שמחת החג כז

לאחר היעוד ג"כ עדיין נשאר תורת שפחה עלי' קמ"ל דלאחר שחל עלי' ג"כ הדיני איסור אז נתבטל לגמרי מעלי' הדיני שפחות ונשאר עלי' רק דיני אישות כא"א גמורה ודוק בזה

ובזה ניחא נמי דברי הירושלמי שהבאנו לעיל שפריך שם דלר"י בר' יהודה דסובר דמעות הראשונות לאו לקדושין נתנו ניחא אבל לרבנן דסברי דמעות הראשונות לקדושין נתנו במאי מקדשה כסף אין כאן מעשה ידי' אין כאן והקשינו מדוע אין כאן כסף הא רבנן סברי דמעות הראשונים לקדושין נתנו אבל לדברינו ניחא דבשלמא לר"י בר"י דסובר דמעות הראשונים לאו לקדושין נתנו וצריכין שהות ביום כדי לעשות עמה שוה פרוטה וכשמיעדה מקדשה באותה פרוטה ניחא דאז בשעה שמקדשה עושה באותה פרוטה שני החלותין חלות הקנין ממון וחלות דיני האיסורין כמו בכל קדושין אבל לרבנן נהי דרבנן סברי דמעות הראשונים נתנו לקדושין אבל כבר בארנו דהכסף הזה עושה רק קניני אישות בתוך שאר תשמישי שפחות והחלות האיסור חל בשעה שמיעדה ואז אינו נותן כלום דרבנן סברי דגם שהות ביום ג"כ אינו צריך לעשות עמה שוה פרוטה לכך פריך הירושלמי שפיר במה מקדשה בשעה שמיעדה ומשני שמיעדה בדברים במה שאמר הרי את מיועדת לי והקשינו היכא מצינו שיכולין לקדש אשה בדברים בעלמא אבל השתא אתי שפיר דבעלמא היכא שעושה הקנין אישות והדיני אישות ביחד אינו יכול לקדשה בדברים כיון שצריכין לעשות קנין וקנין דברים ליכא אבל הכא שהקנין כבר קנה אך חלות הדינין בזה חדש הירושלמי שיכול ג"כ לעשות בדברים בנילמא כמו דיני הקדש ונדר, ודוקא לר"י בר"י דסובר דמעות הראשונים לאו לקדושין נתנו נמצא דבשעת יעוד עושה הקנין והדינין ביחד לכן צריך שהות ביום לעשות עמה שוה פרוטה אבל לרבנן דחל בשעת יעוד רק חלות הדינין די בדברים בלבד ודוק

ובזה יובן שפיר סברת ר' נחמן בר יצחק במה דסובר דגם ר"י בר״י סובר נמי דמעות הראשונים לקדושין נתנו דקשיא לכאורה א"כ אמאי צריך שהות ביום לעשות עמה שוה פרוטה אבל לפי דברינו ניחא דר' נב"י סובר דר"י בר"י פליג בזה על חכמים דהן סוברים דלעשות דיני איסור די בדברים בעלמא והוא סובר דאפילו לעשות חלות האיסורין צריכין ג"כ קנין לכן סובר דצריך להיות שהות ביום לעשות עמה שוה פרוטה לעשות חלות האיסורין וגם ב'את ניחא שיטת הסוברים דמה שצריך להודיע אותה היינו דעתה ממש דלא כהתוס' דלכאורה אמאי צריך דעתה הא הוי כאילו אביה קדשה מעכשיו ולאחר זמן דלא צריכין דעתה בשעת חלות הקדושין אבל עתה ניחא דאבי' לא עשה אלא הקניני אישות אבל הדיני אישות עושה אח"כ האדון בעצמו לכן צריך עכ"פ דעתה ודוק

והנה נחזור לענינינו לישב דברי הרמב"ם שהבאנו לעיל דסובר דאף דאינו יכול למוכרה לשפחות אחר אישות אבל לאחר יעוד יכול למוכרה ונראה דתליא בהחקירה שחקרנו לעיל הא דאמרינן דלרבנן מעות הראשונים לקדושין נתנו אם הוא שני חלותין של שפחות וקדושין או חלות של שפחות בלבד דאי נימא דהם שני חלותין של שפחות וקדושין אז בודאי אין יכול למוכרה אחר יעוד כמו אחר אישות בעלמא משום דהוי כאילו אבי' קדשה בעצמו לאדון אבל אי נימא דליכא כאן אלא חלות של שפחות בלבד והקניני אישות קנה האדון רק בדין קניני שפחות אי נימא כן הנה חוץ מזה מה שהסברא בעצמה נותנת לחלק בין אישות בעלמא לאישות כזה דודאי היכא שקדשה האב קדושין גמורין אז אינו יכול למוכרה לשפחות אחר אישות אבל כאן שלא היו קדושין גמורים רק בתשמישי שפחות נכלל תשמישי אישות ג"כ ודוקא הקנינין של האישות ולא הדינין בוודאי הסברא נותנת לומר דלא מקרי שפחות אחר אישות אלא שפחות אחר שפחות ואף כשיעדה אח"כ אמרנו לעיל דהוי אשתו גמורה ככל קדושין דעלמא אבל האישות הזה לא עשה האב כי ליעוד לא צריכין דעתו כמו שבארנו לעיל לכן יכול למוכרה אח"כ דהוי אישות דלאו דידי' כמו למ"ד מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו ודוק

הנה חוץ מזה שהסברא בעצמה נותנת לחלק כן הנה יש כאן עוד ראי' מוכרחת לומר כן דהנה אנן פסקינן דמוכרה לשפחות אחר שפחות והנה זאת בודאי למ"ד דאין מוכרה לשפחות אחר שפחות דאם אחד מכר את בתו לשפחה והאדון לא נשתמש בה מצד איזה סיבה שיהי' ואח"כ יצתה בשש דאין האב יכול למוכרה פעם שנית הגם דבקני' הראשונה לא נשתמש האדון בה אבל עכ"פ מכרה פטם אחד לשפחות ואם רצה האדון הי' משתמש בה וא"כ לפי מה שבארנו דכל אחד שמכר בתו למ"ד דמעות הראשונים לקדושין נתנו דהיינו דבכלל תשמישי שפחות יש בכלל זה ג"כ תשמישי אישות א"כ לפי מה דפסקינן דאין מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אמאי יכול למוכרה לשפחות אחר שפחות הא בכל שפחות אחר שפחות יש ג"כ שפחות אחר אישות לפי מה שבארנו אף כשלא יעדה אלא ודאי מוכרחין לומר דהאישות כזה שנמכר בתור שפחות לאו אישות מקרי לענין דלהוי שפחות אחר אישות דלאו אישות גמורה היא דלא הוי בה כי אם קנין אישות ואין לומר דנהי היכא דלא יעדה האדון יכול למוכרה משום דלא הוי אישות גמורה אבל היכא דהאדון יעדה ובארנו דחל קדושין גמורים נימא שפיר דאין יכול למוכרה משום דאז הוי שפחות אחר אישות לאו מילתא היא דהאישות דחל בשעת יעוד לא הוי אישות דאב והוי כמו למ"ד דמעות הראשונים לאו לקדושין נתנו דיכול למוכרה אחר יעוד והחלק האישות שהקנה האב מכחו הא כבר הוכרחנו דלא מקרי אישות לענין דלהוי מקרי שפחות אחר אישות ודוק שפיר בזה. היוצא מדברינו דדינא אם יכול למוכרה אחר יעוד למ"ד מעות הראשונים לקדושין נתנו תלי' בחקירתנו דאם נימא דהוי שני חלותין חלות קנין שפחה וחלות קדושין אין יכול למוכרה אבל אי נימא דלא הוי כ"א חלות אחד יכול למוכרה אחר יעוד

ונראה דהחקירה שחקרנו תליא בפלוגתא אי מוכרה לקרובים או לא. דלכאורה טעמא דמ"ד דאין מוכרה לקרובים מחוסר הבנה דאי נימא דהתורה