שמחת החג קצט

השני' אם נתכפר בה ומימרא הראשונה דרבה סבירא לי' דאפילו נתכפר בשני' נמי חייב ולכן משני ההיא ר"א אמרה והרמב"ם דפסק כמימרא השני' דרבה לכן אינו מביא להלכה מימרא הראשונה דרבה דהיכא דשניהן שוות דחייב על השני' אם נתכפר בה ודוק

והנה אגב אורחא לא אמנע מלכתוב איזה הערות בדברי הרמב"ם מהל' קידוש החודש שנתעוררתי בעסקי בענין זה, דהנה הרמב"ם בהל' קה"ח פ"ג הל' ט"ו כתב וז"ל ב"ד שישבו כל יום שלשים ולא באו עדים והשכימו בנשף ועיברו את החודש כמו שביארנו בפרק זה ואחר ארבעה או חמשה ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו את החודש בזמנו שהוא ליל שלשים אפילו באו בסוף החדש מאיימין עליהם איום גדול ומטריפין אותן בשאלות ומטריחין אותן בבדיקות וכו' ואח"כ בהל' ט"ז כתב וז"ל ואם עמדו העדים בעדותן וכו' מקדשין אותו וחוזרין ומונין לאותו החדש מיום שלשים הואיל ונראה הירח בזמנו ע"כ, השמיענו בזה הרמב"ם חידוש גדול דמקדשין את החודש למפרע אע"ג דבשעת קידוש החודש נעשה החודש מעובר והנה הריטב"א בר"ה (דף כ"ה ע"ב) הקשה על הרמב"ם הנ"ל ממתניתין דשם ריש הפרק דתנן ראוהו ב"ד וכל ישראל או שנחקרה עדותן ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה הרי החודש מעובר ולהרמב"ם אמאי הוי החודש מעובר הא יכולין לקדשו למחר והרמב"ם גופי' פסק כהאי מתניתין בפ"ב מהל' קדה"ח הל' ח' הרי דסותר דברי עצמו ועוד הקשה שם הריטב"א ז"ל מהא דתנן דעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת אבל יותר ממהלך לילה ויום אין מחללין משום דאין יכולין לקדשו על פיהם דיבאו לאחר זמן ולדברי הרמב"ם דמקדשין למפרע מה בכך שיבואו לאחר זמן אבל מ"מ יקדשו את החודש אימתי שיבואו כיון דסבר דמקדשין את החודש למפרע. אך קושיא זאת יכולין לכאורה לתרץ ולומר דהנה באמת יקשה איפכא על הרמב"ם דסבירא לי' דמקדשין למפרע למה בכלל יחללו עדים את השבת משום קידוש החוד ימתינו עד למחר ויבואו דהא סבירא לי' להרמב"ם דמקדשין למפרע דבשלומא אם נאמר דאם לא יבואו העדים בזמנו הוי החודש מעובר אפילו יעידו אח"כ דאין מקדשין למפרע ניחא דמוכרחין העדים לחלל שבת בכדי שהחודש יהי' מקודש בזמנו אבל לדברי הרמב"ם דמקדשין למפרע הא יכולין העדים לבא אחר השבת והוי כאפשר לקיים שניהן ומוכרחין לתרץ לפי דעת הרמב"ם דהא דמצות קידוש החודש דחי' שבת היינו דמצות קידוש החודש בזמנו דוחה שבת ונהי דב"ד יכולין לקדש החודש למפרע אבל מ"מ איכא מצוה וחוב על ב"ד והעדים לקדש החודש בזמנו דהיינו שהקידוש בפועל יהי' בזמנו ומצוה זאת דחי שבת כן מוכרחין לומר לפי דעת הרמב"ם וא"כ לפי זה נסתלק ג"כ קושית הריטב"א שהקשה למה אין מחללין שבת על מהלך יותר מלילה ויום כיון שהקידוש מועיל לפי דעת הרמב"ם ולדברינו לא תקשה כלל כיון דסוף כל סוף לא יהי' קידוש החודש בזמנו א"כ למה להם לחלל שבת ימתינו עוד יום אחד כיון דבין כך ובין כך לא יהי' החודש מקודש בזמנו והוי אפשר לקיים שניהם. ועוד נראה דלפי סברתנו לעיל יש לנו לומר דמשום קידוש החודש גרידא אין מחללין שבת כלל והדין דמשום קידוש החודש מחללין שבת היינו דוקא דקידוש החודש יהי' בזמנו בפועל ודוק, כן היו יכולין לכאורה לתרץ קושיא השני' של הריטב"א אך הריטב"א מביא שם את דברי הרמב"ם מה שפסק שם דעל מהלך יותר מלילה ויום אין מחללין את השבת ומסיק שם הרמב"ם גופי' וז"ל שם פ"ג הל' קד"ה הל' א' שאין עדותן אחר יום שלשים מועלת שכבר נתעבר החודש הרי לך בהדי' מלשון הרמב"ם דהרמב"ם פסק דעדותן לאחר ל' אין מועלת כלל והוא סתירה מפורשת למה שפסק שם הל' ט"ו שמקדשין את החודש למפרע ודוק. והנה המפרש והלח"מ הקשו אלו הקושיות של הריטב"א מעצמן ולא הזכירו שהריטב"א מקשה אותן

ולענ"ד תקשה על הרמב"ם ז"ל מסוגיא דר"ה (דף ל' ע"ב) דאיתא שם במתניתין בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה ולפי דברי הרמב"ם מה הועילו בזה הא עכ"פ למחר יקבלו אותן כמו שכתב בעצמו שם דעד חצי תשרי מקבלין העדות וא"כ כש"כ שיתקלקלו הלוים בשיר מפני שהשיר של אתמול הי' של חול ועכשיו נתגלה שהי' יו"ט ואדרבה לאחר התקנה עוד יותר גרוע דמקודם התקנה אם היו מקבלין עדות לאחר המנחה עכ"פ הא יכולין להקריב הקרבן מוסף כמו שכתב שם התוס' ד"ה ונתקלקלו עיי"ש ועכשיו לאחר התקנה אם יקבלו העדות למחר נמצא דאתמול הי' קודש וכיון דאתמול לא הקריבו המוסף היום בודאי לא יוכלו להקריב דהא איגלאי מילתא דהיום חול נמצא דלאחר התקנה עוד גרע מקודם התקנה דלא יקריבו מוסף כלל לפי דברי הרמב"ם דמקדשין למפרע, ואין לומר דגם למחר לא יקבלו אותן אלא לאחר הקרבת הקרבן מוסף או ליום ל"ב יקבלו אותן מ"מ האיך יקריבו קרבן מוסף ביום ל"א כיון דקאי עדים בפנינו ויודעין אנו בודאי שיקבלו עדותן ואיגלאי מילתא דהיום חול והאיך מקריבין קרבן דיודעין אנו ברור דאיגלאי מילתא שהקרבן יהי' פסול והרמב"ם גופי' הביא להלכה מתניתין דלעיל בהל' קה"ח פ"ג הל' ה', ועוד קשה לי על הרמב"ם דהא הרמב"ם פסק שם לעיל פ"ב הל' י' דב"ד שקדשו החודש בין שוגגין ובין מוטעין בין אנוסים הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו וא"כ גם בעיבור החודש הוא כן כיון שב"ד עיברו החודש וקדשוהו אותו מיום ל"א האיך נוכל אח"כ לקדשו מיום ל' דלא יהא אלא טעות מה שקדשוהו מיום ל"א נמי אין יכולין לעקרו דאתם אפילו מוטעין והוי כמו שקדשו החודש בזמנו ע"פ עדים ואח"כ נמצאו העדים זוממין דהוי מקודש והכא נמי כן, ודוחק לומר דכיון דחודש מעובר אין צריך קידוש ב"ד לכן לא שייך לומר בו אתם אפילו מוטעין ויכולין לחזור ולקדשו מיום ל' דוחק לומר כן דעיקר דין של קידוש ב"ד הוא לאו מה דאומרים מקודש החודש מקודש אלא מה שקובעים דהיום הוא ראש חודש ומהיום ימנו את החודש הבא וא"כ כיון שגם בחודש מעובר הוא כן דמה שהולכין ב"ד בנשף לסעודת העיבור ושם קובעין אותו לחודש מעובר כמו שמפורש שם בהרמב"ם פ"ג הל' ז' לא גרע מאילו אמרו מקודש כיון שב"ד קבעו בדעתן ובמעשה שהיום הוא ר"ח ומה שמקריבין מוספין נמי הוי