שמחת החג רו

שהורמו דמיין אלא מטעמא דחומר הוא במחיצות ואפילו היכא דלא שייך כלל לומר כמי שהורמו אעפ"כ נמי יחזור המע"ש שלהן ולדידהו ליכא כלל ראי' ממתניתין דאמרינן במע"ש מתנות שלא הורמו כמי שהורמו, דהנה בירושלמי מס' מע"ש (פ"ג הל' ג' דף ט"ז ע"ב דפוס ראם) ,,א"ר הדא כרי שהוא טבול לראשון ולשני אם התרו בו משום שני לוקה" פי' רב סבירא לי' דטעמא דמתניתין שהבאנו לעיל דיחזור מע"ש שלהן לירושלים הוא מטעמא דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ולכן אמר הדא אמרה פי' ממתניתין זאת שמעינן דאם הי' כרי שהוא טבול לראשון ולשני פי' דלא הופרש עדיין ממנה מעשר ראשון ומעשר שני ואם התרו בו דלא יאכל מן הטבל הזה שהוא טבול למע"ש לוקה דהוי שפי התראה אעפ"י דיש סברא לומר דכל זמן שלא הופרש ממנו מעשר ראשון עדיין לא הוי טבל למע"ש כלל משום דהדין הוא דאין לו לפרוש מע"ש אלא לאחר שהופרש ממנו מעשר ראשון וא"כ יש סברא לומר דקידם שהופרש מעשר ראשון עדיין לא הוי טבל למע"ש משום דליכא עוד חיוב ולכן כי מתרינן לי' משום טבל למע"ש לא הוי התראה משום דלא הוי התראה משם האיסור כלל ולכן אמר רב דמהך מתניתין שמעינן דאפילו קודם שהפריש מע"ר אעפ"כ הוי טבל למע"ש נמי משום דהכא תנן דאם עברו בתוך ירושלים פירות שנגמרו מלאכתן דקלטן מחיצות ויחזור המע"ש שלהן ויאכל בירושלים וסבר רב דהטעם הוא משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין והוי כמו שהמעשר גופי' עברו בתוך ירושלים והכא בודאי מיירי דעדיין לא הופרשו מהן מע"ר נמי דהא פירות שנגמרה מלאכתן סתמא תני' ולא מפליג בין היכא שהופרש מע"ר או לא ואעפ"כ אמרינן לענין מע"ש דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וא"כ מוכרחין לומר דנחשב טבל לענין מע"ש נמי דאי לאו הכי האיך שייך לומר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין קודם דהוי עלייהו דין טבל וחיוב הפרשה אלא ודאי מוכרחין לומר דנחשב טבל למע"ש אף קודם שהופרש מע"ר נמי וא"כ ראי' מכאן להיכא דהי' טבל שלא הופרש מע"ר ומע"ש דאפילו התרו בו משום מע"ש לבד נמי לוקה כנלענ"ד לפרש עפ"י ביאור הגר"א ז"ל ולפי פירוש זה לא מיירי רב כלל היכא דהכניס הטבל לירושלים דרב דין אחר לגמרי ממתניתין קמשמע לן דאיכא דין טבל של מע"ש על התבואה אף קודם שהופרש ממנו מע"ר והוכיח דין זה ממתניתין ודלא כפירוש הפנ"מ דשם ודוק. ואמרינן שם התיב ר' מנא והתנינן ב"ש אומרים יחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים אית לך מימר על דב"ש לוקה אלא חומר הוא במחיצות אף הכא חומר הוא במחיצות פירוש דרבי מנא מדחי דליכא ראי' ממתניתין כלל דטעמא דמתניתין הוא לאו משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין דהא ב"ש סבירא להו דאפילו פירות שלא נגמרו מלאכתן נמי יחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים וכי אית לך דלב"ש האוכל טבל קודם שנגמרו מלאכתן שלוקה בידאי תודה דהאוכל פירות שלא נגמרו מלאכתן קודם שהופרש מהן תרומה ומעשר שאינו לוקה ואעפ"כ אית להו לב"ש דיחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים ומוכרחין בודאי לומר דהטעם הוא לאו משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דהא קודם שנגמרו מלאכתן ליכא עדיין חיוב הפרשה אך טעם אחר הוא משום דחומר הוא במחיצות אף הכא דהיינו בפירות שנגמרו מלאכתן לב"ה דסבירא להו נמי דיחזור מע"ש שלהן לירושלים נמי הטעם הוא לאו משום מתנות שלא הורמו כמי שהורמו אלא משום דחומר הוא במחיצות, כנלענ"ד לפרש דברי הירושלמי עפ"י ביאור הגר"א דשם, רואין מזה דרבי מנא סבירא לי' דטעמא דהאי מתניתין לאו משום מתנות שלא הורמו כהורמו אלא משום דחומר הוא במחיצות והרמב"ם נלענ"ד פסיק בזה כר' מנא דטעמא דמתניתין לאו משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין דהנה שם בירושלמי איתא רבי יונא בעי עשה כולו שני למקום אחר כולו נתפש או לא נתפש אלא א' מעשרה שיש בו פי' דרבי יונא בעי אם עשה את הטבל הזה שעבר בתוך ירושלים כולו מע"ש למקום אחר אם נאמר דיחזור כל המעשר שני לירושלים ולא מהני פדי' או אין צריך לחזור אלא חלק א' מעשרה, והנה הרמב"ם בפ"ב מהל' מע"ש הל' י' כתב שם באמצע הדברים וז"ל אפילו עשה כל הפירות האלו מעשר שני אחר שיצאו על פירות אחרות שלא נכנסו יחזורו ויאכלו בירושלים חומר הוא במחיצות ירושלים הואיל וקלטו קלטו ע"כ, הרי דפסק בעי' דר' יונא לחומרא דצריך לחזור לירושלים כל הפירות אע"ג דבעי' דר' יונא לא נפשטה וראיתי מי שכתב דהרמב"ם פסק לחומרא מספק אבל אין לשון הרמב"ם משמע כן אבל נלענ"ד לומר דבעי' דר"י תלוי' במחלוקת של ר' ור' מנא והוא דכבר הוכחנו לעיל דטעמא דמתנות שלא הורמו כהורמו דמיין לא שייך לומר כן אלא על חלק א' מעשרה בטבל שיש בו והנה אי נימא כר' דטעמא דמתניתין דיחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים הוא משום טעמא דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין לכן אי עשה כל הפירות מע"ש אין צריך לחזור אלא חלק א' מעשרה דעל השאר לא אמרינן כמי שהורמו ולא הוי כמו שהמעשר גופי' הי' בירושלים אבל אי נימא כר' מנא דטעמא הוא משום דחומר הוא במחיצות הואיל וקלטו קלטו זאת שייך לומר על כל התבואה וזאת הוא בעי' דר' יונא ולכן הרמב"ם דפסק כר' מנא פסק דאפילו עשה כל הטבל מע"ש נמי יחזור המע"ש לירושלים וע"ז שייך שפיר מה שמסיק הרמב"ם חומר הוא במחיצות הואיל וקלטו קלטו לשון של ר' מנא וכתב שם הכס"מ וז"ל אעיקרא דמילתא קאי פי' דמאי דאמר הרמב"ם חומר הוא קאי על עיקר דבריו אדלעיל מה שכתב דפירות שעברו בתוך ירושלים וכו' ולדברינו אדרבה הרמב"ם קאי על סוף דבריו שכתב דאפילו עשה כל הטבל מע"ש נמי יחזור לירושלים אעפ"י דכאן לא שייך לומר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו על זה כתב דהוא משום טעמא דחומר הוא במחיצות כדאמר שם ר' מנא ואפילו היכא דלא שייך לומר מתנות שלא הורמו כגון אם נאמר דפירות שלא הופרש מהן מע"ר דעדיין לא טבול לשני או כגון דנאמר דבמע"ש לא שייך כלל הטעם דמתנות שלא הורמו כמו שביארנו לעיל מ"מ צריך לחזור הפירות