שמחת החג קפה

ז"ל דפירשנו דהוא מפרש דברי ר' חסדא דאמר ובקנבצים לתוכה היינו נקבצים ממש בשעת שריפה ופירשנו לעיל דלפי פירושו מוכרחין לומר דהא דקתני מע"ש יגנוזו היינו דהוציאוה אח"כ מירושלים והיא בעיר הנידחת בשעת שריפה ולפי זה תקשה עוד ביתר שאת כיון דמתניתין מיירי דהמע"ש הוא עתה בעיר הנידחת מה מהני קליטת המחיצות דלא יהי' נאסר, אך בפשטות יש לפרש לפי שיטת הרמב"ם דקישית הש"ס הוא היא גופא כיון דקלטוהו מחיצות הא אסור להוציא חוץ מירושלים וא"כ האיך משכחת לה דיהי' המע"ש בשעת שריפה בעיר הנידחת ואמאי יגנז ולכן משני דמיירי דנפלו המחיצות והי' יכול להוציא חוץ לירושלים נמי אך שדוחק לפרש כן דמאי קושיא היא זו דיכולין לומר דהא דקתני דמע"ש יגנז מיירי דהוציא חוץ מירושלים באיסור דדינא דמתניתין דמע"ש יגנוזו צריכה לאשמועינן בכל גווני דיוכל למשכחת, אך נראה דרך אחר בפירוש הש"ס והוא דזאת בודאי דהדבר אינו נאסר אלא א"כ נחשב שלל העיר ואם לא נחשב שלל העיר אפילו הי' בעיר בשעת שריפה אעפ"כ אינה נאסרת כגון הא דתנן החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום אם הודחו עמהן נידונים כיחידים וממונם פלט אע"ג דממונם והם נמצאים בתוך העיר מ"מ כיון דעומדים לנסוע מכאן לא נחשבים לאנשי העיר וגם ממונם לא נחשב לשלל העיר נמי כמו כן הכא במע"ש כיון דנקלטו ע"י המחיצות ולכן נמי אע"ג דמחיצות לקלוט לא הוי אלא דרבנן מ"מ מהני לאיסור הנאה דאורייתא משום דיהי' מאיזה סיבה שיהי' מוכרח הדבר לנסוע מכאן לירושלים נחשב הדבר לשלל ירושלים ולא לשלל העיר ודוק

והנה בעסקי בענין זה לא אמנע מלכתוב מה שנראה לי לתרץ את דברי הרמב"ם המופלאים בפ"ד מהל' ע"ז הל' י"ג דכתב שם וז"ל קדשי בדה"ב יפדו ואח"כ שורפין אותן שנאמר שללה ולא שלל שמים וכתב שם הראב"ד וז"ל א"א לא ידעתי למה שורפין אותן שלל שמים היתה ולא חל עליו האיסור עכ"ל והוא ממתניתין דסנהדרין (דף קי"א ע"ב) ההקדשות שבה יפדו דמפרש הרמב"ם דפודין אותם ואח"כ שורפין אותם, והנה דברי הרמב"ם כולו מוקשה חדא מה דהקשה הראב"ד למה תאסר הא היתה דהקדש ולא היתה שלל העיר כלל ועוד אי חל עלי' האיסור דעיר הנידחת תקשה היכא מהני בהו פדי' כלל משום דקדושה שבהן ממילא פקע מהן ועוד קשה לענ"ד דהנה מחובר אמרינן שם בש"ס דאינם נאסרין בתוך שלל העיר משום דתקבוץ ושרפת כתיב דאינה מחוסר אלא קביצה ושריפה ובמחובר מחום תלישה וקביצה ושריפה וא"כ תקשה לענ"ד נמי הכא בהקדש דמשמע מדברי הרמב"ם דהקדש אינם נשרפין אלא שיפדה מקודם וא"כ אמאי לא נימא דאינם נאסרין כלל משום דמחוסר פדי' וקביצה ושריפה כמו דאמרינן במחובר דמותר משום דמחוסר תלישה

והנה מה שנוגע לקושית הראב"ד למה תאסר כלל הא הוי שלל שמים ראיתי להמנ"ח מצוה תס"ד דכתב דהרמב"ם סבירא לי' דהואיל ואי בעי מתשיל עלי' הוי כשלו ולכן נאסרת משום דנחשב לבעלים אך הקשה דלפי זה למה צריך פדי' כלל ומה שתירץ על זה לא ירדתי לסוף דעתו דמה דכתב דנהי דמשום הואיל הוי שלו אבל מ"מ הוי כשל הקדש נמי ד,,הואיל" לא מהני לאפקועי הממון ממי שהוא באמת ולכן כיון דהוי דהקדש נמי לכן צריך לפדות, לא זכיתי להבין דבריו דנהי ד,,הואיל"' לא מפקיע הממון למי שהוא באמת אבל מ"מ כיון ד,,הואיל עושה דהדבר נחשב לשלו ג"כ ונחשב לשללה והדבר אסור בהנאה הרי בע"כ נאסר הדבר ונפקע הקדושה מעלי' כיון שהוא אסור בהנאה והוי כמו חמש חטאות דלמיתה אזלי דאין מועלין בהן דנפקע קדושתן ומה סברא היא זו דהדבר נאסר והשווי' של הדבר לא נאסר ממנפ"ש אם הדבר נאסר ממילא נפקע שיויו ודוק. ועוד תקשה על דבריו דבש"ס שם אמרינן דהא דתנן וההקדשות יפדו היינו דוקא קדשי בדה"ב אבל קדשי מזבח ימותו כן מפרש שם בהדיא בברייתא ופרכינן שם קדשי מזבח אמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהן לנדבה ואמר שם ר' יוחנן דהיינו טעמא משום דזבח רשעים תועבה ולפי דבריו למה לן האי טעמא נימא דהא דימותו הוא משום טעמא דהואיל ואי בעי מיתשיל כמו שמפרשינן בקדשי בדה"ב להרמב"ם דג"כ נאסרין ואף דבקדשי בדה"ב צריכין פדי' היינו משום דשייך בהן פדי' אבל קדשי מזבח דליכא בהן פדי' דהוי קדשי הגוף לכן ימותו כיון דנאסרין, וראיתי שהוא ג"כ שם לעיל עורר מזה וכתב דהסיגיא מיירי בבא ליד גזבר דלא מהני שאלה אבל לתרץ קושיתני על דבריו אין בזה כלום דהא בחדא ברייתא מתנינן דקדשי מזבח ימותו וקדשי בדה"ב יפדו והיינו לפירוש הרמב"ם ז"ל דנאסרין בהנאה וממנפ"ש דאי מיירי בבא ליד גזבר דלא מהני שאלה אמאי קדשי בדה"ב נאסרין דהא ליכא הואיל ואי מיירי דלא בא ליד גזבר אמאי צריך לדחוק דלכך קדשי מזבח ימותו משום זבח רשעים לימא דהוי שללה משום דהואיל ואי בעי מתשיל ואפילו קרבן של צדיקים אסור מהאי טעמא ואמאי אמרו טעמא משום דזבח רשעים תועבה דאתי לפי זה דקרבן של צדיקים יקרבו ועוד נראה דאין יכולין לאוקמי לפי שיטת הרמב"ם דהא דקתני דקדשי מזבח ימותו מיירי בבא ליד גזבר לפי דברי הנו"ב מהדו"ת חלק יו"ד סי' קנ"ד דמבאר דהרמב"ם פסק דאפילו בא ליד גזבר נמי מהני שאלה עיי"ש

אך אי צדק המנ"ח בעיקר תירוצו על הרמב"ם דכתב דהטעם דקדשי בדה"ב נאסרין הוא משום הואיל ואי בעי מתשיל הוי כבעלים על הדבר נראה לתרץ בין הקושיא שהקשה בעצמו דא"כ למה צריך פדי' כלל כיון דהדבר כבר נאסר ובין מה שהקשינו דא"כ למה צריכין בקדשי מזבח לומר דטעמא דימותו הוא משום זבח רשעים תועבה נימא דהטעם דימותו הוא משום דהואיל ואי בעי מתשיל הוי כשלו, נראה לתרץ הקושיות אלו בעזהי"ת בטוב טעם ודעת אך מקודם אכתוב מה שנלענ"ד לומר בעיקר סברת הרמב"ם דכתב דקדשי בדה"ב נאסרין אע"ג דהוי שלל שמים והוא, דהנה הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה הל' ו' כתב שם דאם גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר