שמחת החג קפד

סוגית הש"ס דמיירי אליבא דרבנן אבל להלכה דפסקינן כר"מ דמע"ש הוי ממון גבוה אפילו בירושלים וא"כ אין כאן כלל באמת מקום לומר דהוי בכלל שלל עיר הנידחת אך כל סברתינו לתרץ זה הוא משים דכיון דאיכא היתר אכילה א"כ מקרי שללה וכל זה הי' שייך שפיר לומר היכא דנאמר דהמע"ש נאסר בירושלים אבל כיון דמוכרחין לומר אליבא דהרמב"ם דמיירי דהמע"ש נמצא עתה חוץ לירושלים וא"כ ליכא היתר אכילה למה מהני בזה שהיתה בירושלים כיון דסוף כל סוף עתה ליכא בהו היתר אכילה וממון גבוה הוי דאפילו בירושלים נמי היתה ממון גבוה ודוק

ובאמת דאפילו נאמר דמיירי דעדיין הם בירושלים כשיטת רש"י ז"ל מ"מ קשה לי לומר דלכך תאסר המע"ש משום דהוי בי' היתר אכילה הוי שלל העיר הא כיון דמוקמינן דנפלו מחיצות וא"כ ליכא בהו היתר אכילה דהא מחיצות לאכול דאורייתא אך ע"ז נראה לתרץ ולומר דכיון דאי יבנו המחיצות יהיו מותרין לאכול לא הוי חסרון בזה משום היתר אכילה משום דבניית המחיצות לא הוי מעשה בגוף המע"ש והוי שפיר שללה ואתי לפי זה דבר חדש דהא דאמרינן דעיסת מע"ש לר"מ בירושלים חייבת בחלה משום דאית בי' היתר אכילה החיוב הוא אפילו באופן שנפלו המחיצות וליכא בה היתר אכילה מ"מ חייבת בחלה כיון דבניית המחיצות לא הוי חסרון מעשה בגוף המעשר נחשב כמו שהי' להן היתר אכילה אבל כיון דביארנו דלפי שיטת הרמב"ם מוכרחין לומר דמיירי דהמע"ש נמצא חוץ לירושלים בשעת שריפה וא"כ ליכא בה כלל היתר אכילה ואמאי יגנוזו הא לא הוי שללה. ולכאורה יכולין לתרץ ולומר נהי דעתה בשעת שריפה אין בהן היתר אכילה אבל מ"מ כיון דבשעת שהמע"ש הי' בירושלים ונאסרה אז משום עיר הנידחת ממילא לא פקעה ממנה האיסור דעיר הנידחת אפילו לאחר שהוציאוה משם נמי דזאת נראה לי בודאי דלר' חייא בר"א דסבירא לי' דעיסת מע"ש בירושלים חייבת בחלה משום דאית בי' היתר אכילה תהי' אותה העיסה מחויבת ג"כ אפילו שנוציא אותה אח"כ מירושלים נמי אע"ג דחוץ לירושלים ליכא בה היתר אכילה ולר"מ הוי ממון גבוה מ"מ כיון שחל בה החיוב חלה מהיכא נפקא כנלענ"ד פשוט וברור. ולפי זה יכולין לתרץ הכא נמי כן אך באמת לא דמי כלל דהתם בחיוב חלה כיון דבשעה שהיתה בירושלים והיתה בה היתר אכילה וחל בה החיוב ממילא לא נפקע ממנה החיוב עד שיפרוש ממנה חלה אבל הכא הא לא היתה שעת הכושר לאיסור דעיר הנידחת לחול עלי' דבשעה שהמע"ש הי' בעיר הנידחת הי' ממון גבוה ואח"כ כשהיתה בירושלים לא הי' חל האיסור משום דצריך להיות בשעת שריפה בעיר הנידחת ובשעת שריפה כשהיא בעיר הנידחת אינו חל עלי' האיסור משום דלית בה היתר אכילה. והנה ראיתי להכס"מ בפ"ד מהל' עבודת כוכבים הל' י' דכתב דאע"ג דהרמב"ם סבירא לי' דאם לא נקבצו בתוך העיר בשעת שריפה דמותרים היינו דוקא לאחר שריפה אבל, קודם שריפה אסורין אע"ג דהם בעיר אחרת נמי משום דראוין הס להיות נקבצים לישרף והגם דעצם דבריו הם חדוש אצלי דאתי לפי זה דמה דאינם בעיר בשעת שריפה הוא ההיתר שלהם ואיזה היתר הוא דאיסורן שבהן מהיכן פקעה אך לא ראיתי מי מנושאי כליו של הרמב"ם דיפלגו עליו ונמצא לפי דבריו יכולין שפיר לומר דכיון דהמע"ש הי' בהן היתר אכילה בשעה שהי' בירושלים ונאסר אז בהנאה לכן איסורן לא פקע ג"כ לאחר שהוציאוהו מירושלים מ"מ אין הדבר ברור דיכול להיות בגוונא זו גם הכס"מ יודה דאינו נאסר משום דאימתי חל על הדבר איסור בחוצה לה היינו היכא דיכול להיות עלי' איסור כשתביא אותה לעיר הנידחת אבל הכא אם תביא אותה לעיר הנידחת אינו יכול לחול אז איסור משום דלית בה אז היתר אכילה לכן אינו שייך. לחול עלי' האיסור בחוצה לה והדבר צ"ע, סוף דבר הרמב"ם צריך ביאור חדא אמאי לא חילק כדאיתא בסוגית הש"ס דמיירי בנכנס לירושלים ונפלו מחיצות ב' האיך יכול להיות משכחת דינא דמע"ש יגנוזו כיון דפסקינן כר"מ דמע"ש ממון גבוה ומהסוגיא בסנהדרין משמע שם דמתניתין אזלא דוקא כרבנן ודוק

ונראה לתרץ את דברי הרמב"ם אך מקודם נאריך קצת לבאר במה דנתקשיתי' על הסוגיא דשם (סנהדרין דף קי"ב ע"ב) דקאמרינן שם מתיב ר' יוסף מע"ש וכתבי הקודש יגנזו במאי עסקינן אילימא בירושלים מי הוי עיר הנידחת והתני' עשרה דברים נאמרו בירושלים וזו אחת מהן אינה נעשית עיר הנידחת ואלא בעיר אחרת ואסקוהו לגוה הא קלטוהו מחיצות פירוש ואין צריך להיות המע"ש אסור וקשה לי מה לי דקלטוהו מחיצות אבל מ"מ אמאי לא יאסר המע"ש דהא חזינן דאם הי' משכחת לה דירושלים גופי' היתה עיר הנידחת הי' נאסר המע"ש ולא איכפת לן מהקליטת המחיצות והכא מאי שנא. וחפשתי בדברי אחרונים ומצאתי שהמנ"ח מצוה תס"ד שם בסופו הקשה זאת וכתב שאין מבין פירוש הש"ס ועוד נתקשיתי דהא קליטת מחיצות הוא רק דרבנן והאיך הוא מהני להתיר איסור הנאה דשלל עיר הנידחת דהוא איסור דאורייתא אך לפי מה שהבאנו לעיל דברי רש"י ז"ל דפירש הא דאמר ר' חסדא ובנקבצים לתוכה היינו דצריך להיות ראוי להיות נקבץ לתוכה בעת שריפת שללה וג"כ ביארנו לעיל דלפי פירוש רש"י ז"ל מוכרחין לפרש דעיר הנידחת היתה קרוב לירושלים במהלך יום אחד לפי זה יכולין לפרש דברי הש"ס בדרך פשוט והוא כיון דקלטוהו מחיצות ואי אפשר להוציא המע"ש מירושלים לעיר הנידחת א"כ אינו ראוי להיות נקבץ לתוכה והוי כרחוק מירושלים יותר מיום אחד ואמאי יגנז כנלענ"ד פשוט וברור לפרש לפי דרך רש"י ז"ל ואח"כ מצאתי כדברי אלו בדברי חדושי הר"ן ז"ל ותודל"א שכונתי לדעת ראשון בזה, ובדרך הזה יהי' ניחא ג"כ מה שהקשיתי כיון דהדין דמחיצות לקלוט הוא רק דרבנן והאיך יכול להיות מהני לענין איסור שללה דעיר הנידחת דהוא מדאורייתא אבל לפי דברינו ניחא דכיון דאסור להוציאה מירושלים חוצה לה לא גרע מאילו שהיתה רחוקה מירושלים יום אחד ודוק

אך כל זה הוא לפי' רש"י ז"ל אבל לפי' הרמב"ם