שמחת החג רג

כמי שהורמו דמיין והוי ממון גבוה ודוק. ומביא שם הכס"מ תירוץ בשם הר"י קורקוס וז"ל שסובר רבינו דדוקא להאי מילתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין דע"כ לא אמר ר"מ מע"ש ממון גבוה אלא דוקא כשהורם ונקרא עליו שם מעשר דהא מדכתיב לד' הוא יליף וקרא בתר שהורם ונקרא מעשר משמע עכ"ל, משמע מזה לפי תירוץ מהר"י קורקוס דע"כ לא פליגי אי מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין או לא אלא בתרומה ומע"ר אבל במע"ש לר"מ דהוי ממון גבוה לא פליגי וקסברי כולהו דלאו כמי שהורמו דמיין וצריכין לומר אליבי' דהא דקאמר שם הש"ס בקדושין וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין היינו דכ"ע סברי כאן כן וליכא בזה מחלוקת ודוק. ולענ"ד קשה ממס' מכות (דף כ') דמוכח שם בהדיא דגם במע"ש אמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין דהנה שם במכות (דף י"ט ע"ב) אמרינן אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן מע"ש מאימתי חייבין עליו (פי' אם אכלו חוץ לירושלים) משראה פני החומה מ"ט דאמר קרא לפני ד' אלקיך תאכלנו וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקרינא בי' לפני ד' אלקיך תאכלנו קרינן בי' לא תוכל לאכול בשעריך וכו', מיתיבי ר' יוסי אומר כהן שעלתה בידו תאנה של טבל אמר תאנה זו תרומתה בעוקצה מע"ר בצפונה מע"ש לדרומה וכו' והוא בירושלים וכו' אכלה לוקה אחת (פי' שלא הופרש ממנה עדיין תרומת מעשר) וזר שאכלה לוקה שתים (פי' משום. איסור תרומה נמי) וכו'. טעמא דאיתי' בירושלים הא בגבולין לוקה שלש משום מע"ש נמי ואע"ג דלא ראה עדיין פני החומה וקשיא לר' אסי אמר ר"י, ומשני דעיילי' ואפקי' א"ה מאי למימרא ומשני הכא במאי עסקינן כגון דעיילינהו בטיבלייהו וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ולכן חייב אח"כ כשאכל המע"ש שהפריש ממנה אע"ג דלאחר שהפריש לא ראה המע"ש פני החומה, הרי מכאן בהדי' דאף במע"ש אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ויכולין לדחוק ולתרץ דהא דאמר מהר"י קירקיס דלא אמרינן במע"ש מתנות שלא הורמו כמי שהורמו היינו דוקא לענין הדין דממון גבוה אבל לשאר דיני מע"ש כגון כאן לענין ראיית פני החומה סבירא לי' שפיר למהר"י קורקוס דאמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין למאן דסבירא לי' כן בשאר מעשר, אבל לפענ"ד זהו דוחק חדא דאי לא נאמר דהוי ממון גבוה א"כ עדיין לא הוי מעשר כלל לר"מ דהא בהא תליא ועוד דהא כל הטעם שכתב המהר"י קורקוס דלענין ממון גבוה לא אמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו הוא משום דהקרא דלד' דממנו יליף ר"מ דמע"ש ממון גבוה מיירי במע"ש לאחר הפרשה א"כ האי טעמא שייך נמי לענין ראיית פני החומה נמי דהא הכתוב דלפני ד' אלקיך תאכלנו דממנו ילפינן דמעשר שני צריך ראיית פני החומה מיירי נמי במע"ש לאחר הפרשה ודוק

וגם מהא דתנן במע"ש פ"ג משנה ו' פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים פי' דלא מהני בהו פדי' ופי' שם הרע"ב דטעמא הוא משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וקלטוהו מחיצות ופירושו הוא מוכרח מדברי הש"ס דמכות (דף כ') מהסוגיא ההיא שהבאתי לעיל דפרכינן שם על הא דאמר ר' יוסי דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין מסיפא דהאי מתניתין שהבאתי לעיל דהא תנן רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' יוסי דלא נחלקו ב"ש וב"ה על פירות שלא נגמרה מלאכתן ועברו בירושלים שיפדה מע"ש שלהן ויאכל בכל מקום ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בירושלים שב"ש אומרים יחזור מע"ש שלהם ויאכל בירושלים וב"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום ואי סלקא דעתך מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין הא קלטוהו מחיצות ופי' א"כ אמאי סברי ב"ה דיפדה ויאכל בכל מקום הרי מכאן דלת"ק דהאי מתניתין שהבאתי לעיל דסובר דמחלוקת של ב"ש וב"ה הוא בפירות שלא נגמרה מלאכתן אבל בפירות שנגמרה מלאכתן מודו ב"ה נמי דיחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים ואינו יכול לפדותן דהטעם הוא משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, הרי לך בהדי' דבמע"ש נמי אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ודוק

איברא דלא מצאתי ברמב"ם הדין שהבאנו לעיל מהש"ס דמכות דאפילו ראה פני החומה בטיבלייהו נמי לוקין, דשם בהל' מע"ש פ"ב הל' ו' הביא הרמב"ם הדין דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן דאינו לוקה עד שיראה פני החומה ולא כתב שם הרמב"ם דאפילו ראה בטיבלייהו נמי לוקה ולפי שפסק הרמב"ם דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין הוי לי' להרמב"ם לפסוק כן ולא מצאתי מנושאי כליו שהעירו על זה, והגם דשם בהל' י' כתב הדין דהאי מתניתין שהבאתי לעיל דפירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים ויצאו דאינו יכול לפדות אותן אלא דיחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים הדין הזה הוא דוקא לענין פדי' דהיינו דאינו יכול לפדות אבל מ"מ הי' צריך הרמב"ם להשמיענו הדין הזה ג"כ לענין מלקות דאם אכלן חוץ לירושלים דלוקה דמדין פדי' אין אנו יודעין הדין מלקות כלל ודוק, ועוד נתקשיתי דמהרמב"ם דשם משמע דהא דאינו יכול לפדות בפירות שנגמרו מלאכתן שעברו בירושלים לאו הטעם הוא משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אך מטעם אחר דמסיק שם הרמב"ם וז"ל חומר הוא במחיצות ירושלים הואיל וקלטו קלטו הרי משמע לכאורה מכאן דהטעם דלא מהני פדי' הוא מטעם חומרא דמחיצות ולא מטעם דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין דלהוי כמו שהמעשר גופי' עבר בירושלים ולקמן נבאר בעזהי"ת דמוכרחין לומר דהטעם דחומר הוא במחיצית הוא לאו הטעם דמתנות שלא הרימו כמי שהורמו דמיין וגם מה דדחק הרמב"ם לטעם זה הגם דפסק דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין

והנה בעיקר הקושיא שהקשו על הרמב"ם דפסק דיכול ליתן המע"ש במתנה בעודן טבל והוי מעשרו הגם דפסק דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין הי' נלענ"ד לתרץ במאי דנסתפקתי לפי מאי דמשמע מהש"ס דקדושין שהבאנו לעיל דלמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אין יכולין ליתן מע"ש