שמחת החג קצד

אחר השבת תחילה ובע"כ מוכרחין לומר דהס"ד כך הי' דאי לאו הכי מאי שייכות יש לפרוך מהא לר"מ דסבירא לי' דאם שחיט אימורים ברישא פטור אלא ודאי דס"ד הי' דלכך חייב כאן ר"מ ברישא משום דמל של שבת תחילה ולכך פריך וא"כ מאי פריך ותסברא ודוק. ואח"כ מצאתי ברש"ש שם שהקשה זאת אך לפי מה שביארנו לעיל אתי שפיר דהכי פריך כיון דבסיפא אפילו לא עביד מצוה נמי פוטר ר' יהושע מוכרחין לומר דסברתו דפוטר בטעה בדבר מצוה לא משום דהוי כאנוס רק דאמרינן טעמא משום דניתנה שבת לדחות אצלו הוי קולא לגבי' באיסור שבת דלא לחייבו קרבן א"כ כש"כ ברישא דקעביד מצוה נמי יהא פטור ולא שייך לומר דטעמא דחייב ברישא הוא משום דמל תחילה של שבת דהא ביארנו דטעמא דניתנה שבת לדחות שייך אפילו במל של שבת תחילה נמי משים דסוף כל סוף שבת זו ניתנה לדחות אצלו וא"כ אמאי מחייב ר"מ ברישא ודוק. ומתוך הדברים יש לי לדקדק על הרמב"ם לעיל שכתב גבי שני תינוקות שטעה ומל של ע"ש או של אחר השבת בשבת דפטור כתב שם טעמא דפטור וז"ל שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחוי' היא אצלו וכו'. הרי כתב טעמא דפטור משום דשבת דחוי' היא אצלו וטעמא זה ליכא אלא אליבא דר"מ דפטר בשחט לשם אימורין אפילו שחיט אימורין ברישא וא"כ קשה לפי מה שפסק שם הרמב"ם הל' י"ג דבשחט לשם אימורי ציבור חייב (היינו לפי פירוש הכס"מ) א"כ האיך קאמר כאן האי טעמא דשבת דחוי' היא אצלו דאפילו נדחוק ונאמר דהא דפסק שם בהל' י"ג דבשחט לשם אימורי ציבור דחייב היינו בשחיט האימורין ברישא מ"מ לא אתי שפיר משום דלפי טעמא דניתן שבת לדחות צריך להיות פטור אפילו בהאי גוונא כאשר ביארנו לעיל בעזהי"ת בטוב טעם ודוק

ונראה לישב בהקדם לבאר דברי הירושלמי דפסחים דהנה בירושלמי פסחים (פ"ו הל' ה' דף מ"ד ע"ב דפוס ,,ראם״) איתא שם כן אית לך דבר שאין לו קצבה" פירוש מהו דבר שאין לו קצבה רבי ירמי' סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה ופי' שם הק"ע וז"ל ר' ירמי' סבר לומר כל הקרבנות שדוחין את השבת נקראים דבר שאין להן קצבה שהרי אינו כתוב בתורה כמה קרבנות ידחו את השבת אלא כל פעם שיארע יו"ט או ר"ח בשבת דוחין את השבת עכ"ל. ארבי יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן" פירוש דבר שאין לו קצבה נקרי דבר שאין לו מנין כגון פסח דיכול להיות הרבה פסחים ובקל יכול לבוא לידי טעות שסובר שגם זה הוא פסח ושאני משאר קרבנות צבור שיש להן מנין כמה יהי' נקרב כגון תמידין או מוספין והפי' של ר' יוסי הוא כמו שמפרש רש"י ז"ל שהבאתי לעיל בתחילת דברינו, ועוד שם ,,רבי יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו רבי ירמי' אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן אלא שלא ניתנה התורה קיצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה" ופי' שם הק"ע וז"ל כד הוי מטי כשהגיע למתני' דפר"א דמילה דפליגי ר"א ור"י בהי' לפניו שתי תינוקות אמר יפה למדני ר' ירמי' דדבר שאין לו קצבה היינו שלא נזכר בתורה סכום מנינם דאי ס"ד דדבר שאין לו קצבה היינו דבר שאי אפשר לברר מנינם קשה הרי תינוקות שידענו כמה הם שזמנם למול בשבת ואפי' הכי פטור אלא ודאי כדר' ירמי' עכ"ל, והנה פירוש של ר' יוסי בדבר שאין לו קצבה הוא פשוט כדמפרשינן בש"ס דידן אך דברי ר' ירמי' בדבר שאין לו קצבה לפי הפי' שמפרש הק"ע הוא מחוסר הבנה לגמרי דהנה ר"א פריך לר' יהושע דפוטר בשאר זבחים ששחטן לשם פסח מאימורי ציבור דהשוחט לשם אימורי ציבור חייב וע"ז משני לי' ר' יהושע דשאני אימורי ציבור שיש להן קצבה ופסח אין לו קצבה וע"ז מפרש ר' ירמי' לפי הפי' של הק"ע דאין לו קצבה נקרי כל הקרבנות ציבור שדוחין את השבת כדמפורש לשונו שהבאתי לעיל א"כ מאי משני ר"י דאימורי ציבור יש להן קצבה ושפיר פריך ר"א דא"כ השוחט לשם אימורי ציבור נמי יהא פטור דהא אימורי ציבור נמי הוי דבר שאין לו קצבה לפי דברי ר' ירמי' דהא כל הקרבנות ציבור שדוחין את השבת נקראו דבר שאין לו קצבה ודוק. וגם מאי סברא הוא דקרבנות שדוחין את השבת יקראו דבר שאין לו קצבה וגם מאי ניחא מתניתין דשבת לר' ירמי' יותר מר' יוסי, וראיתי בהאחרונים שפירשו את דברי ר' ירמי' בדרך אחר אך לענ"ד נראה לפרש דברי הירושלמי קצת כפירוש הק"ע ויכול להיות שזהו פירושו ממש של הק"ע אך בהבנה אחרת לגמרי דנראה דיש שני מיני קרבנות ציבור שדוחין את השבת יש קרבנות שקצובין וקבועין לעולם שידחו את השבת כגון מוספין של שבת או תמידין של שבת או קרבנות של חובת היום של יוהכ"פ דוחין לעולם האיסור דיוהכ"פ ויש קרבנות ציבור דאינן קצובין ועומדין שידחו לעולם שבת רק אם יארע שחלין זמן הקרבתן בשבת דוחין כגון מוספין של ר"ח ויו"ט דיכול להיות שלא יחלו בשבת כלל רק הדין הוא אם חל בשבת נמי מקריבין אותן וכן קרבן פסח אינו קצוב ועומד שידחה לעולם שבת רק אם חל י"ד בשבת דוחה האיסור דשבת וזהו פי' דברי ר' ירמי' שהשיב לו ר"י לר"א דהא דהשוחט לשם אימורי ציבור חייב והשוחט לשם פסח פטור היינו משום דאימורי ציבור הוי דבר שיש לו קצבה שקצוב לעולם שיקריבו בשבת כגון תמידין ומוספין של שבת לכן השוחט לשמן חייב אבל פסח הוי דבר שאין לו קצבה משום שאינו קצוב לדחות לעולם את השבת שהרי הרבה פעמים אינו חל כלל י"ד להיות בשבת ולאו דוקא פסח אלא אפי' מוספין של ר"ח ויו"ט נמי הוי דבר שאין לו קצבה לפירוש דברי ר' ירמי' לכן השוחט לשמן פטור ונמצא לפי פי' ר' ירמי' בדבר שאין לו קצבה חידוש גדול דהא דאמרינן לשם אימורי ציבור דחייב היינו דוקא לשם אימורי ציבור הקבועין לדחות את השבת דהיינו לשם מוספין או תמידין של שבת אבל השוחט לשם מוסף של ר"ח או יו"ט שחל להיות בשבת פטור וזהו חידוש גדול דלפירוש של ר' יוסי בדבר שאין לו קצבה ל"ש כל קרבנות ציבור השוחט לשמן חייב ודוקא פסח דאין לו מנין קצוב אז פטרינן ודוק. והסברא לזה דבשוחט לשם קרבן צבור הקבוע לדחות את השבת