שמחת החג כא

יש לפקפק לפי ע"ד דנהי דבלא גילוי קרא הייתי אומר דהוי' כא"א שלמה ולא הייתי מתחשב עם הצד שפחה שתופסין בה קדושין. אבל בתר דגלי קרא דלא הוי כשאר א"א והטעם הוא בודאי משום דאינה מקודשת אלא חציה למה לא נימא ג"כ לענין האיסור דאשת אח ושאר עריות דאינה מתחשבת כאשת אח וכערוה גמורה דהא בהא תליא וצריך למיתפס בה קדושין. ועוד קשה לי על דבריו דמשמע מדבריו שחייב אחיו אם בא עליה כרת ממש גם אם אביו בא עלי' הי' מחויב עלי' סקילה לפי דבריו תקשה לי האיך יכולין לחייבו כרת משום אשת אח או מיתה משום ערוה הא כיון דחצי' היא שפחה א"כ לא הוי' ביאה שלמה באיסור ולא הוי הביאה כולה באיסור אשת אח ולא הוי הביאה אפילו כהעראה דגם העראה הוי חצי' ודוק

אך בעצם הספק שנסתפקתי נראה לי מצד אחר לומר ולפשוט דיכול להיות באופן דיפקעו קדושי שניהם או קדושי הראשונה או האחרונה. והנה אבאר דהנה רש"י ז"ל ביבמות (דף מ"ט ע"ב) כתב דלהכי פשיטא לן דתפסי קדושין בסוטה משום דלא נפקעו ממנה הקדושין אם זנתה. יצא לנו כלל גדול מדבריו ז"ל דכל העריות דלא תפסי בהו קדושין אפילו בשעת קדושין לא היתה ערוה אך אח"כ נעשית ערוה נפקעו ממנה ממילא הקדושין הכא נמי אם יחולו הקדושין בשניהם נמצא דכל אחת הוי' עליו באיסור ערוה דאחות אשה וממילא נפקעו ממנה הקדושין. ולפי זה פשיטא לי אם קדש באופן שקדושי שניהם יחולו ביום אחד דנפקעו קדושי שניהם דהי מינייהו מפקת. אך אי באופן שקדש נמצא שקדושי האחרונה או הראשונה נגמרו תחילה נראה לי דאותן קדושין שנגמרו תחילה הוו קדושין והקדושין שחלו באחרונה נפקעו. הגם שגם באופן זה יש לי לעיין מה אך מ"מ נראה לי שזהו פשוטן של הדברים והדעת נותנת כן. ואין להקשות א"כ איך אמר ר' יוחנן דקדושי כולן תופסין בה אמאי לא נימא ג"כ הרי דאם יתפסו קדושי כולן נמצאת דעל כל או"א נעשית אשת איש וא"כ מוכרחין להיות נפקע כדברינו לעיל. אך באמת זו לא קשיא ולא מידי דהתם בדינא דר' יוחנן תהי' מקודשת לכל או"א רק במקצת ועל החלק שמקודשת לזה לא חל כלל קדושי שני ועל החלק שחלו קדושי השני לא הוי אשת איש כלל כמו שבארתי לעיל אבל בנדון דידן באחות אשה מוכרחין הקדושין לחול בכולה דהא אחר לא קדשה ואם הקדושין יהיו חלין עלי' בכולה נמצאת דהויא עליו ערוה ולכן מוכרחין הקדושין ליפקע ממנה כסברת רש"י ז"ל לעיל וכאן לא שייך לומר דהקדושין לא יחולו בהפורתא האחרונה משום דהפורתא האחרונה אוסרת אותה עליו באיסור כרת אבל עד הפורתא האחרונה חל עליה הקדושין דא"כ הוי חצי אשה ובקדושין לא מצינו שיור דאין יכולין לקדש חצי אשה ולא דמי לחצי' שפחה וחצי' בת חורין דאמרינן דתפסי בה קדושין בהחצי בת חורין ולא הוי חסרון משום חצי אשה דכיון דלא תפסי קדושין בהחצי שפחה הוי החצי בת חורין כולה וא"כ הכא נמי לימא כן דמה שלא נתפסו הקדושין בהפורתא האחרונה לא תהוי חסרון משום חצי אשה. לא דמי להתם דהתם החצי שפחה לא תפסי בה קדושין כלל לא לדידי' ולא לאחרינא אבל הכא בת קדושין היא לכולה אך לדידי' לא תפסי צריך להיות בה חסרון משום חצי אשה אי לא יחול בה הקדושין בכולה ודוק. ואפילו לפי דברי התוספות דפליגי שם על רש"י ז"ל וסברי דליכא ראיה מהא דלא מפקע דלא תפסי בה קדושין אבל מ"מ הכא יודו משום דהתם הרי כבר חלו בה הקדושין ובשעת חלות הקדושין לא הי' שום מניעה דלא ליחול משום דעדיין לא הוי' עוד סוטה או נדה אבל הכא עוד קודם חלות הפורתא האחרונה הרי כבר יש בה המניעה א"כ בהא יודו ודאי דלא חל הפורתא האחרונה ולפי זה אפילו הקדושין שכבר חלו נמי יהיו מופקעין משום חסרון דחצי אשה ודוק. ובסברא כעין זו נראה לי לבאר דברי הרמב"ם פ"ז מהל' אישות שהקשו עליו האחרונים דהרמב"ם שם הל' י"ב כתב וז"ל האומר לאשה וכו' הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר כ' יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים אפילו הן מאה על הסדר הזה קדושי כולן תופסין בה וצריכה גט מכל אחד ואחד מהן לפי שהיא ספק מקודשת לכולן עכ"ל. והנה בגמרא קדושין (דף נ"ט ע"ב) פליגי שם רב ושמואל ור' יוחנן דרב ספוקי מספקא לי' אי תנאה הוי אי חזרה הוי לפיכך צריכה גט מראשון ומאחרון. מראשון משום דלמא תנאה הוי ומאחרון דלמא חזרה הוי אבל מאמצעי לא משום דממה נפשך אינה מקודשת לו דאי תנאה הוי מקודשת לראשון ואי חזרה מקודשת לאחרון ולשמואל אינה צריכה גט אלא מראשון משום דסבירא לי' דתנאה הוי ולר' יוחנן צריכה גט מכל אחד ואחד אפילו הן מאה משום דסובר דשיור משייר לפיכך מקודשת לכולן בודאי ולא מטעם ספק כמו לרב. ולפי סוגיא זו קשה כמאן פסק הרמב"ם כשמואל בודאי לא דהא לא מצריך גט אלא מראשון והרמב"ם כתב דצריכה גט מכולן וכרב נמי לא פסק דהא לרב עכ"פ מהאמצעי אינה צריכה שום גט וכן מפרש בגמרא אביי טעמא דרב דמאמצעי אין צריכה גט והרמב"ם פסק דצריכה גט מכולן אפילו הן מאה וכר"י נמי לא פסק משום דלר"י צריכה גט מכל או"א בודאי ולא מטעם ספק דכל אחד משייר בקדושין והרמב"ם כתב דצריכה גט מכל או"א מספק. ועוד נראה לי קצת לדקדק בדברי הרמב"ם דכתב וצריכה גט מכל אחו"א מפני שהיא ספק מקודשת לכולן עכ"ל משמע קצת מלשונו שהיא ספק מקודשת לכולן שיש ספק ג"כ שמא היא מקודשת לכולן תו דלמא לא שאינה מקודשת לכולן ויכול ג"כ להיות שאינה מקודשת כלל או לאחד. דאי כונת הרמב"ם דיש ספק לאיזה היא מקודשת הי' צריך לכתוב שהיא לכל או"א ספק מקודשת ולא הלשון לכולן ודוק

ונראה לע"ד לבאר את דברי הרמב"ם בהקדם חד מן הספקות מה שנסתפקתי כבר דלעיל כתבתי בפשיטות דמה שלר"י קדושי כולן תופסין בה לאו למימרא שהיא מקודשת לכל או"א