שמחת החג קצז

לכאורה דהא משמע מהש"ס דלרבנן בודאי פירש חוזר ועל הרמב"ם יכולין לכאורה לתרץ דהא דפסק דאם פירש אינו חוזר הגם דפסק כרבנן דר' יוסי דאם נראה בעליל מחללין את השבת הוא משום דפסק דמילת ציצין שאינן מעכבין אין מצוה כלל דאפילו בחול נמי אין צריך לחזור אבל התם בנראה בעליל יכולין לומר דבחול מודה ר' יוסי לרבנן דצריך לילך ולהעיד, אך קושיא זאת יכולין להקשות על שאר הפוסקים דפסקו דבחול מצוה לחזור אפילו פירש והתם פסקינן כרבנן אך האמת יורה דרכו דלא קשיא כלל דהא דסבירא להו לרבנן דאפילו נראה בעליל נמי מחללין השבת אין לו שום דמיון לדינא דפירש חוזר דבאמת הקשו האחרונים על סברת רבנן מאי טעמא מחללין השבת כיון דנראה בעליל אך לענ"ד לא קשיא כלל כיון דאיכא דינא דלילך ולהעיד דקידוש החודש בזמנו הוא מצוה שדוחה השבת אין לו להתחשב מה שמצוה זו יכולה להתקיים ע"י אנשים אחרים דהוי כמו דינא דפיקוח נפש דמותר לחלל השבת הגם שיכול להיות דמצוה זו תתקיים ע"י אנשים אחרים אבל מ"מ אין לו להתחשב בזה ומותר לחלל שבת לקיים מצוה של פיקוח נפש והכא נמי כך ודוק. נמצא דאין ענין של נראה בעליל דמותר לחלל שבת שייכות לדינא דפירש חוזר על הציצין שאינן מעכבין דהתם בנראה בעליל עיקר המצוה של הגדת עדות דוחה השבת אבל הכא דעיקר המצוה כבר נתקיים יכול להיות דמשום מילת הציצין שאינן מעכבין גרידא אין מחללין השבת ולכן הגם דפסקינן דנראה בעליל מותר לחלל השבת פסקינן שפיר דאם פירש אינו חוזר והש"ס דמדמי דינא דנראה בעליל לדינא דפירש חוזר הוא לאידך גיסא דר' יוסי דסבירא לי' התם דאסור לחלל השבת סבירא לי' הכא בודאי דאסור לחלל שבת מפני הציצין שאינן מעכבין ודחי הש"ס גם סברא זו דלא תלי זה בזה כלל אבל לרבנן יכולין לסבור כאן שפיר דפירש אינו חוזר אף דסבירא להו דנראה בעליל מחללין השבת ודוק

ונראה לי לבאר עוד הסברא דניתנה שבת לדחות משום דהתם כיון דעיקר המילה דותה האיסור דשבת ומותר לחבול כדי לקיים מצות מילה א"כ גם הציצין שאינן מעכבין מותר ג"כ למול כיון דאין מוסיף באיסור חבלה בשבילם כיון דהכל חבלה אחת לכן מותר בלא פירש לחזור על הציצין שאינם מעכבים וכן אפילו בפירש נמי יכולין לומר דלמאן דסבירא לי' דפירש חוזר דביארנו משום דסבירא לי' דלא הוי הפסק ונצטרף למעשה הקודמת א"כ לא נחשב הדבר אלא לחבלה אחת אבל בנידון דידן בבהרת על מקום המילה הא ניחא שפיר אם הי' כל מקום המילה בבהרת יכולין ג"כ לומר כן דהמילה על מקום הציצין שאינן מעכבין אינן מוסיפין איסור דבהרת דהכל איסור אחד וכיון דנדתה איסור דצרעת משום מילה מותר למול ג"כ הציצין שאינן מעכבין אבל בנידון ספקתינו דהבהרת הי' רק על מקום הציצין שאינן מעכבין נמצא דכל האיסור דבהרת עובר רק במילת ציצין שאינן מעכבין וכיון דאינן מעכבין לא יוכל, לדחות האיסור דצרעת ודוק

אך לכאורה יש לדון בספקתינו דיהי' מותר למול הציצין שאינם מעכבין המילה אף דאיכא עלייהו בהרת מצד אחר דהנה זאת מבואר מהסוגיא דשבת שהזכרתי לעיל דמילת ציצין שאינם מעכבין הגם שאינם מעכבין מ"מ מצוה מן המובחר איכא למולן דמדחינן שם מאי דרצה לאוקמי דמאן תנא דפירש אינו חוזר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דסבירא לי' גבי פסח דאינו מפשיט אלא עד החזה ומדחינן דע"כ לא קאמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אלא התם משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו הכי נמי, הרי מכאן דאיכא מצוה מן המובחר למול גם הציצין שאינם מעכבין המילה וכן פסק הטור יו"ד בסי' רס"ד דבחול צריך לחזור על הציצין שאינן מעכבין את המילה משמע מכאן בהדי' דאיכא מצוה מן המובחר למול הציצין שאינן מעכבין ואפילו לפי שיטת הרמב"ם שמביא שם הב"י דסבירא לי' דגם בחול אין צריך לחזור הרי משמע לכאורה מכאן דהרמב"ם סבירא לי' דגם מצוה מן המובחר ליכא למול הציצין שאינן מעכבין מ"מ הא ביאר השאגת ארי' בסימן נ' דעד כאן לא קאמר הרמב"ם דליכא מצוה מן המובחר למול הציצין שאינם מעכבין אלא לאחר שפירש אבל קודם שפירש מודה הרמב"ם דאיכא מצוה מן המובחר כמו שמוכח מהסוגיא שהבאתי לעיל וגם השאגת ארי' הוכיח שם שמצוה מן המובחר גרידא נמי דוחה שבת היכא דעיקר המצוה דוחה שבת וא"כ יש מזה לדון על ספקתינו היכא דהבהרת הי' על מקום הציצין שאינם מעכבין נהי דעיקר מצות מילה אינה דוחה כאן האיסור דהבהרת אבל מ"מ המצוה מן המובחר גופי' דאיכא למול הציצין שאינן מעכבין ידחו מצד עצמם, אך באמת תקשה אותה קושיא גופא על הטור דפסק דאפילו פירש נמי איכא מצוה מן המובחר למול הציצין שאינן מעכבין א"כ למה בשבת אם פירש אינו חוזר לדחי המצוה מן המובחר דאיכא למול הציצין שאינם מעכבין את האיסור דשבת ובאמת הקשה שם השאגת ארי' קושיא זאת על הטור והוכיח כהרמב"ם דהיכא דפירש ליכא אפילו מצוה מן המובחר למול הציצין שאינם מעכבין, ועלה על דעתי לתרץ דברי הטור בזה דנהי דסבירא לי' להטור דאיכא מצוה מן המובחר למול גם הציצין שאינם מעכבין מ"מ יכולין לומר דהטור סבירא לי' דהמצוה מן המובחר הוא בעצם מצות המילה כיון דאיכא מצוה למול איכא מצוה מן המובחר למול היטב שגם ציצין שאינם מעכבין נמי לא ישאר אך כל זה הוא מצוה מן המובחר בעיקר מצות המילה אבל לא במצות עשה דיום השמיני דמצות עשה דיום השמיני ימול הוא רק על עיקר המילה אבל לא על הציצין שאינם מעכבין דבזה לא הקפידה התורה דאימת יעשנה ונהי דאיכא עליו דין לעשות בהקדם כפי אפשרותו הוא בכלל הדין דזריזין מקדימין למצות אבל מ"מ לא איכא בזה מצוה ביום השמיני יותר מיום אחר וכיון דעיקר מצות מילה אינו דוחה שבת רק המצוה דיום השמיני לכן אם פירש אינו חוזר כיון דליכא בזה המצוה דיום השמיני וכל זה היינו לישב דעת הטור מהקושיא שהקשה עליו השאגת ארי' אבל מה שנוגע לספקתינו ממילה בצרעת כיון דהא דמילה דוחה צרעת לאו דוקא העשה דיום השמיני אלא דעיקר מצות מילה דוחה צרעת דהא אפילו מילה שלא בזמנה דוחה צרעת וכיון שהבאנו לעיל משמי' דהשאגת ארי' דמצוה מן המובחר נמי דוחה וזאת ביארנו דעל הציצין שאינם מעכבין איכא מצוה מן המובחר ופשטה ספקתינו דבלא פירש מותר