שמחת החג כה

יום לא נעשה שום קנין רק בתחילתה בסופה. לכן צריכה הפרה להיות דוקא בסוף ל' במקום הראוי למשיכה. אבל השיטה סובר כסברתנו למעלה דבכל רגע ורגע נעשה הקנין לכן סוברים דכל הל' צריכה להיות עומד הפרה במקום הראוי למשיכה ודוק

ובאלו הדברים נראה לי לפרש דברי הירושלמי פ"ג דקדושין הל' א' (דף ל"ב ע"ב) דפוס ראם, וז"ל חד תלמיד בעי קומי רבי זעירא נתן לה בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים חד דויד (פירוש תלמיד אחד ששמו דוד) סבר מימר כל שהוא קונה אמר ר' זעירא לאחר ל' קונה קנין גמור. אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור קורא אני עלי' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ע"כ עיי"ש. והנה פירוש הפנ"מ והק"ע לא הבנתי כלל עיי"ש

ונלע"ד דהכי פירושו דחד תלמיד בעי קומי רבי זעירא אם נתן לה בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים פירוש אם נתן גט לאותה האשה דמיירי בה לעיל דהיינו באותה שקדשה מעכשיו ולאחר ל' נתן לה. גט בתוך ל' על מנת שתתגרש בין הערבים ולא שתתגרש מיד רק בערב מהו אם תהוי מגורשת חד דוד פירוש תלמיד אחד ששמו דוד אמר סבר מימר דכל שהוא קונה פירוש דאעפ"י שגירש אעפ"כ קונה כל שהוא דהיינו אותו חלק הקדושין שחל מעת נתינת הגט עד בין הערביים לא נתגרש באותו הגט כסברתינו לעיל דהוא סובר כשיטת הרא"ש ותלמידי הכ"פ שמביא הש"מ דלר"י דאמר שיורא הוי קונה כל רגע ורגע מעט מהקנין. אמר ר' זעירא לאחר ל' קונה קנין גמור פירוש דר' זעירא אמר לי' דהקנין גמור חל בסוף ל' אבל באמצע הל' יום אינו קונה כלל רק מה שקנה בתחילתו בשעת מעשה הקנין אבל באמצע הל' יום לא קנה כלל אלא כל הקנין נגמר בסוף ל' וגרסת הרשב"א בהירושלמי כן אמר רבי זעירא כל ל' יום קנה ואינו קונה לאחר ל' קונה קנין גמור והוא יותר מדוקדק לפי פרושנו דכל ל' יום קונה פירוש מה שקונה ואינו קונה פירוש ויותר אינו קונה אבל לאחר ל' קונה קנין גמור לכך מהני הגט לגמרי בתוך ל' יום והוא כשיטת התוס' דהקנין שנשתייר נגמר דוקא בסוף ל' יום אבל באמצע לא ולבסוף מסיק הירושלמי אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור קורא אני עלי' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ולע"ד הפירוש הכי דהנה לעיל בארנו דאם גרשו שניהם לאחר ל' אם תו מותר הראשון להחזירה ואמרנו דלצד דאמרינן דלכל אחד ואחד קנה רק מקצת והחלק שקנה זה לא קנה זה אז מותר להחזירה משום דלא הוי מחזיר גרושתו דחלקו לא הי' מקודש לצד השני והצד שהי' מקודש לשני לא הי' מקודש לו לעולם ומקדש עתה בפעם הראשונה כן בארנו וכל זה דוקא אם גרשו לאחר ל' אבל איך יהי' הדין אם גרשו בתוך ל' יום אז לכאורה אסור מי שגרשה ראשון להחזירה משום דנהי דאמרינן דהחלק שנתפס להראשון אין נתפס להשני היינו דוקא בעוד שמקודשת לראשון אבל לאחר הגרושין והגרושין היתה בתוך הל' יום בעת שקדושי השני עוד נמשכים ממילא נמשכים קדושי השני. גם על חלק הראשון ונהי דגם השני גירש בתוך ל' אבל מ"מ אסור הראשון להחזירה משום דהוי מחזיר גרושתו משום דגם חלקו שגירש נתקדש להשני לאחר גרושין ודוק. וכל זה הוא אם נימא דלר"י דשיורא כל רגע ורגע מהל' יום נתפס חלק מהקדושין דהיינו כשיטת התלמיד דאמר דכל שהוא קונה והוא כשיטת הש"מ שבארנו לעיל אבל אי נימא כר' זעירא דהיינו כשיטת התוס' אז מותר להחזירה משום דבאמצע הל' לא קנה כלל וגירש עוד בתוך ל' נמצא דחלק הראשון לא הי' שייך מעולם להשני אבל כל זה אי גירש השני עוד בתוך הזמן בעוד שלא קנה עוד קנין גמור אבל אי השני גירש לאחר זמנו כשכבר קנה קנין גמור אז בודאי אסור להחזירה משום דכיון דהראשון שגירש נשאר חלקו פנוי ובסוף הזמן דהיינו הכ' או הל' יום שקבע השני קנה קנין גמור גם חלק הראשון שגרש ע"כ אם אח"כ גירש השני ג"כ אסור הראשון להחזירה זה הוא פירוש הירושלמי דמסיק לר' זעירא דלתלמיד ההוא אם גירש השני בכל האופנים אסור הראשון להחזירה אבל לר' זעירא מותר הראשון להחזירה אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור גם ר' זעירא מודה דאסור להחזירה משום דקורא אני עלי' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ודוק

סימן ד

קדושין (דף י"ח ע"ב) שם בעי רבה יעוד אי אירוסין עושה או נשואין עושה ורצה שם הגמרא לפשוט מהא דתניא אין מוכרה לקרובים משום ר' אליעזר אמרו שמוכרה לקרובים ושוים שמוכרה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט האי אלמנה היכי דמי אי דקדשה אביה מי מצי מזבין לה הא אין אדם מוכרה לשפחות אחר אישות אלא לאו כדאמר ר' עמרם אמר ר' יצחק דמיירי בקדושי יעוד ואליבא דר"י בר' יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו וכו' ש"מ דאירוסין עושה עיי"ש שפריך הש"ס ולר' נחמן בר יצחק דאמר אפילו לר' יוסי בר' יהודה מעות הראשונות לקדושין נתנו במאי מוקים לה אלמנה דברייתא ומשני דמוקים לה כר' אלעזר דלשפחות אחר שפחות לא מצי מזבין אבל שפחות אחר אישות מצי מזבין משמע מזה דאי סברי דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ומעות הראשונות לקדושין נתנו לא מצי למכור את בתו אחר יעוד וממילא לא משכחת לה דינא דאלמנה לכה"ג ביעוד משום דבין דקדשה אבי' ובין בקדושי יעוד שייך שפיר דאין מוכרה לשפחות אחר אישות דיעוד נמי הוי קדושי אבי' משום דמעות הראשונות לקדושין נתנו ולכך מוכרת שם הש"ס לאוקמי דמיירי אליבא דר"י בר' יהודה דאמר דמעות הראשונות לאו לקדושין נתנו וגם הגמרא דשם פריך לרנב"י דאמר דמעות הראשונות לקדושין נתנו ג"כ אליבא דר"י בר' יהודה במאי מוקים לה

והנה הרמב"ם פסק בפ"ג וד' מהל' עבדים דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ופסק נמי דמעות הראשונות לקדושין נתנו אעפ"כ