שמחת החג כג

לר"י היא הילפותא לכל העריות לענין הולד דלהוי פגום דאי קדושין לא תפסי יהי' הולד פגום אעפ"י דאין הולד ממזר ע"ש

והנה בגוף המחלוקת של הפנ"י והא"מ אי בא"א של חייבי עשה תפסי קדושין או לא משום דאינה ברשותה נראה לומר דהיא המחלוקת של רב ושמואל ביבמות (דף צ"ב) אי קדושין תופסין ביבמה לשוק או לא דרב סובר דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק משום דכתיב לא תהי' אשת וכו' לא תהא בה הוי' ושמואל מספקא לי' האי לא תהי' אי ללאו הוא דאתא או ללא תפסי בה קדושין הוא דאתי. והנה התוס' והרשב"א מפרשים דרב נמי יודה דאיכא לאו ביבמה לשוק אך סבירא לי' דנוכל ללמד ג"כ דאין קדושין תופסין בה ושמואל מספקא לי' אי ללאו גרידא הוא דאתא או ללא תפסי קדושי נמי אתי ומהרמב"ם נמי משמע דאית לי' כן דאעפ"י דפסק כשמואל אעפ"כ פסק ביבמה לשוק דלוקה. וצריכין להבין מהו הספק של שמואל וגם הסברא של רב דסובר דאעפ"י דאתי ללאו אעפ"כ נוכל ללמוד דלא תפסי ואי נימא דמלשון הכתוב משמע דלא תהי' בה הוי' א"כ מאי מספקא לי' לשמואל וזה דוחק לומר דשמואל מספקא לי' איך הוא משמעות הכתוב דלא תהי', והי' נראה לענ"ד לומר דסברת המחלוקת של רב ושמואל היא בסברת הפנ"י והא"מ דכיון דרב נמי סובר דללאו הוא דאתי א"כ באמת ליכא יתור גמור אליבי' לרבות ג"כ דלא תפסי בה קדושין דהא חזינן דלשמואל מספקא לי' דכיון דללאו הוא דאתי לא מצינן למילף עוד מיני' דלא תפסי קדושין אפילו דמשמעות הלשון דלא תהי' משמע דלא אית בה הוי' אעפ"כ דכיון דחדוש גדול הוא דהא בכל מקום תופסין קדושין בחייבי לאוין ומאי שנא לאו דיבמה לשוק משאר חייבי לאוין לכן הסברא נותנת לומר דללאו גרידא אתי אך רב סובר דבעצם הדבר לאו חדוש הוא לומר דלא יתפסו קדושין בשומרת יבם משום דזאת יכולין לחקור דהא דיבמה אסורה לשוק אם הוא איסור גרידא או דהוי איסור של אישות דהיינו דהאישות של הבעל נתרוקנה ליבם ומכמה מקומות משמע דהאיסור של יבמה לשוק לאו איסור גרידא הוא אלא משום אישות אסורה דהאישות של הבעל עדיין לא פקעה אלא דהאישות נקלשה דמעיקרא היו באיסור מיתה והשתא הם באיסור לאו לכן סובר רב דבזה שייך שפיר לומר דלא יתפסו קדושין ביבמה כמו בא"א כסברת הפנ"י דבא"א חוץ ממה ששייך לומר הטעם דערוה עוד איכא הטעם דאינה ברשותה כמו כן ביבמה נאמר כן והטעם הזה שייך אפילו בא"א דחייבי לאוין או עשה א"כ אין חדוש כלל אם נימא דגם ביבמה לשוק לא יתפסו הקדושין וזאת הוא הגילוי קרא דהטעם דלא תהי' אשת המת הוא משום דתהי' ליבם אמר רחמנא לכן שפיר אית לי' דאע"ג דמוקמינן הקרא ללאו אעפ"כ מצינן נמי למילף מיני' ללא תפסי קדושין אבל שמואל מספקא לי' אי הא דלא תפסי הקדושין בא"א אם הוא מטעם ערוה או מטעם הפנ"י לכן מספקא לי' דכיון דמפקינן קרא ללאו לא ידעינן מיני' ללא תפסי קדושין ודוק

והנה ר' יוחנן ביבמות (דף צ"ב ע"ב) סובר כרב דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק וא"כ יסבור כסברת הפנ"י דבאשת איש של חייבי לאוין לא יתפסו קדושין, משום דבא"א הטעם דאין תופסין הקדושין מטעם הפנ"י לכן סובר שפיר דקדושי כולן תופסין בה משום דלא הוי מקודשת לכל אחד בכולה דחלק שמקודשת לזה שוב לא יתפסו בזה החלק קדושין של אחר, לכן תופסין הקדושין לכל א' וא' במקצת דחלק שנתקדשה לזה לא נתקדשה לאחר וא"כ לא הוי על כל א' וא' באיסור א"א ונסתלקה קושיתי אשר הקשיתי לעיל. אבל זאת דוקא לר"י לשיטתו דסבירא לי' דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק אבל אי הוי סבירא לן בזה כשמואל לא תהוי כי אם ספק מקודשת משום דיכול להיות כסברת הא"מ דתהוי מקודשת בכולה לכל א' וא' וא"כ בע"כ יהיו נפקעין כסברת רש"י ז"ל ביבמות כמו שבארנו לעיל אבל ר' יוחנן לשיטתו דסבירא לי' דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק והטעם ביארנו לעיל דהוי' א"א ליבם הרי דסובר דגם בא"א דחייבי לאוין נמי לא תפסי קדושין לכן לפי סברא זאת לא תהי' מקודשת לכל א' כ"א במקצת לכן יכולין ליתפס קדושי כולן אבל הרמב"ם דפסק כשמואל דהוי ספק קדושין וצריכה גט מספק א"כ מספקא לי' אי באישות של חייבי לאוין תפסי קדושין א"כ יכול להיות שבדינא דר"י הוי מקודשת לכולן בכולה וא"כ יפקעו קדושי כולן ולא תהי' מקודשת לא' מהן או עכ"פ אותן הקדושין שגמרו ראשון נתפסו והשאר נפקעין לכן כתב הרמב"ם הלשון שהיא הוי ספק מקודשת לכולן שגם זאת היא בספק שמא מקודשת ג"כ לכולן אם נאמר שבאישות של חייבי לאוין לא תפסי קדושין או שמא אינה מקודשת אלא לא' או אינה מקודשת כלום אם באישות של חייבי לאוין נתפסו הקדושין כדברי הא"מ ודוק

והנה נלענ"ד נ"מ לדינא בספקתינו לעיל בדברי ר' יוחנן אי הוי מקודשת לכל או"א במקצת או הוי מקודשת לכל א' בכולה אם יגרשו שניהם לאחר הל' יום שנגמרו קדושי שניהם אי מותר מי שגירש ראשון להחזירה אם נאמר שלכל א' לא הוי מקודשת כי אם במקצת והחלק שמקודשת לזה לא הוי מקודשת לשני א"כ לא הוי מחזיר גרושתו דחלקו שגרש לא הוי לעולם מקודשת לשני כ"א לו לבדו והחלק שגרש השני לא הי' שייך לו לעולם וחלק זה נושא עתה בפעם הראשון אבל אי נימא דהוי' מקודשת לכל א' בכולה וא"כ כשגירשה הראשון והיא מקודשת לשני ואח"כ כשגירשה השני אסור הראשון להחזירה משום דהוי מחזיר גרושתו דחלקו שגירש כבר הי' מקודש. לשני ודוק. ולפי זה צריך להיות מדאורייתא אסורה להראשון להחזירה משום מחזיר גרושתו ואפילו להצד הא' שמקודשת לכל א' רק במקצת עדיין יש לי עיון בזה אי מותר מי שגירש ראשון להחזיר אחר גרושי השני דיכולין לומר דלאחר גרושי הא' גמרו קדושי השני כמו בחצי' שפחה שנשתחררה א"כ הוי הראשון מחזיר גרושתו וא"כ תמיה לי מה שהתירו הדרישה והט"ז לחזור להראשון אחרי גרושי השני הא אנן חיישינן להלכה לדר"י נמי אך יכול להיות שהתירו דוקא באופן שהראשון לא גירש כלל אך השני אז מותר אבל אם ג"כ הראשון גירש אז בודאי יהי'