שמחת החג יט

דהוי רק מקצת אבר שאין בו עצם וביארנו לעיל דמלא תאכל הנפש עם הבשר אין אנו יכולין לאוסרו אלא מטעם הכתוב דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו אסרינן לי' ואיסור זה חל עוד מחיים ונמצא דחלו שלשתן בב"א איסור חלב וטרפה ואמ"ה משעת לידה. ולכאורה איפכא הוה לן לאקשויי דכיון דאיסור אמ"ה חל עוד משעת לידה האיך יכול לחול איסור טרפה עליו דלא משמע דמיירי כאן דנטרפה משעת יציאת רובו וא"כ האיך אתי איסור דטרפה וחל על איסור דאמ"ה דרבא גופי' אמר לעיל דלר"ל דסובר דלאברים עומדת אם נטרפה בנטילתו אין יכול איסור דטרפה לחול על איסור דאמ"ה וא"כ האיך חל ג"כ הכא האיסור טרפה על איסור אמ"ה דחל עוד מחיים אפילו למ"ד דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת לפי דברינו. אך באמת תקשה קושיא זאת לפי דברינו על רבא גופי' למה מוקי דמיירי דנטרפה בנטילתו דמשמע מזה דאם הי' טרפה מקודם לא אתי איסור דאמ"ה וחייל על טרפה הא אפילו בנטרפה מעיקרא נמי צריך לחול איסור דאמ"ה על איסור דטרפה דנהי דביארנו לעיל דאיסור אמ"ה על האבר חל מחדש ולאו היינו האיסור דהי' מקודם על הבהמה אבל מ"מ כיון דיש איסור דאמ"ה מחיים אין יכול לחול האיסור טרפה על איסור דאמ"ה אך בשעת תלישת האבר דאז אזדא האיסור דאמ"ה שהי' מקודם וחל עתה איסור דאמ"ה חדש על האבר אז חל האיסור דאמ"ה וטרפה על האבר בהדי הדדי ולא הי' לו לרבא לומר אלא דלא היתה טרפה משעת לידה אלא דנעשית אח"כ וממילא חל האיסור טרפה ואמ"ה בהדי הדדי. ונראה דלפי מה דביארו האחרונים (הלב ארי' בחולין דף ק"ג ועוד) דעל העשה שאינה זבוחה יכול לחול שאר איסורין משום דקילא דיש היתר לאיסורו ע"י שחיטה ממילא נוכל לומר דעל איסור דאמ"ה מה שיש על הבהמה בחיי' ג"כ יכול לחול שאר איסורין משום דיש היתר לאיסורו ע"י שחיטה והא דמשמע בש"ס דעל איסור דאמ"ה אין יכול לחול שאר איסורין היינו דוקא על איסור אמ"ה שיש על האבר שנתלש משום דעל האיסור ההוא לא מהני עוד שום היתר כגון שנטרפה בתלישתו דהא בשעה שנעשית טרפה לא מהני עוד שום היתר לאיסור דאמ"ה. ויותר מזה יש סברא לומר דלמ"ד דלאברים עומדת אפילו מחיים אין יכול לחול איסור טרפה על איסור דאמ"ה משום דהוי כמו שתלש האבר ואם תלש אבר אין שום היתר להוציא אותו מאיסור דאמ"ה ונהי דאם שחט הבהמה הרי הותרה אפילו למ"ד לאברים עומדת היינו משום דכיון דשחט הרי איגלאי מלתא דלא קיימא לאברים ולא גרע מאילו חשב לאכלה כשהיא מתה נמי נסתלק ממנה איסור דאמ"ה דאברים כמו שאמר שם רבא אבל כשתלש אבר ממנה בחיי' למ"ד דלאברים עומדת נמצא דהאיסור של אמ"ה עוד מקודם שהיתה טרפה ועל האיסור של אמ"ה של האבר לא מהני שום היתר לכן אין יכול לחול האיסור טרפה עליו אבל על האיסור דאמ"ה של הבהמה כולה יכול לחול שפיר האיסור טרפה נמצא דאיסור טרפה חל מחיים והאיסור דאמ"ה על האבר חל לאחר תלישה למ"ד דלאו לאברים עומדת לכן הי' מוכרח לרבא לאוקמי בנטרפה בנטילתו וכן נמי בתולש חלב מן החי דמחויב ג' אפילו דנעשה טרפה אח"כ נמי חל על האיסור דאמ"ה דהא יש לו היתר בשחיטה דהא ביארנו דאיסור דאמ"ה דחלב הוא איסור דאמ"ה שיש על הבהמה בכלל ודוק. והגם שבעיקר החדוש דהאחרונים דעשה שאינה זבוחה הוי קיל מפקפק אני משום דהא לא מקרי יש היתר לאיסורו בשחיטה משום דכל האיסור הוא דמה דהוי אינה זבוחה ממילא אם זובח ונעשית מותרת לא הוי היתר לאיסורו דהא כל זמן דהוי אינה זבוחה היא אסורה ודוק. אבל האיסור דאמ"ה דודאי הוי היתר לאיסורו בשחיטה משום דשחיטה מתרת בעצם האיסור דאמ"ה דאפילו עוד מפרכסת לאחר שחיטה נמי מותרת לכן הוי קיל ודוק

לכן ניחא שפיר סוגית הגמרא ולא צריכין לאוקמי דמימרא דר' אבהו אמר ר' יוחנן מיירי נמי שנטרף בנטילתו כדמוקי שם התוס' ולפ"ז ניחא דברי הרמב"ם דפ"ה מהל' מאכלות אסורות הל' ה' ומדוקדקין מאד דבאמת פסק הרמב"ם כמ"ד דלאו לאברים עומדת כרבי דהלכתא כרבי מחברו אך אעפ"כ פוסק הרמב"ם שפיר דהא דאם נטרף בנטילתו דחייב שתים דוקא דנטרף בנטילתו דאז יכול לחול האיסור דאמ"ה אבל אי היתה טרפה מעיקרא לא אתי איסור דאמ"ה וחייל משום דאיסור אמ"ה דחל על האבר לאחר תלישה הוא איסור אחר ולא אותו האיסור שהיתה על הבהמה מקודם אך אעפ"כ כתב הרמב"ם בדין השני והג' דאם תלש חלב מן החי ומן הטרפה דחייב ג' משום חלב ומשום טרפה ומשום אמ"ה הגם דשם לא מיירי בנטרפה בנטילתו ואיסור חלב בודאי חל עוד משעת לידה משום דהתם מיירי בחלב וחלב הוי מקצת אבר שאין בו עצם ועל מקצת אבר שאין בו עצם ביארנו דיש עליו האיסור דאמ"ה שהי' על הבהמה כולה ולכן חל שפיר על איסור דחלב ולא מבעי אם מיירי דהיתה עוד טרפה מלידה דחייב ג' משום אמ"ה וטרפה וחלב דחלין שלשתן בב"א אלא אפילו דנימא דנעשית טרפה לאחר מכאן ולכאורה האיך יכול לחול איסור טרפה על איסור דאמ"ה אך זאת ביארנו דעל איסור דאמ"ה שעוד על הבהמה בחיי' דנוכל לסלקו בשחיטה יכול שפיר איסור אחר לחול עליו ונמצא דדברי הרמב"ם שרירין וקיימין ויש להם יסוד חזק מדברי הש"ס והוא הוא דברי רבא כפי מה שביארנו ודוק

סימן ג

נסתפקתי לר' יוחנן דסובר בקדושין (דף נ"ט ע"ב) דאם קדש אחד לאחר ל' ובא אחר וקדשה לאחר כ' יום ובא אחר וקדשה לאחר י' ימים דקדושי כולן תופסין בה משום דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק דשיורי משייר האיך יהיה הדין אליביה אם קדש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום ואח"כ בתוך שלשים יקדש אחותה אם נאמר דכמו שקדושי אחרים תופסין בזו האשה שקדש