שמחת החג קצב

דעיקר תירוצו של ר' ינאי הוא דבשעה שמל של ע"ש כבר הי' התינוק של שבת מהול ולא ניתנה שבת לדחות אצלו עוד וזה לא שנא לו אם התינוק של שבת מל בע"ש או דמל בשבת תחילה אך כיון דלא ניתנה שבת לדחות אצלו עוד סבירא לי' לר"מ דר"י ג"כ מודה דחייב בזה והא דנקט ר' ינאי הלשון דמל של שבת בע"ש ולא נקט סתם דמל של שבת תחילה דלהוי משמע דאין נ"מ אימת מל של שבת רק העיקר דנימול תחילה יכולין לומר בפשטות דר' ינאי קמ"ל באיזה אופן בא לידי טעות כיון דאחד הי' לו למול בע"ש אמאי איחר אותו ולא מל אותו בזמנו ע"ז אמר ר' ינאי דמיירי דמל של שבת בע"ש והוא סבר דמל אותו של ע"ש אבל באמת ליכא נ"מ אימת נימול אותו של שבת ודוק, וחפשתי ומצאתי בירושלמי פסחים פרק ו' הל' ה' (דף מ"ד ע"ב) דפוס ,,ראם״ שזהו מחלוקת אמוראים אליבא דר' ינאי דאיתא שם אמר ר' זעירא מילתא דר' ינאי אמרה והוא ששכח ומל של שבת בערב שבת פירוש דהא דמחייב ר"מ אפילו אליבא דר' יהושע מיירי דמל של שבת בע"ש, מלו בשחרית פי' שם הק"ע וז"ל תינוק של שבת מל שחרית ובין הערבים מל את של אחר השבת או של ע"ש מי אמרינן כיון דניתנה שבת לדחות אצלו פטור או דלמא בהאי שעתא בין הערבים לא ניתנה לדחות אצלו עכ"ל והיינו ספקתינו ממש, רבי זעירא אמר סבר רבי ינאי פטור רבי אבא אמר חייב, וליידא מילה, ופי' שם הק"ע וז"ל לר' אבא פריך א"כ לאיזה צורך אמר ר' ינאי שקדם ומל של שבת בע"ש הא אפילו קדם ומל בשבת חייב ומשני להודיעך היך דרכן של תינוקות להתחלף פירוש ר' ינאי קמ"ל האיך בא לטעות שלא למול תינוק של ע"ש בע"ש ופירש דמיירי דמל של שבת בע"ש וסבור דמל של ע"ש כאשר ביארנו לעיל, ראינו מכאן דבספקתינו הוא מחלוקת של ר' זעירא ור' אבא אליבא דר' ינאי אך מסוגיא דפסחים שהבאנו לעיל נראה מבואר דתלמודא דידן סבירא להו כר' זעירא דהא דאמר ר' ינאי והוא ששכח ומל של שבת בע"ש הוא בדוקא אבל במל שחרית פוטר ר' ינאי

והוא דהנה שם בפסחים (דף ע"ב ע"א) פרכינן מהא דר"י מחייב בשוחט בשבת לשם אימורי ציבור משום שיש להם קצבה הא בתינוקות תנן דאם היו לו שני תינוקות אחד למול בשבת וא' למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דר"א מחייב ור"י פוטר אלמא אע"ג דתינוקות יש להן קצבה מ"מ פוטר ר' יהושע ומשני דהכא מיירי דקדם ומל את של ע"ש בשבת דאיכא הך דשבת דטריד בי' ומתניתין מיירי דקדים ושחיט לאימורי ציבור ברישא והדר פרכינן שם אי הכי ר"מ אומר אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור אע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא והתני' רבי חייא אומר לא נחלקו ר"א ור"י על שהיו לו שני תינוקות א' למול בע"ש וא' למול בשבת דחייב על מה נחלקו וכו', וקס"ד דהא דסבירא להו דחייב הוא משום דקדם ומל של שבת תחילה לכך מחייב ר' יהושע הרי דבקדים ושחיט לאימורי צבור חייב ומשני ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פוטר ר"י וכו' אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש שלא ניתנה שבת לדחות וסיפא ניתנה שבת לדחות אצלו פירוש דהא דמחייב ר' יהושע לאו היינו טעמא משום דקדים ומל של שבת תחילה דבהאי גוונא נמי פטר ר"מ דהא פטר בשחוט ג"כ לאימורי ציבור ברישא והא דמחייב ר"מ מיירי בקדם ומל של שבת בע"ש דאז לא ניתנה של שבת לדחות אצלו כלל, הרי לך בהדיא דאע"ג דמחייב ר"מ אליבא דר"י בקדם ומל של שבת בע"ש היינו דוקא בע"ש אבל בקדם ומל של שבת תחילה פוטר ר"מ אליבא דר"י דהא פטר בשחט לשם אימורי ציבור אפילו בשחט אימורי ציבור ברישא וטעמא דמילתא דנהי דמל של שבת תחילה אבל מ"מ כיון דסוף כל סוף ניתנה שבת זו לדחות אצלו פטור אפילו דמל של ע"ש אח"כ והא דמחלק שם בפסחים לעיל דאם מל של שבת תחילה חייב אם מל של ע"ש אח"כ והא דפטר ר' יהושע מיירי בקדים ומל את של ע"ש בשבת קודם שמל את של שבת היינו משום דהתם קאי אליבא דר' שמעון בר' אלעזר דסבירא לי' דמחלקותם של ר"א ור"י הוא באחד למול בשבת וא' בע"ש אבל בא' למול בשבת וא' אחר השבת כ"ע סבירא להו דחייב אבל אליבא דר"מ דסבירא לי' איפכא דמחלוקותם הוא דוקא בא' למול בשבת וא' אחר השבת אבל בא' למול בע"ש וא' בשבת כ"ע סבירא לי' דפטור וסבירא לי' נמי במתניתין דהשוחט לשם אימורי ציבור פטור אפילו בקדם ושחט לאימורי ציבור ברישא מוכרחין לומר אליבי' דאפילו בקדם ומל של שבת תחילה נמי פוטר ר' יהושע וגוונא דמחייב ר' יהושע היינו דמל את של שבת בע"ש דאז לא ניתנה שבת לדחות אצלו כלל ואיכא חילוק בין דמל של שבת תחילה בשבת גופי' דאז פוטר ר' יהושע כיון דעכ"פ ניתנה שבת לדחות אצלו ובין דמל של שבת בע"ש דאז מחייב ר' יהושע כיון דלא ניתנה שבת לדחות אצלו כלל

וכדי להסביר הדבר בסברא ובטעמא נראה דהנה יש לחקור הא דפטרינן אם טעה ומל את של ע"ש בשבת או של אחר השבת בשבת אליבא דר"מ אליבא דר"י אם הטעם הוא משום דאמרינן כיון דטעה בדבר מצוה ורצה לעשות מצוה דיינינן לי' כאנוס ולא שוגג ולכך פטור מחטאת או נימא דטעמא אחרינא הוא משום דכיון דניתן שבת לדחות אצלו הוי לגבי' האיסור דשבת לענין זה קיל דלא נוכל לחייבו קרבן אם עבר על איסור זה בשוגג, והנה שם לעיל בפסחים לא נקט הש"ס לישנא דניתנה שבת לדחות רק טעמא דטירדא דאיתא שם אמר ר' אמי הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל את של ע"ש בשבת דאיכא הך דשבת דטריד בי' נקיט הש"ס לישנא דטירדא משמע דהוא מטעם אנוס והתם קאי אליבא דר' שמעון בן אלעזר דסבר דמחלוקת של ר"א ור"י הוא דוקא בא' למול בשבת וא' בע"ש אבל בא' אחר השבת גם ר"י סובר דחייב ולקמן שם דמיירי אליבא דר"מ דסבירא לי' אליבא דר' יהושע דפטור בין בא' בע"ש וא' בשבת ובין בא' בשבת וא' אחר השבת נקיט הש"ס הטעם דניתנה, שבת לדחות אצלו וטעמא דניתנה שבת לדחות אצלו הוא לא הטעם משום אנוס רק הטעם