שמחת החג כד

אסור להראשון להחזיר אחר גרושי השני ודוק

והנה בעסקי עתה בענין זה לא אמנע מלכתוב מה שנתקשה לי דמשמע מכל הפוסקים דלר"י דסבירא לי' שיורא הוי יכול לגרש. בתוך הל' יום שקדש דהרמב"ם כתב בפירוש שיכול לגרש בתוך הל' יום ויש שכתבו דפסק כר"י וגם אפילו הרשב"א דכתב דלרב לא יכול לגרש בתוך הל' יום משום דכל זמן שלא נגמרו הקדושין אינו יכול לגרש אעפ"כ כתב דלר"י יכול לגרש אי שיורא הוי והי' קשה לי איך יכול לגרש הא כיון דאיכא שהות בין הכתיבה והחתימה והנתינה א"כ חלו ג"כ הקדושין לאחר הכתיבה והחתימה וא"כ איך יכול לגרש בזה הגט חלק הקדושין שחל לאחר הכתיבה והחתימה דהוי כמו כתוב גט לאשה לשאקדשנה אגרשנה דאינה מגורשת דבשלמא חלק הקדושין שצריך לחול לאחר נתינת הגט כגון אם קדשה מעכשיו ולאחר ל' ואחר עשרה ימים גרש אעפ"י דהגרושין לא מהני אלא להקדושין שחלו באותן עשרה ימים אבל להקדושין דלהלן לא מהני אעפ"כ לא חלו הקדושין מטעם חזרה דלר"י ג"כ יכולין לחזור על חלק הקדושין שעוד לא חלו כמו בעלמא במקדש לאחר ל' בלא מעכשיו דמהני חזרה כמו כן לר"י על חלק הקדושין שעדיין לא חל מהני ג"כ חזרה דהא התוס' כתבו דלר"י צריך הדבר להיות בסוף ל' במקום הראוי למשיכה כמו בעלמא לאחר ל' בלא מעכשיו אבל זאת לא שייך אלא חלק הקדושין שצריך לחול מנתינה ואילך אבל חלק הקדושין עד הנתינה מהכתיבה דשם לא שייך חזרה דעוד לא נתן הגט איך מגרש בגט זה. וראיתי להא"מ סי' מ' ס"ק פ"ח דכתב דלר"י לא מהני חזרה דאי מהני איך אמר ר"י בקדושין כולן תופסין בה הא כיון שנתקדשה לאחר הרי חזרה מהראשון וא"כ איך תופסין בה קדושי הראשון הרי דלא מהני חזרה לר"י. ולא זכיתי להבין דבריו דהא ודאי על חלק הקדושין שכבר נתפס בה בודאי דעל זה לא מהני חזרה דהא הוא כבר לאחר המעשה אבל על חלק הקדושין דעדיין לא חל בודאי מהני על חלק זה חזרה לכן כשנתקדשה להאחר נהי דמקדושי האחר ולהלן אין עוד נמשכים קדושין מהראשון אבל מה שכבר נתפס בה נתפס בה ואין מועיל על זה חזרה ודוק, אך על קושיתי הי' נראה לתרץ בפשיטות דכיון דמוכרח להיות שהי' בין כתיבה לנתינה הוי כאילו חזר בו עוד מזמן הכתיבה דמאי הוה לי' למעבד וסופו דהוא נתינת הגט הוכיח על תחילתו דחזר בו מהקדושין ולא רצה שתהי' לו לאשה עוד מזמן הכתיבה ודוק

אך לפי זה אתי דאם גירש אותה לאחר זמן דהיינו אם יתן לה גט בתוך הל' יום שקידש אך שלא תהי' מגורשת מיד רק למחר אז לא שייך למימר חזרה דהא עד למחר רוצה בה לאשה אתי לפי זה דלא יוכל לגרש בזה הגט חלק הקדושין שחל אחר הכתיבה והנתינה, וזהו חדוש גדול. והנה ראיתי להשעה"מ פ"ז מהל' אישות הל' י"ב שם בסופו שהקשה איך מהני לר"י גירושין בתוך ל' יום הא הרשב"א ז"ל כתב דאפילו לשמואל דסבירא לי' דתנאה הוי אעפי"כ לא מהני גרושין בתוך ל' יום משום דאין גט אלא לאחר גמר הקדושין וא"כ מינה דלר"י אין גמר קדושין עד וא"כ איך יכול לגרש קודם ל' יום ואף שהרשב"א גופי' כתב דלר"י מהני גט בתוך ל' יום היינו משום דהרשב"א לטעמי' דכתב בחדושיו דלר"י נגמרו הקדושין מעכשיו אלא דשייר מקום ליתפס קדושין ממי שיקדש בתוך ל' יום אבל לדעת הר"ן דלא סבירא לי' כהרשב"א ז"ל קשי' ע"כ תוכן קושיתו ותירץ שסבירא לי' להר"ן דאע"ג דלא נגמרו הקדושין אעפ"כ כיון דלא מחוסר אלא זמן לא דמי להאומר לאשה לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט משום דהתם מחוסר מעשה והוי דבר שלא בא לעולם ע"כ. והגם שקושיתו לענ"ד יכולין לתרץ בפשיטות דלא דמי דינא דשיורא דר' יוחנן לדינא דשמואל אי סבירא לי' דתנאה הוי דלשמואל דסבירא לי' דתנאה הוי נהי דכל הקדושין כבר חלו אבל זאת חדש לן הרשב"א ז"ל דכיון דעוד לא נגמר דאילו לא יקוים תנאה יבוטלו הקדושין עוד לא נגמרו הקדושין מקרי ולא מהני גט אבל לר"י דסבירא לי' דשיורא הוי דבכל רגע ורגע חל חלק מחלות הקדושין נגמרו הקדושין מיקרי דהחלק שחל הא כבר חל והחלק שעדיין לא חל לא מגרש כלל משא"כ לשמואל דאף הקדושין שחלו עוד לא נגמרו משום שתלוי בתנאה והרשב"א סבירא לי' דתנאה בקדושין הוה כמו שלא נגמרו עוד הקדושין ודוק. כן נראה לי לתרץ. ולפי זה הרשב"א שכתב דלר"י מהני גט בתוך ל' יום כתב ג"כ אפילו אם נימא דלר"י שיורא הוי בגוף הקדושין אך לפי מה שתירץ מתורצת ג"כ קושיתי דאעפ"י שלא חלו עדיין הקדושין אעפי"כ מהני הגט ולא הוי לא בא לעולם משום דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי אך לפי זה צריכין לכתוב בהגט זמן חלות הגט ולא זמן הכתיבה דאי לא הרי הוי גט ישן דאינו גט ע"ש בתוס' יבמות ד"ה לכשאכנסנה אגרשנה (דף כ"ב ע"א)

אך מ"מ נראה לי לתרץ קושיתי הנ"ל באופן אחר והוא דהא דאמרינן דלר"י שיורא הוי אין הפירוש דבכל רגע ורגע חל מקצת חלות הקדושין אלא דבשעת הקדושין קנה מקצת והשאר קנה בסוף הל' יום וממילא שייך שפיר גירושין בתוך ל' יום וגם על זמן נמי שייך משום דבתוך הל' יום לא חלו הקדושין כלל ונראה דבסברא זאת יפלגו התוס' ביבמות (דף צ"ג ע"א) והשיטה מקובצת בב"מ (דף ל"ד ע"א) ד"ה נעשה דהנה התוס' ביבמות ד"ה קנוי' לך מעכשיו קנה כתבו דלר"י דאמר שיורא הוי אם אמר משוך פרה זו ולא תהא קנוי' לך עד לאחר ל' יום צריכה להיות הפרה בסוף שלשים יום שנגמר הקנין במקום הראוי למשיכה דהיינו באגם או בסימטא משמע דדוקא בסוף שלשים יום צריכה להיות הפרה במקום הראוי לקנין אבל כל הל' יום יכולה להיות הפרה גם ברה"ר אבל השיטה מקובצת הנ"ל כתב וז"ל הקשו בתוס' תימה וכו' יש לומר דלא מצי לאוקמי הכי דא"כ המשיכה אינה נגמרת עד סמוך לגנבתה והקנין לא יגמר עד סמוך לגנבתה וא"כ כל ימי היותה אצלו עד שעת הגנבה צריך שתהי' במקום שהמשיכה והקנין מהני דהיינו בסימטא וא"א באותן הימים שלא תלך לרה"ר הלכך לא קני. עכ"ל הש"מ בשם הרא"ש ותלמידי הר"פ. הרי דהם סברי דלר"י צריכה הפרה להיות כל הל' יום באגם או בסימטא לא תחסר אפילו רגע אחת ונראה דזאת היא סברת מחלקותם דהתוס' סוברים כדברינו השתא דלר"י במשך כל הל'