שמחת החג כב

בכולה רק שהיא מקודשת לכל או"א רק במקצת והמקצת שהיא מקודשת לזה אינה מקודשת לזה רק לכולן ביחד היא מקודשת שלמה כן כתבתי לעיל בפשיטות וגם הלשון דכל חד וחד רוחא לחברי' שביק משמע כן. אבל באמת יש לי בזה לדקדק היטב אמאי לא תהוי מקודשת לכל או"א בכולה דהנה זאת ידועה המחלוקת של הפנ"י והא"מ בענין קדושי עשה דהיינו בחצי' שפחה וחצי' בת חורין המאורסת דאין חייבין עלי' משום א"א כרת אלא אשם היכא דבא אחר וקדשה אם נתפס קדושי האחר משים דקדושין תופסין בחייבי לאוין ועשה או לא. דהנה הפנ"י בגיטין (דף מג ע"א) ד"ה אמר רב חסדא הקשה הא משכחת אשת שני מתים בחצי' שפחה וחצי' בת חורין קודם שנשתחררה דהא ליכא בה אלא איסור אשם. ותירץ שם דהא דאין קדושין תופסין באשת איש לאו משום ערוה הוא אלא פשוט משום דאינה ברשותה פירוש דכל האישות שהי' בה כבר נתקדשה לאחר אין בה עוד מה לתפוס. והנה הב"ש באהע"ז סי' מ"ד סעי' י"ד כתב כסברת הפנ"י דאינה מקודשת לשני קודם שנשתחררה. אבל הא"מ שם ס"ק ד' פליג עליהם וסבירא לי' דתפסי קדושי שניהם כיון דאין בה איסור כרת ומיתה אלא איסור לאו או עשה עיי"ש וראיה לדבריו הביא מסוגית הש"ס דקדושין פ' האומר (דף ס"ז ע"ב) דמקשינן שם מנא ה"מ פירוש דאין קדושין תופסין בעריות עיי"ש ופרכינן התם בשלמא כולהו ילפינן אלא אשת איש ואשת אח מנא ידעינן דליכא למילף להו דאית להו פירכא הרי חזינן דגם לאיסור א"א צריכין ילפותא דלא לתפוס בהו קדושין והילפותא התם מההיקש ד,,ונכרתו'' הרי דוקא שהיא חייבי כריתות אבל חייבי לאוין אע"פ שהיא א"א תפסי בה קדושין עיי"ש

והנה בנדון דידן בשלמא להפנ"י דסובר דהא דאין קדושין תופסין באשת איש מטעם דליכא בה מה למיתפס שייך שפיר למימר דהא דקדושין תופסין בה היינו כל אחד ואחד במקצת דכל אחד יש לו חלק מיוחד בה משום דנהי דעל חלק השני ליכא איסור כרת אבל מ"מ אין קדושין תופסין בהחלק שכבר נתפס להאחד אבל לדברי הא"מ דסובר דאתתא חזי' לבי תרי דכל א"א שאינה בכרת יכולין ליתפס בה קדושי האחר ג"כ א"כ הכא נמי ליתפסו לכל או"א בה קדושין בכולה ודוק. כיון דבודאי ליכא על כל א' וא' איסור כרת אם יבא עלי' כיון דלדידי' לאו א"א שלמה היא וא"כ לדברי הא"מ תקשה לי אמאי אמר ר' יוחנן דקדושי כולן תופסין בה אמאי לא נימא דכיון דמקודשת לכל אחד בכולה נמצא דהוי על כל או"א מהן באיסור א"א וא"כ לפקע מכל אחד מהן הקדושין ולא תהי' מקודשת לכל כיון דהוי על כל אחד מהן באיסור א"א אם תהי' מקודשת כמו שכתבתי לעיל סברא זו לענין המקדש אחות אשתו או עכ"פ נימא דלזה שקדושין חלין ראשון תהא מקודשת אבל לשאר לא: והנה בעצם המחלוקת של הפנ"י והב"ש עם הא"מ אם בא"א של איסור עשה תופסין עוד קדושין של אחר דמקשה להו הא"מ מסוגית הש"ס דקדושין שהבאתי לעיל דילפינן דאין קדושין תופסין בא"א מונכרתו הרי מזה דהא דאין קדושין תוספין בא"א היינו מטעם ערוה דלא כדבריהם נראה לתרץ דהא דילפינן התם א"א מונכרתו לענין דאין קדושין תופסין בא"א מטעם ערוה יכולין לומר דזאת בודאי גם בלי ילפותא דונכרתו אין קדושין תופסין בא"א דאינה ברשותה כסברת הפנ"י והב"ש אך הילפותא היא דגם מטעם ערוה אין תופסין בהן קדושין והנ"מ אי הא דאין קדושין תופסין בא"א הוי מטעם סברת הפנ"י או מטעם ערוה נמי יהי' ענין ממזרות הא דאמרינן דכל מקום דאין קדושין תופסין הוי הולד ממזר לא שייך למימר הכי אלא היכא דאין קדושין תופסין מטעם חומר האיסור שייך למימר דאותו חומר האיסור שאין קדושין תופסין עושה הולד, ממזר אבל אי אין קדושין תופסין מטעם הפנ"י אז בודאי לא הוי הולד ממזר משום דליכא שם חומר האיסור כ"כ שיעשה הולד ממזר ובודאי יודה הפנ"י שהולד מחצי שפחה המאורסת לע"ע לא יהי' ממזר משום דהתם ליכא כ"א אשם. א"כ אתי שפיר הסוגיא דקדושין דיליף שם דא"א אין קדושין תופסין ג"כ להב"ש והפנ"י דהילפותא בעינן לענין דלהוי ממזר מא"א אם יבא עלי' אחר ודוק. אך לכאורה יקשה מדברי התוס' שם ד"ה מנה"מ דאמרי שם דקושית הגמרא מנה"מ לא היתה לענין הולד ממזר אלא לענין תפיסת קדושין ומקשים שם על פירכת הגמרא עיי"ש ומתרצים דסוגית הש"ס אזלא אליבא דר' יהושע דסובר דאפילו מחייבי כריתות לא הוי ממזר אלא מחייבי מיתת ב"ד וא"כ אליבא דר' יהושע בודאי נדחו דברי דלעיל שרציתי לומר דנ"מ מה דיליף דאין קדושין תופסין בא"א מטעם ערוה לענין דלהוי הולד ממזר הא לר' יהושע לא תלוי זה בזה. והנה באמת התוס' בעצמם במקומות אחרים מתרצים קושיתם בתרוצים אחרים וסברי דסוגית הש"ס דילן אזלא אליבא דשמעון התימני ועיין שם (בדף ס"ח ע"א) בתוד"ה לחומרא מקשינן דמשמע שם בפירוש דהסוגיא אזלא אליבא דשמעון התימני ובפירוש ילפי שם דנ"מ מילפותא יהי' לענין הולד ממזר עיי"ש בדבריהם. וגם הרבה מהראשונים מתרצים שם קושית התוס' בפנים שונים. ולדידהו בודאי מצינו לומר כדברינו דנ"מ בא"א היא לענין ממזרות. וגם צריך לי עיון האיך יתאימו דברי התוס' ד"ה מה"מ עם דברי התוס' לחומרא מקשינן אך אפילו לדברי התוס' ד"ה מנה"מ דהסוגיא אזלא אליבא דר"י ופירכת הגמרא היתה לענין תפיסת קדושין אבל עכ"פ יכולין לומר דקושית הש"ס בא"א הי' לענין הולד ממזר דנהי דהוא סובר דאפילו היכא דאין קדושין תופסין לא הוי הולד ממזר אבל זאת יודה דבחייבי מיתות דהולד ממזר הוא דוקא אם לא יתפסי הקדושין אבל אם יתפסו הקדושין לא הוי הולד ממזר כמו דמפרשי שם התוס' ד"ה לחומרא מקשינן דלר"י היכא דאין קדושין תופסין הוי הולד פגום אבל אם יתפסו לא הוי הולד פגום כמו בפשיטות בחייבי מיתות לענין ממזר וא"כ לר"י גם כן יש נ"מ אי קדושין תפסי בא"א אי לא ובכלל כל המעיין בדברי התוס' לחומרא מקשינן יראה דגם