן דלא מהני, אך מ"מ נהי דהא לא תקשה לן דנימא דלא יהני בשביל האיסור דלא יחלל אבל בשביל האיסור עשה דבתולה ולא בעולה תקשה שפיר דנימא דלא מהני והתם יתוקן האיסור שפיר משום דהאיסור בתולה ולא בעולה כתב הרמב"ם דעובר דוקא מן