שמחת החג קפג

דלר' מאיר פטור דהא אמרינן שם בלולב הגזול (דף ל"ה ע"ב) לימא מסייע לי' פירוש לר' אסי דאמר דדין ממון נמי בעינן דתני' עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דברי ר"מ ופרכינן לימא מסייע לי' היא היא אלא מדבהא פליגי בהא נמי פליגי או דלמא שאני עיסה דאמר קרא עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני הרי מכאן דבעיסת מע"ש גם ר' חייא בר אבין מודה דלר"מ פטור משום דכתיב עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני. ומצאתי אח"כ שהשעה"מ בהל' חמץ ומצה פ"ו הל' ח' וכן הצל"ח על פסחים (דף ל"ה ע"ב) הקשה זאת ועיי"ש מה שתירצו, ולפי התירוץ של מהר"י קורקוס מוכרחין לומר דר' חסדא דמוקים דמחלוקת של ר' מאיר ורבנן בעיסת מע"ש הוא דוקא בירושלים דר"מ פוטר, פליג על ר' חייא בר אבין דלר' חייא בר אבין גם ר' מאיר מודה דעיסת מע"ש בירושלים חייבת בחלה ודוק

והנה כל מה שתרצו לא שייך אלא לענין חיוב חלה או אתרוג דשם שייך שפיר לומר דכיון דאיכא היתר אכילה מקרי שפיר לכם לענין דיהי' יוצא באתרוג של מע"ש או דמחויב בחלה אבל מה שנוגע לקושיחנו דכיון דפסקינן כר"מ האיך משכחת לן כלל האי דינא דמע"ש יגנוזו הא כיון דמע"ש ממון גבוה הוא א"כ לא הוי שללה כלל קשה מאד לומר דהיתר אכילה עושה בזה להיות מקרי שללה להיות נאסר כיון דסוף כל סוף לא הוי הממון שלו, ואפילו אם תתעקש ותאמר דכמו דהיתר אכילה פועל בזה דמקרי לכם לענין דנפיק באתרוג של מע"ש וגם לענין חיוב חלה כמו כן מהני היתר אכילה להיות מקרי שללה ולהיות נאסר בכלל של העיר ולכן פסק הרמב"ם שפיר דיגנוזו מ"מ נראה דלא הועיל לך כלום משום דלהרמב"ם מוכרחין לאוקמי דהמע"ש אע"ג דנכנסה לירושלים מ"מ הם עתה בשעת שריפה מחוץ לירושלים כמו שנבאר בעזהי"ת וא"כ נמצא דליכא היתר אכילה, ג"כ וא"כ אמאי יגנוזו, והוא, דהנה בסנהדרין (דף קי"ב) אמרינן שם אמר מר ואת כל שללה תקבוץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה אמר ר' חסדא ובנקבצים לתוכה ופירש שם רש"י ז"ל ד"ה אמר ר' חסדא וז"ל נכסי רשעים הקרובין לעיר שיכולין לקבצם לתוך העיר באותו יום עצמו שכונסין שלל העיר לרחוב לשורפן הן אבודין עמה אבל רחוקין שאין מגיעין לעיר אינן אבודין ודוקא וכו', הרי דרש"י ז"ל פירש דהא דאמר ר' חסדא ובנקבצים לתוכה לא דצריך להיות נקבץ לתוכה ממש משום דא"כ לא הי' שייך לומר על זה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה לכן פירש רש"י ז"ל דהא דאמר ר' חסדא ובנקבצים לתוכה היינו דנמצא קרוב לעיר הנידחת דראוי לקבוץ באותו יום לעיר הנידחת ולכן אע"ג דהדבר הוא עדיין בחוצה לה מ"מ נאסר אבל מדברי הרמב"ם ז"ל הל' עבודת כוכבים פ"ד הל' י' משמע מדבריו דמפרש דהא דאמר רב חסדא ובנקבצין לתוכה היינו נקבצים ממש דאינו נאסר שלל רשעים אלא א"כ שהשלל נמצא בשעת שריפה בעיר הנידחת, דז"ל שם. נכסי הרשעים שהודחו שהיו, מופקדין במדינה אחרת אם נקבצו עמה נשרפין בכללה ואם לא אין מאבדין אותם וכו' עיי"ש משמע מדבריו בהדיא דפירש דברי ר' חסדא במה שאמר ובנקבצים לתוכה היינו נקבצים ממש ולפי דבריו מוכרחין לומר דהא דמקרי אותן נכסי רשעים שבחוצה לה היינו דבשעת הדחה היו חוצה לה ולכן הוי אמינא דלא נאסר כלל אשמועינן דאם בשעת שריפה היו בעיר הנידחת דישרפו. והנה שמעינן מדברי הרמב"ם האלו דהא דאמרינן דשלל רשעים שמחוץ לעיר דנאסר וישרופו היינו דוקא שהיו בשעת שריפה בעיר הנידחת ולכאורה תקשה לפי זה האיך קאמרינן דמע"ש יגנוזו ומוקמינן דנכנסה לירושלים ונפלו מחיצות ולכאורה כיון דמיירי דנכנס לירושלים א"כ אמאי יגנוזו לפי שיטת הרמב"ם הא הוי נכסי רשעים שבחוצה לה ולפי שיטתו אינן בשריפה אלא א"כ שיהיו בעיר הנידחת בשעת שריפה ובשלומא לפי דברי רש"י ז"ל יכול לאוקמי דמיירי דעיר הנידחת הי' קרוב לירושלים יום אחד ולכן נאסר המע"ש אבל לדברי הרמב"ם קשה, ומוכרחין לומר דהא דקאמר הש"ס דנכנס לירושלים אין הכוונה הוא דמיירי דגם עתה נמצא בירושלים אך דרק נכנסה לירושלים ועתה בשעת שריפה מיירי דהוציאו מירושלים ונמצא בעיר הנידחת וא"כ כיון דמיירי דעתה נמצא המע"ש חוץ מירושלים א"כ לא הוי בהו היתר אכילה ג"כ וחזרא הקושיא לדוכתא אמאי יגנוזו כיון דפסקינן דמע"ש ממון גבוה כר"מ ואין שייך לומר דהיתר אכילה עושה להיות מקרי שללה כמו דמהני לענין אחזוקי להיות מקרי לכם דנוכל לצאת בו בירושלים אין שייך לומר כן כיון דבע"כ מוכרחין לומר אליבא דהרמב"ם דמיירי דהמע"ש נמצא חוץ לירושלים וא"כ לא הוי בו היתר אכילה נמי וא"כ תקשה עיקרא דרינא האיך פסק הרמב"ם דמע"ש יגנזו דאפילו נאמר דכוונת הרמב"ם הוא ג"כ כמו שמוקמינן בש"ס דמיירי שנכנס לירושלים ונפלו מחיצות מ"מ אמאי נאסר הא הוי ממון גבוה והיתר אכילה ג"כ ליכא כמו שביארנו ודוק

אך לכאורה יכולין להקשות לפי דברינו אותה קושיא עצמה מסוגית הש"ס דסנהדרין דשם על שיטת הרמב"ם דמפרש דהא דאסור שלל רשעים שבחוצה לה היינו דוקא דנמצא בשעת שריפה בעיר הנידחת א"כ האיך מוקמינן דנכנסה לירושלים מאי מועיל דנכנסה לירושלים כיון דבע"כ מוכרחין לומר לפי שיטתו דעתה נמצאין חוץ מירושלים אך מהסוגיא דשם באמת לא תקשה משום דהסוגיא אזיל אליבא דרבנן דסברי דמע"ש בירושלים ממון הדיוט והגם דר' חסדא קאמר שם דסבירא להו דבגבולים הוי ממון גבוה מ"מ נראה לי לחדש ולומר הגם דר' חסדא קאמר דגם רבנן סברי דבגבולין הוי ממון גבוה היינו דוקא היכא דלא היתה עוד בירושלים אבל היכא דנכנסה לירושלים ובירושלים הא סברי רבנן דמע"ש הוי ממון הדיוט וכיון דנתהוה ממון הדיוט נראה דאפילו הוציא אח"כ מירושלים בחזרה לגבולין מ"מ לא הוי עוד ממון גבוה משום דכיון דנתהוה ממון הדיוט מהיכא תיתי תחזור להיות ממון גבוה ולכן מוקי שם הש"ס שפיר דמיירי דנכנסה לירושלים והוי ממון הדיוט ולכן אע"ג דהוציאום אח"כ בחזרה מירושלים לגבולין כמו שמוכרחין לומר כמו שביארנו מ"מ נשארו ממון הדיוט ולכן נאסר אע"ג דהם עתה בגבולין וכל זה היינו דוקא לישב