שמחת החג יח

תלש כל החלב דאית בהבהמה הרי דבאבר שאין בו עצם מחויב נמי על מקצת מן האבר עיי"ש אב סוף כל סוף הקושיא במקומה עומדת ממנפ"ש אי אית לי' להרמב"ם דבאבר שיש בו בשר גידים ועצמות פטור בחתך מקצת אבר הרי דסבירא לי' דהכתוב דלא תאכל הנפש עם הבשר איננו כולל בחתך מקצת אבר דלא מקרי נפש אלא בחתך כל האבר א"כ אפילו בחתך מקצת אבר של בשר בלבד נמי יהא פטור. ודוק

והי' נראה לי לומר דהא דכתב הרמב"ם דבאבר שאין בו עצם אפילו בחתך מקצתו נמי מחויב משום אבר מן החי לא מטעם הקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר רק מטעם האיסור דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו דהא מדפטר הרמב"ם באבר שיש בו גידים ועצמות בחתך מקצת אבר הרי דהרמב"ם סבירא לי' דנפש דקרא היינו בחתך כל האבר א"כ גם באבר שאין בו עצם נמי לא נכלל בהקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר והא דמחייב הרמב"ם הוא מטעם האיסור דאך בשר בנפשו וכדביארתי לעיל דהגם דהכתוב נאמר לבני נח אבל מ"מ היכא דליכא לחיובי לישראל אלא מהאי קרא מחייבינן דמי איכא מידי וכו' ובהאי קרא כמו דנכלל בשר ואבר כמו כן נכלל ג"כ מקצת אבר דהא בהאי קרא לא כתיב נפש וכדביארתי לעיל משמי' דהרשב"א ז"ל והא דמפלגינן בין מקצת אבר שאין בו עצם ובין מקצת אבר שיש בו גידים ועצמות דפטור נראה דטעמא אחרינא איכא בזה דזאת פשוט דאיסור אמ"ה לא שייך אלא היכא דאסרינן האבר כמו שהוא דהיינו על כל האבר וכן מה דאמרינן דבחתך מקצת אבר דאסור משום אמ"ה מטעם הכתוב דאך בשר נפשו אבל עכ"פ צריך להיות איסור כל המקצת אבר כמו שנחתך אם הוא אבר שאין בו עצם צריך להיות אסור כל מה שנחתך דהיינו כל הבשר של המקצת אבר וכן אם הוא אבר שיש בו גידים ועצמות צריך להיות האיסור דאמ"ה על הבשר והגידים והעצמות דאי לא יהי' האיסור אלא על הבשר בלבד ולא על הגידים והעצמות נמצא דלאו איסור אבר הוא אלא איסור בשר וממילא אין אנו יכולין לאוסרו לישראל מהכתוב דאך בשר בנפשו כיון דאיסור בשר מן החי ילפינן לישראל ממקום אחר דהיינו מובשר בשדה טרפה וכן מה דילפינן מלא תאכל הנפש עם הבשר לאיסור דאמ"ה הוא איסור על כל האבר שגם הגידים והעצמות נאסרין דהא רב סבר דצריכין אכילה כזית באמ"ה ואעפ"כ סבירא לי' דגידין ועצמות מצטרפין הרי דגם בגידין והעצמות בכלל איסור אמ"ה הוא. דהנה כבר חקרתי אם האיסור דאמ"ה הוא ג"כ על הגידים והעצמות נמי או נימא דהאיסור של אמ"ה הוא דוקא על הבשר והא דבעינן שיאכל ג"כ הגידין והעצמות היינו דאי לא אכל אלא בשר לא הוי עלי' שם אמ"ה אלא שם בשר מן החי והראי' פשוט מדאמר רב בחולין שם דאמ"ה צריך כזית דאכילה כתיב בי' וכיון דאמ"ה צריך אכילה בכזית ואמרינן נמי דעצמות מצטרפין הרי מוכרחין לומר דעצמות גופי' נאסרין באיסור אמ"ה דהתורה אחשבי' אכילתן ולא הוי כשאר איסורין דהיינו נבלה וטרפה דאסור רק הבשר ולא הגידין והעצמות. אך נראה לי לומר דזהו דוקא לישראל דילפינן איסור אמ"ה מלא תאכל הנפש עם הבשר וכיון דצריכין אכילה בכזית דכתיב בה לא תאכל ואכילה בכזית מוכרחין לומר דגם הגידין והעצמות נאסרין אבל האיסור דאך בשר בנפשו דעיקר קרא זה נאמר לבני נח ובני נח מוזהרין אפילו בכל שהוא כדמבואר ברמב"ם הל' מלכים שם דשיעורין לא נאמרו לבני נח א"כ אין מוכרחין לחדש ולומר דלדידהו נאסר ג"כ העצמות והגידין דיכולין לומר דלא נאסר משום אמ"ה אלא הבשר בלבד ונהי דמחויבין על אבר אפילו ליכא עליו כזית אלא במשהו בשר גידים ועצמות אבל לא מטעם דגידין ועצמות נחשבין בהם לאכילה אלא משום דעל משהו בשר בלבד חייבה בהו רחמנא ומשהו נמי קרינן בהו לא תאכלו וכיון שכן לא נוכל לחייב על מקצת אבר מהכתוב דאך בשר בנפשו אלא אבר דאין בו עצם דאסור כל המקצת אבר וקרוי אבר דמקצת אבר נמי קרוי אבר אבל מקצת אבר שיש בו עצם דלא נוכל לאסור מטעם הכתוב דאך בשר בנפשו אלא הבשר בלבד ולא העצמות והעצמות לא יצטרפו ובעינן דיהי' כזית בהבשר בלבד וכיון שכן לא הוי אמ"ה אלא בשר מן החי ועל איסור בשר מן החי מוזהר לישראל מטעם הכתוב דאך בשר בשדה טרפה לא תאכלו לכן פסק הרמב"ם שפיר דעל מקצת אבר שיש בו עצם מחויב משום בשר בשדה טרפה לא תאכלו אבל על מקצת אבר שאין בו עצם נוכל לחייבו ג"כ מטעם הכתוב דאך בשר בנפשו דנכלל ג"כ אבר בהאי קרא לכן כתב הרמב"ם דמחויב משום אמ"ה על מקצת אבר שאין בו עצם אבל מקצת אבר שיש בו עצם אין מחויב אלא מטעם בשר מן החי. וכיון שבאנו לכלל הזה דמקצת אבר שאין בו עצם מחויב מטעם הכתוב דאך בשר בנפשו ולא מטעם הכתוב דלא תאכל הנפש עם הבשר וגם זאת ביארנו דהאיסור דאך בשר בנפשו חל עליו עוד מחיים נמצא דמיושב קושית התוס' וג"כ ניחא בזה פסק הרמב"ם ז"ל. והא דהקשו התוס' ז"ל כיון דרבא גופי' אמר לעיל אליבא דר"י דאם נטרפה מעיקרא לא אתי איסור דאמ"ה וחייל על איסור טרפה משום דר"י סובר דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת וא"כ האיך אתי איסור דאמ"ה וחייל על איסור דחלב וטרפה דהכא לא משמע דמיירי בנטרפה מעיקרא ואיסור חלב בודאי בא משעת לידה אך כיון דביארנו דאיסור מקצת אבר שאין בו עצם הוא מהקרא דאך בשר בנפשו וביארנו ג"כ דהאיסור דאמ"ה מהקרא דאך בשר בנפשו חל, עוד מחיים על הבהמה לא קשיא כלל האיך חל איסור דאמ"ה משום דאיסור אמ"ה על החלב חל עוד מחיים וכדביארנו לעיל ורבא לא מוקי דנטרפה בשעת נטילתו אלא דוקא באבר שיש בו עצם או אפילו באין בו עצם אך באבר שלם דאזהרתו הוא מהקרא דלא תאכל הנפש ואיסור זה ביארנו דחל בשעת תלישת האבר על האבר גופי' לכן מוכרח לאוקמי דמיירי דנטרפה בשעת נטילתו דאז חלו בב"א, אבל אם היתה טרפה מעיקרא לא אתי איסור דאמ"ה וחייל אבל הכא דמיירי בחלב