שמחת החג רח

לא קאמר אלא שאין חומות בירושלים אבל מ"מ הבית בנוי לכן כתב הרמב"ם דאוכלין אבל אי אין הבית בנוי אז אין אוכלין משום דילפינן מהיקש מבכור כמו שמפרש שם ברמב"ם לכן ליכא שום סתירה לזה אבל מה שכתב בפ"ו מהל' מע"ש שהבאתי לעיל דאם נפלו מחיצות דאין לו לחזור לירושלים ולאכול הוא סתירה מפורשת וצריכין נגר ובר נגר דלפרקיני'

ולפענ"ד נראה לתרץ והוא, דהנה כבר הבאנו לעיל סוגית הש"ס דמכות (דף כ' ע"ב) מימרא דר' אסי אמר ר' יוחנן דמע"ש שלא ראה פני החומה אין חייבין עליו מלקות אם אכל חוץ לירושלים וכתב שם התוס' ד"ה אמר דאעפ"י דהלאו דלא תוכל לאכול בשעריך ליכא אם אכלו חוץ לירושלים אבל עשה מיהא איכא אעפ"י שלא ראה פני החומה נמי והרמב"ם ג"כ פסק כן עיי"ש בפ"ב הל' ו' דכתב שם אם אכלו קודם שיכנס לירושלים דמכין אותו מכית מרדות וכתב שם הכס"מ דהיינו טעמא משום דאיכא עשה והנה העשה דעובר אם אכלן חוץ לירושלים כתב שם התוס' הנ"ל דהוא מהכתוב דצרת הכסף בידך אבל בלא פדי' לא ומדברי הרמב"ם ריש פ"ב דמע"ש משמע דהעשה הוא דואכלת לפני ד' אלקיך עיי"ש וגם במנ"ח מצוה תמ"ב דכתב שם נמי דהכתוב דואכלת לפני ד' אלקיך הוא איסור עשה לאכול חוץ לחומה עיי"ש

ונלענ"ד לחדש ולומר דלשיטת הראב"ד דפליג על הרמב"ם וסובר דהיכא דליכא חומות בירושלים דאסור לאכול מע"ש מ"מ נראה דאין חייבין עליהן מלקות דכיון דסבירא לי' להראב"ד דאם ליכא חומות בטלה קדושת ירושלים וזאת קיי"ל דמע"ש שלא ראה פני החומה דאין לוקין עליו א"כ כיון דבטלה קדושת ירושלים אפילו נכנס המע"ש בירושלים נמי לא הוי בזה ראה פני החומה כיון דליכא המחיצות ובטלה הקדושה והוי ירושלים כמו עיר אחרת ולא עבר אלא אעשה דלפני ד' אלקיך תאכלנו אבל הלאו ליכא וזה נלענ"ד פשוט וברור, ונראה להוסיף על החידוש ולומר דאפילו הרמב"ם דפליג על הראב"ד וסובר דקדושת ירושלים לא בטלה ויכול לאכול מע"ש אפילו דליכא מחיצות מ"מ סובר נמי בזה דאם אכל מע"ש חוץ לירושלים אעפ"י שכבר הי' בירושלים ויצא פטור ממלקות דבזה דהי' בירושלים לא הוי בזה ראה פני החומה כיון דהמחיצות ליכא ונהי דקדושת ירושלים לא בטלה אבל מ"מ ראיית פני החומה לעבור על האיסור דלא תוכל לאכול בשעריך הויין מחיצות דוקא ולא תלוי בהקדושה דהנה באמת קשה לומר דהרמב"ם לא יפסוק כרבא דמחיצות לאכול דאורייתא כיון דרבא הוא בתרא וכמה סוגיות הש"ס מוכיחות כדבריו ובפרט שהרמב"ם גופי' פסק כדבריו בפ"ו דמע"ש שהבאתי לעיל אך נראה דהרמב"ם סובר דאע"ג דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא דקדושת ירושלים לא בטלה מ"מ מודה דלאכול בירושלים מע"ש בלא מחיצות עובר על הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך דבשעריך משמע מחיצות ממש וגזה"כ הוא דאעפ"י דלא בטלה הקדושה מ"מ בלא מחיצות אסור לאכול אפילו בירושלים ואעפ"י דלא בטלה הקדושה אך העשה דלפני ד' אלקיך תאכלנו בזה סבירא לי' להרמב"ם דכיון דלא בטלה קדושת ירושלים אעפ"י דליכא מחיצות אינו עובר על העשה אם אכלן בירושלים בלא מחיצות דהוי שפיר לפני ד' אבל הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך עובר אף דלא בטלה הקדושה משום דמחיצות ממש בעינן אך כל זה שייך לומר דאם אכל מע"ש בירושלים בלי מחיצות דעובר על הלאו אעפ"י דלא בטלה הקדושה ואינו עובר על העשה אלא במע"ש שהי' כבר בירושלים בשעה שהיו מחיצות וא"כ חל עליהן חיוב מחיצות דהוי ראה פני החומה לכן אם נפלו אח"כ המחיצות אסור לאכול משום הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך אבל אם המע"ש לא הי' בירושלים בשעה שהיו המחיצות וא"כ לא ראה המעשר פני החומה כלל כפי מה שכתבנו לעיל דלהוי ראה פני החומה צריכין חומה ממש וא"כ לא עבר על הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך משום דעדיין לא חל עלייהו חובת מחיצות והעשה דלפני ד' אלקיך תאכלנו ג"כ לא עבר דכיון דסבירא לי' להרמב"ם דקדושה הראשונה קדשה לעתיד לבוא וקדושת ירושלים לא בטלה הוי שפיר לפני ד' נמצא דלא עבר על שום איסור אם אכלו בירושלים בלא חומה ודוק, ולפי דברינו זה אתי דברי הרמב"ם כחומר וליכא בהו שום סתירה דהא דכתב הרמב"ם בפ"ו מהל' מע"ש הל' ט"ז דאם נפלו המחיצות א"א לאכול המע"ש בירושלים היינו במע"ש שנכנס לירושלים בעוד שהיו המחיצות קיימות דבכך מיירי שם הרמב"ם ולכן חל עלייהו חובת מחיצות וכיון שחל עלייהו חובת מחיצות אסור לאכול בירושלים אף דלא בטלה קדושת ירושלים משום דעובר על הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך כדביארנו אבל הרמב"ם בפ"ו מהל' בית הבחירה דשם דמיירי שם במע"ש דלא הי' כלל בירושלים בשעה שהיו החומות אך מיירי שם בדין דאם ירושלים הוא בלא חומות אם מותרין לאכול שם מע"ש כתב הרמב"ם שפיר דמותר לאכול כיון דהקדושה לא בטלה וא"כ לא עבר על העשה דלפני ד' תאכלנו כמו שעובר בחוץ לירושלים דהוי שפיר לפני ד' וגם הלאו דלא תוכל לאכול בשעריך ליכא כיון דלא חל עלייהו עדיין חובת מחיצות ולכך פסק הרמב"ם שפיר דאוכלין מע"ש בירושלים אף דאין מחיצות ובמע"ש כזה דהי' בתוך ירושלים בשעה שהיו מחיצות ונפלו אח"כ המחיצות הרי כבר ביאר הרמב"ם לעיל בהל' מע"ש פ"ו דאסור לאוכלן ודברי הרמב"ם תואמים יחדיו וליכא שום סתירה בינייהו ודוק, ומה שיש לדקדק עוד בדברי הרמב"ם דפ"ו מהל' מע"ש ודפ"ו מהל' בית הבחירה ובהשגת הראב"ד דשם כתבתי בזה במקום אחר ואין כאן להאריך ע"כ: