שמחת החג כ

משום דאמרינן דבתוך ל' עדיין לא הויא א"א שלימה ויכולים קדושי אחר לתפים בה כמו כן הכא ג"כ נאמר דבתוך ל' עדיין לא הוי' אחות אשה שלימה ויכולים לתפוס קדושין באחותה או דלמא יש לחלק. והנה לכאורה נראה לחלק דלא דמי איסור אחות אשה לאיסור א"א משום דהא דלא תפסי קדושין בא"א הוא משום דכיון דמקודשת כבר לאחר אין בה עוד מקום לתפיסת קדושין של אחר ולהכי סובר שפיר ר' יוחנן דהיכא דהראשון שייר מקום לתפיסת קדושין כגון דקידש מעכשיו ולאחר ל' ולדידי' דסבירא לי' דשיורי שייר תפסי קדושי שני באותו שיור ששייר הראשון. אבל בנדון דידן באחות אשה לא שייך לומר סברא זו לפי שכאן דהתורה אסרה לו ליקח אחות אשתו והתורה לא קבעה מדה כמה אישות צריך להיות לו באשתו עד שיהי' אסור לו ליקח אחותה אלא דהתורה אמרה סתם אם קדש אשה אסור באחותה וא"כ יכולים לומר שפיר נהי דשיורי שייר אבל עכ"פ הרי היא מקודשת לו וגם שייך בה גרושין נמי בתוך שלשים עיין בפוסקים וא"כ יש סברא לומר דאחותה הוי' אחות אשתו ממש ואין קדושין תופסין בה

וסעד לדברי לחלק בין איסור א"א לאיסור אחות אשה ושאר עריות מצאתי בדברי הא"מ סי' מ"ד ס"ק ד' שם בחציה שפחה וחציה בת חורין דתופסין בה קדושין בחציה בת חורין אבל לא בחציה שפחה וסובר הא"מ דאם קדשה אחד יכול לה גם אחר לקדשה דלא כהב"ש והפ"י עיי"ש משום דלא הוי חייבי כריתות ואעפ"כ סובר דאחיו של הראשון אין יכול לקדשה מפני האיסור של אשת אח הרי אנו רואים מזה דאע"פ דלאיסור א"א הוי חסרון מה שאינה מקודשת אלא פלגא אבל לאיסור אשת אח לא הוי חסרון וכן גם לשאר עריות דעל ידי קדושין אם יכול למשכח בה והוי ערוה שלמה דלא תפסי בה קדושין א"כ הכא נמי נהי דלענין איסור א"א הוה חסרון הא דאינה מקודשת בכולה ויכולים לתפוס בה ג"כ קדושי שני אבל לשאר עריות לא הוי חסרון והוי שפיר ערוה ואתי לפי זה דאם קדש מעכשיו ולאחר ל' ובתוך ל' קדש אחותה דאינה מקודשת ודוק

אך לכאורה יש להקשות על דברי וגם כן יהיו מוקשים בזה דברי הא"מ מהירושלמי פ"ג דקדושין ה"א דלר"י משכחת לה אשת שני מתים כגון דאחד קדשה מעכשיו ולאחר ל' ובתוך ל' בא אחיו וקדשה ומתו שניהם וג"כ בעי שם דאם שני אחים קדשו כגונא דלעיל האיך הוא הדין אם אח"כ לא מת אלא אחד ונפלה לפני השני אם מותר ליבם עיי"ש אבל עכ"פ רואים אנו מזה דאחיו יכול לקדשה בתוך הל' ולא אמרינן דכיון דמקצת מקודשת לאחיו הוי' על האת ערוה ולא תפסי בה קדושין כדברי לעיל וכדברי הא"מ דיש חילוק בין איסור דא"א ובין שאר עריות דלענין שאר עריות שפיר הוי' ערוה. ולפי דברי הירושלמי אתי דכמו לענין קדושי אחיו דתופסין בה כמו כן תופסין ג"כ קדושין באחותה. אך באמת אין דברי הירושלמי ענין לנדון דידן דספקתינו ובפרט לדברי הא"מ משום דספקתינו לא שייכא אלא אם קדושין תופסין בקרובותיה אבל אם קדושי קרוביו יתפסו ביז בהא נראה ודאי דתפסי דכמו שתפסי בה קדושי אחר לר' יוחנן משום דסובר דשיורי משייר נמצא דעל החלק שקדש בה השני לא הוי עוד אשת איש כמו כן יתפסו בה קדושי אביו או אחיו או שאר קרובים משום דעל החלק שחלה קדושין שלהם זה החלק עוד לא הוי אשת אביו או אחיו דזאת הוא פשוט לפי ע"ד דאם הי' הדין דיכולין לקדש חצי אשה בודאי הי' נתפס בה בחציה השני קדושי קרובין ג"כ משום דעל החצי' השני הוי עוד פנויה וליכא בה שום צד קורבה כמו כן הכא לר' יוחנן דסבירא לי' דשיורי משייר כמו שיכול למתפס בה קדושי אחר כמו כן יכול למתפס בה קדושי אחיו דמאי שנא וספקתינו שנסתפקנו הוא דוקא על קרובותיה אם יתפסו בהם קדושין משום דעכ"פ יש בה חלק קדושין בהאשה שקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ואם כן אם יקדש אחותה תהי' אחות אשתו וכאן לא שייך לומר דיתפסו באחותה בהצד השניה כי באיזה צד שיתפס בה תהי' אחות אשתו לזה החלק שקנה באשתו. ודוק כי נכון הוא בע"ה ית'. אבל באותה האשה עצמה מקרוביו שייך שפיר לומר דעל צד שחל חלק הקדושין שלהם אין עליו שום איסור קורבה לכן כתוב בירושלמי שפיר דמשכחת לה אשת שני מתים דתפסי בה קדושי אחיו ולפי זה לא קשיא על דברי הא"מ משום דהא"מ מיירי בחצי' שפחה וחצי' בת חורין דהראשון קדש בה כל מה שיכול לתפוס בה דהיינו הצד בת חורין ואח"כ בא אחיו וקדש ג"כ אותו הצד לכן שייך שפיר לומר דאין קדושין תופסין בה מטעם אשת אח אבל בנדון דר"י על החלק שקדש אין עליו שום קדושי אחיו לכן תופסין בה קדושי אחיו ודוק. אך מ"מ עיקר הראי' שהבאתי מהאבני מלואים שגם בחצי אשה אעפ"י שאין חייבין משום אשת איש אעפ"כ מחויבין עליה משום שאר עריות ואין קדושין תופסין בהן נראה לדעתי דלא דמי ענין ספקתינו לנדון דמיירי שם הא"מ דהתם מיירי בחצי' שפחה וחצי' בת חורין דהחצי' שפחה כיון דלאו בת תפיסת קדושין היא כלל לא לדידי' ולא לאחריני הוי כמאן דליתא והחצי בת חורין נתפס בקדושין של הראשון לגמרי וא"כ יכולין לומר דהוי כא"א גמורה משום דכל האישות שנמצאין בה נתקדשו לראשון לכן באמת אי לא גלי קרא הייתי אומר דגם על האיסור דאשת איש חייבין עליה כעל כל אשת איש דעלמא ועתה אפילו דגלי קרא דאינה אלא חייבי עשה ואשם מ"מ אמרינן דהגילוי קרא הוא דוקא על האיסור דאשת איש אבל על האיסורין דשאר עריות כגון אשת אח דלא גלי קרא אמרינן דהוי ערוה ולא תפסי בהו קדושין אבל בנדון דידן דלא הוי עוד אשה גמורה דהא יש בה עוד מקום לתפיסת קדושין ולכן נמי אילו הי' בא עליה איש דעלמא לא הי' מחויב עלי' מיתה משום א"א משום דלא הוי' עוד א"א בשלימות כמו כן יכולין לומר דגם האיסור באחותה משום אחות אשה לא הוי עוד בשלימות משום דלא הוי עוד אשתו גמורה ודוק

ועוד נראה דגם אפילו בהענין דמיירי שם הא"מ