שמחת החג רד

במתנה אפילו בטיבלייהו לר"מ דאמר דמע"ש ממון גבוה הוא האיך יהי' הדין דאם נתן טבל במתנה לחבירו וחבירו לא הפריש המע"ש מהטבל הזה לפי החשבון דהיינו חלק העשירי אך עשה את כל הטבל שקבל במתנה מע"ש על טבל אחר שהי' לו נסתפקתי בזה אי המע"ש חשיב כשלו וצריך להוסיף חומש או נימא כיון דלר"מ מע"ש ממון גבוה ואינו יכול ליתן במתנה ג"כ בטיבלייהו הכא נמי לא הוי המע"ש שלו ומסתברא דהכא בודאי חשיב המע"ש כשלו דנהי דאמרינן דלמ"ד דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אינו יכול ליתן את המע"ש אפילו בעודן טבל משום דהוי כמו שכבר הופרש המע"ש מהן אבל מ"מ זאת שייך דוקא על מה שמחויב להפריש לפי חשבון חיוב המע"ש מהטבל הזה שנתן לו במתנה על זה שייך שפיר לומר דהוי כמו שכבר הופרש ממנו ואינו יכול ליתנו אבל המע"ש שמפריש אח"כ מהטבל הזה יותר לפי החשבון בזה לא שייך לומר כמי שהורמו דמיין ובודאי קנה אותן ואפילו אח"כ כשיפריש אותן למע"ש נמי הוי שלו לענין דמוליכין לירושלים וגם לענין דצריך להוסיף חומש אם יפדה אותן כן מסתבר לומר ויכולין אפילו לדחוק ולומר דהא דאמרינן דכמי שהורמו דמיין היינו מה שבא לסוף לידי הרמה הוי כמו שהורם מעיקרא ולא אזלינן בזה בתר חשבון מעשר המחויב מזה הטבל אבל מ"מ נראה דזה דוחק ויותר מסתבר לומר דהא דאמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין היינו לפי חיוב המעשר שבו וא"כ לפי זה יכולין לתרץ את דברי הרמב"ם שכתב דיכול למשכחת ליתן מע"ש במתנה בטיבלייהו והמקבל צריך להוסיף חומש בפדי' יכולין לתרץ ולומר דהרמב"ם מיירי בגוונא דא דהמקבל הפריש מע"ש מהטבל הזה יותר לפי מה שהי' ראוי להפריש ממנו ולכך לא שייך לומר בזה מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ולכך הוי המע"ש שלו ודוק. אך לפי דברינו זה תקשה על דברי הש"ס דקדושין דמוקי שם מתניתין דתנן דהפודה מע"ש שלו מוסיף עליו חמישיתו בין משלו ובין שניתן לו במתנה מוקמינן שם בש"ס דמיירי דנתן לו בטיבלי' וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין ולפי דברינו תקשה לוקמי אפילו למ"ד כמי שהורמו דמיין אך מיירי דהפריש הטבל שקבל במתנה למע"ש יותר מלפי החשבון שחייב להפריש מהטבל הזה ולכך הוי המע"ש שלו לענין דמוסיף חומש כמו שביארנו לעיל, ולכאורה ראי' מזה כצד הב' דגם בזה האופן אמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ויכולין לדחוק ולתרץ דלהכי לא מתרץ הש"ס כן משום דהש"ס רוצה לאוקמי דכל קדושת של המע"ש בא מכח מתנה דאע"ג דמיירי דלא נתן לו מע"ש כ"א טבל מ"מ להוי כמו שנתן לו מע"ש דהיינו היכא דהפריש מיני' ובי' דנמצא דבין המע"ש והטבל שנתקן בזה ההפרשה דקדושת המע"ש בא מכח זה הוא הכל מהמתנה שנתן לו אבל אם הפריש מזה הטבל שקיבל על טבל אחר שלו דנמצא דקדושת המע"ש לא בא מכח התבואה שקבל במתנה רק מכח התבואה שלו א"כ לא שייך לומר על מע"ש זה שניתן לו במתנה מע"ש דהא במתניתין לא קתני שנתן לו טבל רק מע"ש ומע"ש זה שעשה מהטבל שקבל על תבואה שיש לו בביתו לא דמי למקבל מע"ש דכל קדושת המעשר בא מכח תבואה שאינו שלו ולכן מוקי הש"ס כמאן דסובר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין אבל דברי הרמב"ם דמיירי בהדי' בקיבל טבל ואח"כ הפריש ממנה מע"ש יכולין לאוקמי כמו דאוקימנא ודוק

ולכאורה יכולין לומר דספקתינו בעשה את כל הטבל שקיבל במתנה מע"ש על תבואה אחרת אם אמרינן בזה מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין או לא לענין דלחשב המע"ש שלו יף חומש בהפדי' יכולין לכאורה לומר דהיא בעית ר' יונה בירושלמי דמס' מע"ש (פ"ג הל' ג' דף ט"ז ע"ב דפוס ראם) דהנה שם גבי מתניתין שהבאנו לעיל דפירות שנגמרו מלאכתן שעברו בתוך ירושלים ויצאו ואח"כ הפריש מהן מע"ש דאינו יכול לפדות המע"ש דקלטו מחיצות דהוי כמו שהמע"ש כבר הי' בירושלים דאינו יכול לפדות משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ומה שהיו בירושלים בעודן טבל הוי כמו שהי' בתר ההפרשה ובעי שם ר' יונה ,,עשה כולו שני למקום אחר״ (פי' דלא הפריש הטבל שהי' בירושלים ויצא מינה ובה רק עשה כל הטבל מע"ש על תבואה אחרת) ,,כולו נתפש אי לא נתפש אלא אחד מעשרה שיש בו״ פירוש מי אמרינן דאינו יכול לפדות כלל או דנימא דאינו יכול לפדות רק אחד מעשרה שיש בו אבל השאר מהני פדי' אע"ג דהיו בירושלים בעודן טבל ולא פשיט שם האיבעי' וכבר ביארנו דהא דפירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים דלא מהני פדי' הוא מטעם דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ולפי זה הא דבעי ר' יונה אם עשה כל הטבל מע"ש או לא מהני פדי' בכל המעשר או דוקא חלק א' מעשרה הוא ספיקתנו ממש אי נימא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דוקא לפי חשבון הטבל או לפי מה שהורם לבסוף ודוק בזה, דלכאורה ספקתינו וספקת הירושלמי הוא דומה בדומה והרמב"ם דפסק בפ"ב מהל' מע"ש הל' י' בבעיית ר' יונה דלא מהני פדי' בכל המעשר לפי זה אתי דפסק דהא דאמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין הוא לאו לפי חשבון דהיינו חלק א' מעשרה רק כל מה שיפריש אח"כ ובנידון דידן נמי אם יפריש כל הטבל מע"ש על מקום אחר לא מהני המתנה על כל המע"ש דממון גבוה הוא וא"כ נסתלק תירוצנו שתירצנו לעיל ודוק, אך בעז"ה לקמן נבאר דהא דבעי ר' יונה לומר דלא מהני פדי' בכל המעשר הוא לא מטעמא דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אך מטעם דחומר הוא במחיצות וחומרא מדרבנן בעלמא הוא ואינו שייך לפי זה לענין דידן לפוטרו מחומש אם יפדה את המע"ש שהפריש מהטבל שקבל על תבואה דידי' כיון דלא שייך לומר בכהאי גוונא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו וצריך שפיר להוסיף חומש אך מ"מ נראה דוחק להעמיד דברי הרמב"ם בזה האופן דמסתימת דברי הרמב"ם משמע דמיירי דהפריש מיני' ובי' מע"ש לפי חשבין הראוי מהטבל שקבל ודוק

ונלענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם בדרך אחר ויהי' ג"כ ניחא בזה מה שלא הביא הרמב"ם