שמחת החג ר

כקביעות שהיום הוא ר"ח לא גריעה מאילו אמרו בהדי' מקודש ודוק

ונראה לתרץ את דברי הרמב"ם ז"ל מכל הקושיות שהקשינו עליו אך נקדים מה שנלענ"ד לתרץ מה שראיתי במנחת חינוך מצוה ד' אות א' ד"ה והנה שהקשה על הרמב"ם במה שפסק דאם לא באו עדים ביום ל' הולכים בנשף קודם זריחת השמש לעלי' לסעודת העיבור ומעברין שם החודש למה לא ימתינו לקדשו עפ"י הראי' שמא יבאו עדים שראו את הלבנה בליל ל"א דכיון דמצוה לקדשו עפ"י הראי' דאפילו דהחודש מעובר נמי המצוה לקדשו עפ"י הראי' דמאי שנא דנהי דאם החודש מעובר אין צריכין לומר מקודש החודש מקודש אבל קידוש החודש ואמירת מקודש הם שני דברים מיוחדים דבדיעבד גם בלא אמירת מקודש החודש ג"כ שפיר דמי אם רק פסקו וקבעו שהיום הוא ר"ח א"כ גם כשהחודש מעובר למה לא נמתין שמא יבאו עדים שראו את הלבנה ויקדשו על פיהם ונהי דאפילו לא יבאו עדים נמי יקדשו היום משום דביום ל"א מוכרחין לקדשו אבל מ"מ מה שנוכל לעשות דנהוי קידוש החודש ע"י העדים נעשה דהא מצוה לקדשו עפ"י הראי' ונשאר שם בצ"ע, ואף דעיקר קושיתו נראה לתרץ בפשטות והוא דקבלת עדות ופסק ב"ד לא שייך אלא היכא דצריכינן לברר דבר מה שיש בו ספיקות לדידן לצד זה או לצד זה ובמה שמקבלין העדות ופסק ב"ד דאח"כ מבררין בזה לאיזה צד שהוא אבל היכא דהדבר כבר פסיק וברור ולית לן בו שום ספיקות בזה לא שייך על העדות דין עדות ועל הפסק דין פסק והוי כמו שיבואו עדים לאחר שכבר נפסק הדין ויעידו לטובת הפסק דין בזה נראה בודאי דלא שייך על העדות שום דין עדות בין לענין הזמה ובין לענין שאר נ"מ שיוכל להיות בזה דעדותן לא הוי אלא דברים בעלמא בלבד וכן ב"ד שפסקו באותו דבר ובאותן אנשים פסק בתר פסק והפסק השני הוא מעין הפסק הראשון לא שייך על הפסק השני שום דין פסק ועל הב"ד דין ב"ד אם יהי' איזה נ"מ לענין זה כנלע"ד ברור ולפי זה לא שייך קושיתו כלל דנקדש ביום ל"א החודש עפ"י ראית עדות כיון דזאת ברור ומבורר דהיום הוא ראש חודש כיון דאתמול לא באו עדים ואפילו לא יבואו שום עדים מראית הלבנה נמי יקדשו היום החודש א"כ מה שייך כאן הגדת עדות ופסק ב"ד מה יתן לנו ומה ישמיענו העדות מה שאין אנו יודעין בלא עדותן לכן אי אפשר כלל לקדש ביום ל"א עפ"י הראי' דאפילו יגידו לנו העדים שראו את הלבנה נמי אין בהגדתם שום דין הגדת עדות ובשלמא ביום ל' דיכול להיות שנראה הלבנה והיום הוא ר"ח ויכול להיות שלא נראה הלבנה כלל והעדים מבררין לנו הדבר שהיום צריך להתחיל החודש שפיר שייך על הגדתם דין הגדת עדות דמבררין לן ספק מה שנוכל לספק בו אבל ביום ל"א דהא ודאי דמהיום נתחיל למנות החודש ולא מבררין לנו בהגדתן כלל מה שלא נדע בלא הגדתן לא שייך בהגדתן שום דין עדות כלל לכן לא שייך לקדש עפ"י הראי' והא דפליגי בש"ס אם מקדשין את החודש שלא בזמנו ואיכא מאן דאמר (בר"ה כ"ד ע"א) דמקרשין את החודש שלא בזמנו היינו דוקא לענין דין קידוש לומר מקודש החודש מקודש שזה אינו תלוי בדין קידוש על הראי' ששני דברים מיוחדים הם כמו שביארנו לעיל וגם המנ"ח מביא שם כן בשם הרמב"ן וע"ז דהיינו לומר מקודש החודש מקודש איכא מאן דאמר דגם שלא בזמנו צריכים לומר מקודש אבל לקדש עפ"י ראי' ליכא בזה מ"ד לקדש את החודש שלא בזמנו עפ"י ראי' דלא שייך בזה דין עדות כלל כאשר ביארנו ודוק

כל זה נראה לתרץ קושיתו בדרך ההבנה, אך על עיקר קושיתו נראה לומר דמעיקרא דדינא פירכא משום דלא שייך כלל הגדת עדות על יום ל"א דבשלומא על יום ל' שייך עדות שראו היום הלבנה ואם אמת שראוהו הוא ברור שהיום הוא ר"ח דאפילו יש בעולם מי שראוהו עדיין ביום כ"ט מ"מ ג"כ מקודש היום ל' ולא היום כ"ט דהיום כ"ט מוכרח להיות שייך לחודש שעבר אפילו ראו בו הלבנה החדשה אבל אם באו עדים ביום ל"א ואמרו שהיום נראה הלבנה איזה ראי' איכא מדבריהם שהיום נראתה דלמא עדיין אתמול נראתה ועדיין אתמול הי' צריך להיות ר"ח וזה לא שייך לומר דיעידו דהיום ראו ואתמול לא ראו משום דלא ראינו אינו ראי' ודלמא נראתה והם לא ראוה וממילא לא שייך כלל הגדת עדות במה שראו היום בליל ל"א הלבנה שמהיום נתחיל החודש, ואף דאפילו נראתה הלבנה עדיין ביום ל' ג"כ מוכרחין לקדש החודש ביום ל"א כיון דליכא מאן דמעיד ע"ז או למאן דפליגי על הרמב"ם וסברי דאין מקדשין למפרע אבל מ"מ נמצא דהא דמקדשין על יום ל"א הוא לא מטעם הגדתן אך מצד שליכא עדים לאמר שראו ביום ל' ודין דמקדשין עפ"י ראי' הוא דיבורר דהיום נראתה הלבנה החדשה דהיינו דהקידוש יהי' על פיהם מצד חיובית ולא מצד שלילית משום דליכא עדים שיעידו שראו עוד מקודם ודוק

ומתוך דברינו זה שאמרנו דלא שייך כלל בחודש מעובר הגדת עדות שהיום הוא ראשון לחודש נראה לומר דבר חידוש והוא, דמה דב"ד קובעין ומקדשין החודש לאו דקובעין ומקדשין שהיום הוא יום ראשון לחודש אלא דקובעין שהיום שייך לחודש הבא וממילא כיון דהיום האתמול הי' שייך לחודש שעבר נמצא דהיום הוא ראש חודש אבל לא מטעם דהם קובעין דהיום הוא יום ראשון לחודש ואפילו בחודש שקדשוהו בזמנו אע"ג דכבר ביארנו דהתם ליכא שום ספק דהיום הוא ר"ח דהא אפילו ראוהו בכ"ט נמי מתחיל החודש מיום ל' מ"מ יכולין לומר דדין קידוש הוא לאו דהיום הוא יום ראשון אלא דיום זה שייך לחודש הבא וכיון דיום האתמול הי' שייך לחודש שעבר ממילא נמצא דהיום הוא ראש חודש ולפי זה נתיישב שפיר קושיתנו שהקשינו דהאיך סובר הרמב"ם דמקדשין למפרע כיון שב"ד עברו את החודש הרי אתם אפילו מוטעין אבל לדברינו לא קשיא ולא מידי משום דהא דעיברו ב"ד את החודש לאו דקבעו דהיום ל"א הוא היום הראשון של החודש הבא רק דאמרינן דקבעו דהיום ל"א שייך להחודש הבא א"כ לאחר שחוזרין ומקדשין את היום ל' אינן עוקרין בזה מה שקבעו כבר דהרי היום ל"א שייך באמת לחודש הבא