שמחת החג רז

משום טעמא דחומר הוא במחיצות הואיל וקלטו קלטו הרי לך מכאן בהדי' דהרמב"ם פסק כר' מנא דטעמא דמתניתין הוא לאו משום מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אלא משום טעמא דחומר הוא במחיצות ודוק

ונלענ"ד דהא דפליג ר' מנא על רב וסובר דטעמא דמתניתין הוא לאו משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו אך הטעם הוא משום חומר הוא במחיצות פליג בעיקר דינא דסבירא לי' דלא שייך כלל לומר במע"ש הטעם דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו כמו שביארנו לעיל דהסברא נותנת דדין דממון גבוה במע"ש בא מכח קדושת המע"ש וכיון דקודם ההפרשה ליכא דין קדושה לכן לא שייך לומר דהוי ממון גבוה אף קודם הפרשה אך כל ההכרח לומר דבמע"ש שייך ג"כ לומר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו הוא מכח מתניתין דמע"ש שהזכרנו אבל רבי מנא דסבירא לי' דטעמא דמתניתין הוא לאו משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין סבירא לי' שפיר דבמע"ש לא שייך כלל הדין דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו ולכן ניחא שפיר מה שלא הביא הרמב"ם להלכה דלוקה אם אכל מע"ש אפילו ראה פני החומה בטיבלייהו כדאמרינן בש"ס דמכות שם ולדברינו ניחא דכיון דפסק כר' מנא דבמע"ש לא אמרינן כלל דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ונהי דלענין פדיית מע"ש שהופרש מטבל שעבר בתוך ירושלים דאמרינן דצריך לחזור המע"ש לירושלים היינו דוקא התם דהוא דין דרבנן משום חומר דקליטת מחיצות אבל לענין מלקות דצריך ראיית פני החומה לא אמרינן דמה שעברו הפירות בעודן טבל הוי כמו שראה המע"ש פני החומה כיון דמתנות שלא הורמו במע"ש כמי שלא הורמו דמיין ליכא כאן ראיית פני החומה במע"ש ודוק. ולפי זה נתישב עיקר הקושיא על הרמב"ם ששמנו מטרה לדברינו על מה דפסק דהנותן טבל לחבירו וחבירו הפריש מעשר דהמע"ש שלו אף דפסק בכל מקום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אבל הכא במע"ש שאני דפסק כר' מנא דלא אמרינן במע"ש מתנות שלא הורמו כמי שהורמו מטעמא דבררנו לעיל ואתי לפי זה דדברי הרמב"ם כאן ומה שלא הביא הדין דראה פני החומה בטיבלייהו דלקי וגם מה שכתב בפ"ב הל' י' דמע"ש דהטעם דפירות נגמרו מלאכתן וכו' דיחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים הוא משום דחומר הוא במחיצות כל זה הוא בשיטתא חדא וכל דברי הרמב"ם עולין בקנה אחד ודוק

ולפי דברינו שאמרנו דהרמב"ם פסק כר' מנא וגם זאת ביארנו דלר' מנא דפליג על רב סבירא לי' דטבל שטבול לראשון ולשני אם התרו בו משום שני דאינו לוקה וביארנו לעיל דהטעם הוא משום דכיון דאסור להפריש מע"ש קודם מע"ר נמצא דקודם שהפריש מע"ר אין עדיין חיוב הפרשה של שני ולא הוי עדיין טבל לשני לפי זה יכולין לתרץ דברי הרמב"ם שכתב דיכולין ליתן במתנה מע"ש בטיבלייהו הגם דפסק דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין יכולין לתרץ בפשטות דהרמב"ם מיירי דעדיין לא הופרש מהן מע"ר לכן בזה האופן ליכא עדיין חיוב הפרשה של מע"ש ולא שייך בזה מתנות שלא הורמו כמי שהורמו כמו שביארנו לעיל ולכן יכול ליתן במתנה בעודן טבל אך באמת נראה דבזה לא פסק הרמב"ם כר' מנא הגם דבעיקר טעמא דילי' דטעמא דמתניתין הוא משום חומרא בעלמא ולאו משום כמי שהורמו דמי' פסק כוותי' כדביארנו לעיל אבל בהאי מילתא דטבל שהוא טבול לראשון אינו טבול לשני לא פסק כוותי' דהא פסק בפ"ה מהל' אישות הל' ו' דישראל שנפלו לו טבלים מאת אבי אמו כהן דמפריש מהן תרומה ומעשרות והן שלו לקדש בהן אשה ג"כ ומיירי כאן הרמב"ם דעדיין היו הפירות טבל לתרומה ומעשרות דלא הופרש מהן עדיין תרומה נמי ואעפ"כ כתב הרמב"ם דמפריש המעשר והן שלו משום דאבי אמו כבר זכה בהן הרי דאף דטבול לתרומה הוי טבול נמי למעשר דאי לאו הכי לא שייך כאן לומר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו על המעשר כמו שביארנו ואמאי המעשר שלו אלא ודאי פסק הרמב"ם בזה דלא כר' מנא דהגם דקודם שהופרש תרומה אין לו להפריש מעשר וכן מע"ש קודם מע"ר נמי אין להפריש מ"מ חיוב הפרשה איכא כמו רב דסבירא לי' שם בירושלמי כן ויכולין לומר דסובר הרמב"ם דר' מנא מדחי רק הראי' שמביא רב ממתניתין ועל זה מדחי ר' מנא דממתניתין ליכא ראי' אבל בעיקר הדין מודה לרב דטבל שהוא טבול לראשון ולשני דאם התרו בו משום שני לוקה ודוק

ואגב גררא אביא בכאן מה שהי' נלע"ד לתרץ את דברי הרמב"ם פ"ו מהל' מע"ש הל' ט"ז מה שסתר דברי עצמו ממה שכתב בפ"ו מהל' בית הבחירה הל' ט"ו דהנה הרמב"ם בפ"ו מהל' בית הבחירה שם כתב וז"ל לפיכך מקריבין כל הקרבנות כולן אעפ"י שאין שם בית בנוי ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת מחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אעפ"י שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ע"כ, הרי מכאן בהדי' דהרמב"ם סבירא לי' דכיון דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבא יכולין לאכול מעשר בירושלים אעפ"י שאין שם חומות סביבות העיר, והנה בפ"ו מהל' מע"ש הל' ט"ז כתב שם וז"ל מע"ש בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במעשר שנכנס לירושלים ויצא ונפלו מחיצות שהרי אין שם מחיצות להחזירו לשם וכו' ע"כ והוא מהסוגיא דב"מ (דף נ"ג ע"ב) הרי מכאן דהרמב"ם סובר דאם נפלו מחיצות אסור לאכול מע"ש בירושלים והוא סתירה מפורשת למה שכתב בפ"ו מהל' בית הבחירה דאוכלין מע"ש בירושלים אעפ"י שאין שם חומה כלל, ובכלל קשה כיון דמבואר בסוגיא דב"מ הנ"ל דבנפלו מחיצות אין לו לאכול מע"ש דאמר רבא שם מחיצות לאכול דאורייתא וכן הוא סתמא דהש"ס בסנהדרין ובמכות וא"כ האיך פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' בית הבחירה דלא כוותי' דרבא דהוא בתרא, והנה מה שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מע"ש דאין אוכלין מע"ש בזמן הזה מפני שאין הבית בנוי ליכא סתירה למה שכתב דאוכלין מע"ש אעפ"י שאין שם חומות דהתם