שמחת החג רה

להלכה דאפילו ראה המעשר פני החומה בעודן בטיבלייהו נמי לקי והוא, דהנה המחלוקת דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין או לא נראה דתלוי בהחקירה אם התבואה בעודה טבל פתיכי בי' תרומה ומעשר או לא דהנה אם נאמר דאפילו בעודן טבל יש בהן תרומה ומעשר אז שייך לומר דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין דהיינו אם ירש טבל מאת אבי אמו כהן דמפריש תרומה ומעשר והוי שלו דאמרינן דהתבואה בשעה שהיתה אצל אבי אמו כבר זכה בהן אבי אמו הכהן בהתרומה והמעשר שיש בהתבואה וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' אישות הל' ו' וכן שייך לומר לענין המעשר שעברו בתוך ירושלים בעודן בטיבלייהו דהוי כמו שהמע"ש גופי' הי' בתוך ירושלים דאפילו בעודן בטבל יש בהן התרומה והמעשר אבל המ"ד דסבירא לי' דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין סבירא לי' דבעודן טבל אין בהם שום תרומה ומעשר לכן לא שייך לומר דהוי כמי שהורמו, וכדי שלא תהא סברא זו זרה בעיניך שבעודן טבל כבר איכא בהן תרומה ומעשר אזכיר לך שיטת רש"י ז"ל ביבמות (דף פ"ו ע"א) ד"ה מה תרומה טובלת וז"ל כל זמן שלא הופרשה חייבין מיתה על אכילתו של טבל דהא מיתה כתיב בי' עכ"ל הרי דרש"י ז"ל כתב בהדיא דהא דבטבל איכא מיתה משום דאיכא בי' תרומה ואפילו התוס' שם ד"ה מה תרומה טובלת דפריך שם על רש"י ז"ל דא"כ הי' צריך להיות טבל מותר לכהן מ"מ נראה דהנה בתרומה ומע"ש איכא שני דינין דין ממון ודין איסור דהיינו הקדושה שיש על התרומה ומעשר והדין ממון דהיינו מה שהדבר קנוי לכהנים ונראה דהא דפליג תוס' על רש"י ז"ל היינו דוקא על הדין איסור דהיינו דנימא דבעודן טבל הוי כמעורב בהו תרומה דאם אכלן דלעבור איסור של תרומה על זה פליג התוס' על רש"י ז"ל אבל על הדין קנין יכולין לומר דשפיר מודה בזה התוס' וזהו הסברא מה דקאמר הש"ס בקדושין (דף נ"ח ע"ב) וכן פסק הרמב"ם דאם ירש טבל מאת אבי אמו כהן דהוי התרומה והמעשר שהפריש שלו משום דהוי כאילו אבי אמו כבר זכה בהן בעודן טבל ודוק

והנה יש לחקור הא דאמרינן דמע"ש ממון גבוה לר"מ וכן פסק שם הרמב"ם שהזכרתי לעיל אי נימא דבמע"ש יש ג"כ שני דינין מיוחדין יש דין קנין ממון כמו להדיוט ויש ג"כ דין איסור והוא הדין קדושה שיש במע"ש או נימא דבמע"ש ליכא אלא דין קדושה בלבד דהא דמע"ש הוי ממון גבוה הוא ג"כ מצד הדין קדושה באה זאת וכל זמן שלא חל עלי' עוד הדין קדושה של מע"ש לא הוי עדיין ממון גבוה נמי ונראה דבחקירה זאת תלוי אי שייך לומר גבי מע"ש מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין כמו בכל מעשר ותרומה או לא דהנה זאת הוכיח התוס' דלא אמרינן. דבעודן טבל איכא בהן איסור של תרומה ובאמת עוד יש להקשות על דברי רש"י דאי נימא דבטבל האיסור הוא האיסור של תרומה א"כ לא הי' לנו לחייבו אלא א"כ אכל שיעור טבל שיהי' בו כזית של תרומה ועוד אתי לפי זה דאם נפל סאה תרומה במאה סאה טבל דלא יעלה דהא חסר למאה חולין דהא בהמאה חולין איכא בהו תרומה נמי והגם דאיכא לתרוצי קושיא זו דהטעם הוא משום דמדאורייתא יכול לפטור עצמו בחטה אחת וגם שאר הקושיות וגם קושית התוס' איכא לתרוצי דכוונת רש"י ז"ל הוא בענין אחר ואין כאן המקום להאריך בזה מ"מ זאת הוכיח התוס' וגם מוכח מכמה מקומות דעל דין הקדושה שעל התרומה והמעשר לא שייך לומר דאיתי' בעודן טבל קודם שהופרשו משום דהקדושה בא מכח פיו או מכח מחשבה בתרומה ובודאי מקודם שהופרש ועשה אותן תרומה או מעשר לא שייך כאן קדושה לחול אבל מ"מ כבר בררנו דהטעם דאמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין הוא משום דין הממון דנהי דדין הקדושה לא שייך לומר דאיכא עלייהו בעודן טבל אבל מ"מ דין הממון של התרומה והמעשר איכא בהן אפילו בעודן בטבלן וזאת שייך לומר דוקא בתרומה או במעשר ראשון דדין הממון והקדושה הם שני דינין מיוחדין ולא תלוי זה בזה רק שניהן באין מכח סיבה אחת מפני שהן תרומה או מעשר לכן אפילו היכא דהדין קדושה ליכא עדיין מ"מ הדין ממון יש בהן כיון דסוף כל סוף יבא לידי כך דיהי' שייך לכהן או ללוי אבל במע"ש אי נימא בעודן בטבלן הוי ממון גבוה אף דליכא עדיין הדין קדושה של המע"ש יהי' תלוי בהחקירה שחקרנו לעיל אי נימא דהדין ממון גבוה שבמע"ש הוא דין קנין כמו כל קניני הדיוט ולא מכח דין הקדושה שייך שפיר במע"ש נמי לומר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דנהי דהדין קדושה בא מכח ההפרשה אבל הדין ממון איכא בעודן טבל נמי כמו בתרומה ומעש"ר אבל אי נימא דהדין ממון גבוה במע"ש בא מכח דין קדושת המע"ש וכיון דדין הקדושה בא לאחר ההפרשה ממילא הדין דממון גבוה נמי בא לאחר ההפרשה וא"כ לא שייך לומר כלל במע"ש מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ודוק

והנה לפי מה שהבאנו לעיל מתניתין דפ"ג ממס' מע"ש משנה ו' דפירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים דקלטן מחיצות ואינו יכול לפדותן ופי' שם הרע"ב דטעמא הוא משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וכבר הוכחנו שפירושו מוכרח מדברי הש"ס דמכות (דף כ' ע"א) הרי מזה דתלמודא דידן סבירא להו דגם במע"ש אמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וסבירא להו שהדין ממון גבוה שבמע"ש הוא קנין כמו קניני הדיוט ואינו תלוי בדין הקדושה ולכן אתי שפיר הסוגיא דקדושין דמוקמינן דהא דיכול ליתן מע"ש במתנה בטיבלייהו היינו דוקא למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין אבל למ"ד כמי שהורמו לא מהני מתנה אפילו בטיבלייהו נמי וגם סוגית הש"ס דמכות שם דאמרינן דאם ראה פני החומה בטבל נמי לוקה אם אכלן לאחר שהפריש אתי נמי שפיר לפי שיטת תלמודא דידן דשייך במע"ש לומר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אבל שיטת הש"ס דירושלמי נראה ברור דאיכא אמוראים דסבירא להו דטעמא דמתניתין דפירות שנגמרו מלאכתן דעברו בתוך ירושלים דיחזור מע"ש שלהן ויאכלו בירושלים הוא לאו מטעמא דמתנות שלא הורמו כמי