שמחת החג ג

יען כי ערבים עלי דברי מרן הגאב"ד דשאוויל שליט"א ע"כ אני מדפיס את מכחכו אשר כתב לי בצירוף עם הסכמתו להיות זר לספרי: ישפות ד' שלום וישע רב לידיד נפשי יושב סתר לבבי הרב הגאון המובהק מרבה פעלים בתורה עוקר הרים בסברא אוצר כלי חמדה כש"ת מ״ר גרשון שליט"א האבדק"ק רודקע וכו'

אחדשה"ט באה"ר ואה"ע. מכתבו היקר בצירוף הקורעקטין של ספרו קבלתי לנכון ומאוד שבעתי עונג ממנו כי באמת הוא מפליא לעלות בסברות ישרות והכל בדרך אמת ישמח לבי ותעלוזנה כליותי כו' וכו'. והנה אתמול עיינתי בהקורעקטין סי' י"א נחמדים דבריו כי לא שייך בזה כל המכשיר בה מכשיר בבתה יען כי העץ בעצמו אינו אסור אמנם חקירתו אם איסור ערלה היא בעץ או בפרי עצמו ורצה לבאר זאת במחלוקת של רש"י ור"ת בקדושין לענ"ד נראה דאין שום איסור בהיניקה ולא זהו שורש האיסור דהרי שנינו במתניתין ערלה פ"א משנה א' רבי יוסי אומר אפילו צד אחד לסייג וצד הפנימי לפירות את של סייג פטור והצד של פירות אסור והנה בגיטין (כ"ד א') רש"י ד"ה מ"ט דרשב"ג פי' ז"ל מה שייך לחלק הלא השרף מתערב זה בזה והאיך שייך לחלק עיי"ש אלמא דאילן אחד חצי פטור וחצי חייב ליכא משום דהשרף מתערב וא"כ בערלה מדוע לא אמרינן הכי אלא ע"כ צריכין לומר דבערלה אין האיסור משום השרף והא דבעי בירושלמי על מקומו דתחתון למאכל יהא אסור משום שגדל באיסור הכוונה דס"ל להירושלמי כמו דאמרינן בנזיר (ל"ט) לענין שער דהתחתון גדל ולהכי יחשב העליון כאילו יצא מן התחתון אבל אין הלכה כן דבאמת אף התחתון למאכל נמי מותר דאין כאן איסור יניקה כלל אלא איסור על הפרי וצדקו דברי כתרה"ג דאין שייך כלל חזקה על האילן ודברי רש"י בקדושין (ל"ח) ג"כ הפי' הכי והנה בתוס' פי' בסוף דאותו האילן שנאסר יש היתר לאיסורו והיתר לאיסורו היינו דבר שנאסר כבר ואח"כ הותר זהו נכלל בהיסוד דיש היתר לאיסורו זה מחלוקת של רש"י ותוס' דס"ל לרש"י דערלה חסר איסור עולם ותוס' ס"ל דערלה חסר היסוד דיש היתר לאיסורו והנה לומר דזה השרף שהי' מתחילה איסור אח"כ נעשה היתר זה יש היתר לאיסורו וזה פי' של ר"י בתוס' דאאילן קאי יש היתר לאיסורו וזה לכאורה כמ"ש כתר"ה אליבא דרש"י אבל לא כן סבירא לי דרש"י ס"ל דערלה אין היתר לאיסורו פי' מה שנאסר אינו ניתר ובאילן לא נאסר מעולם כמו שכתבתי אבל הכוונה דאין איסורו איסור עולם היינו דכיון דאין אסור בה רק הפירות ולא האילן א"כ אין זה איסור דאין זה רק איסור זמן אבל בכלאי הכרם דאף האילן נאסר זהו איסור עולם וז"ב בכוונת רש"י וכ"מ קצת בדברי רש"י בגיטין (דף נ"ד ע"ב) לענין נטיעות של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו פירש"י דכמחובר חשיבי ולא בטלי ואחרים אומרים דחשיבא מחובר אבל רש"י מדייק בלשונו דאין זה מחובר גמור ולכאורה הכוונה ברש"י משום ערלה דהיסוד האיסור הוא הפרי ולא דמי למחובר ולהכי כתב רש"י דכמחובר חשיבי, אבל בהתבונני בזה ראיתי דדברי רש"י המה כוונה עמוקה וביאור נכון לדברי הירושלמי החמור על מקומו בערלה וז"ל ודאי קרקע אינו מעלה ספק קרקע מעלה האיך עבידא נטיעה של ערלה וכלאי הכרם שנתערבו בנטיעות ספק קרקע מעלה ודאי קרקע אינו מעלה רבי יודן בעי אף לענין נבילה כן חזר ומר נבילה אין לו עלי' קרקע יש לו עלי' עיי"ש בפני משה ותראה שפי' מוקשה. ונראה עפ"י דברי רש"י הנ"ל פי' נחמד דהנה יש סברא לומר דמחובר לא בטיל משום דכל א' עומד במקומו הוי כמו קבוע ואם נחשב כקבוע אם ניקח ממנו הוי כמו לוקח מן הקבוע אמנם יש חסרון דאין האיסור וההיתר ניכרין ולהכי אין זה קבוע גמור ומבואר הדבר היטב בזבחים (דף ע"ג) ברש"י ד"ה נכבשינהו ותוס' ד"ה אלא אמר רבא. והנה הכא בנטיעות אף דהוי קבוע דרבנן אבל ליקח מן הקבוע ודאי אסור וזה דברי הירושלמי דקבוע כזה שאין ניכר קרוי ספק קבוע והביאור כיון דאינו ניכר א"כ על כל חתיכה יש ספק אם הוא האיסור והוא הקבוע ואמר בנטיעה ספק מותר כמו דחזינן במתניתין והדר בעי אם בנבילה אמרינן דהיכא באופן דאינה בטילה כמו במעשה דזבחים דאז נמי נעשה ספק קבוע הכי שם נמי נימא דיקח בידו מן התערובות ושני דנבילה שאני משום דנבילה אין לה עלי' דאם לא יקחה בידו משם תהא מונחת לעולם ולא תבטל הקבוע לעולם אבל בנטיעות יש להם עלי' אף בלא לקיחת הפרי ממילא יפלו מן העץ ויתבטלו הקביעות ולהכי יטול בידו וזהו פי' נכון בדברי הירושלמי ולמדתי מדברי רש"י שכ' כמחובר חשיבי וזה כוונתו במ"ש. והנה ישאני ידידי על קצורי כי כתבתי באפזה וכו', הנני ידידו דו"ש בלו"נ אהרן יוסף באקשט משאוויל במדינת ליטא: