שמחת החג קפא

עכ"ל הרי ג"כ בהדיא כצד הב' דהא דנפקע קדושתה הוי מטעם אבוד אך התוס' דריש מעילה ד"ה קדשים שמתו וכן בדוכתא טובא כתבו דהטעם דאין מועלין בפסולין ובקדשים שמתו הוא משום דלא איקרו קדשי ד' כיון דפסולין להקרבה משמע מזה כצד הא' דהטעם הוא משום דהפסול ממעט קדושתו דליכא למימר דהמיעוט מאי דלא איקרו קדשי ד' הוא מטעם אבוד דהא קדשים קלים דליכא בהו מעילה קודם זריקה נמי הטעם הוא משום דלא הוי קדשי ד' והתם בודאי לא הוי אבוד אלא ודאי עיקר הטעם דלא הוי קדשי ד' הוא מטעם דכיון דלא חזי' למזבח מטעם פסולתן לכן נמעטה קדושתן הרי דמהתוס' משמע כצד הא' של חקירתנו ודוק

ונלענ"ד דחקירתנו תלוי' בזה אי בקדשים איכא בכלל דין אבוד להפקיע מרשות הקדש כמו דיש דין אבוד להפקיע מרשות הדיוט או נימא דבקדשים לא שייך דין אבוד להפקיע מרשות הקדש דהנה אם נימא דאיכא דין אבוד בהקדש אז יכולין לומר כצד הב' של חקירתנו דהטעם דבפסולי קדשים ליכא מעילה משום דהוי אבוד ונפקע מהן הקדושה אבל אי נימא דבקדשים ליכא כלל דין אבוד אז נהי' מוכרחין לומר דהא דפסולי מזבח ליכא מעילה משום דלא הוי קדשי ד' דנמעט קדושתו. ונלע"ד לומר דבפלוגתא זו יפלגו ר' ושמואל בחולין (דף קל"ט ע"א) שם בתרנגולת של הקדש שמרדה אם חייב בשלוח הקן או לא דהנה רב סובר דחייב משום דכיון שמרדה פקעה קדושתייהו וכתב שם הרשב"א ז"ל ד"ה אבל וז"ל ואם תאמר וקדושה שבהן להיכן הלכה י"ל הקדש דמים אינו כקנין הגוף אלא כשיעבוד ממון וכיון שנתיאש הגזבר מחמת שמרדו הוי לי' כהפקר ופקע לי' שעבוד ממון שיש לגבוה עליו וכו' וזו היא דאיצטריך קרא למעוטי בקדשי מזבח לרב דאי לאו דמיעטי' קרא הוה אמינא דאפילו בקדשי מזבח יצא מרשות הקדש והפקר הוא ופקע הקדשו וכו' אבל בקדשי בדה"ב לא מיעט דלגמרי נפקי מרשות הקדש עכ"ל עיי"ש. הרי מדברי הרשב"א אלו דאי לאו קרא דממעט מוקדשין משלוח הקן הייתי אומר דאפילו בקדושת הגוף נמי כגון בני יונים שמרדו נמי חייב בשילוח אך הכתוב דממעט קדשי מזבח משלוח הקן גלי דקדושת הגוף לא נפקע אבל קדושת דמים נפקע שפיר לכן סבירא לי' דבתרנגולת שמרדה חייב בשילוח ושמואל סובר דהקרא אתי שפיר ג"כ למעט קדושת בדה"ב דפטורין משילוח משום דלא נפקע קדושתן לכן סבירא לי' דתרנגולים של הקדש שמרדו לא נפקעו קדושתן משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. ונראה לי דסברת מחלוקתם הוא אי שייך דין אבוד בקדושת הגוף או לא דרב סובר דכמו דשייך בהדיוט דין אבוד אע"ג דהדר קנוי' לי' קנין הגוף כמו כן שייך בהקדש נמי דין אבוד אפילו בקדושת הגוף ולכן אי לאו קרא דממעט מוקדשין הייתי אומר דאפילו בקדושת הגוף נמי חייב בשילוח ולכן גילה קרא דקדושת הגוף אינו נפקע ממנו הקדושה וממילא כיון דמצרכינן קרא לקדושת הגוף ליכא מיעוט לקדושת דמים ולכן סבירא לי' דתרנגולת של הקדש שמרדה חייב בשילוח אבל שמואל סובר דקדושת הגוף אינו צריך קרא למעט דפטור משילוח דסבירא לי' דבקדושת הגוף לא שייך אבוד כלל משום דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ולכן כי אתי קרא למעט דהקדש פטור משלות לקדושת דמים אתא דאפילו קדושת דמים נמי פטור משלוח דלא נפקע קדושתו דלא נימא כיון דהגוף אינו נקנה כלל להקדש אך להקדש יש רק שעבוד על דמיו הוי אמינא דשייך גבי' דין אבוד על זה גילה קרא דאפילו קדושת דמים נמי לא הוי אבוד דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא כן נלענ"ד לפרש סברת מחלקותם עפ"י פירוש הרשב"א שהבאתי לעיל

הרי מזה דאם שייך דין אבוד בקדשי מזבח הוא מחלוקת של רב ושמואל דלרב שייך דין אבוד ולשמואל לא שייך דין אבוד כלל בקדושת הגוף ואפילו בקדושת דמים נמי גילה קרא דליכא דין אבוד משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ואע"ג דלאחר דגילה קרא ליכא דין אבוד בקדושת הגוף אפילו אליבא דרב דמודה דבקדושת הגוף פטור מלשלח מ"מ נוכל לומר כיון דרב סבירא לי' דבלא קרא הייתי אומר דאפילו בקדושת הגוף נמי חייב לשלח משום דשייך בו דין אבוד הרי דרב סובר בעיקר דינא דשייך דין אבוד בקדושת הגוף ואף דגלי קרא דפטור משילוח הרי דגילה קרא דלא מהני דין אבוד בקדושת הגוף להפקיע מרשות הקדש נוכל לומר דהיינו דוקא היכא דלא הוי אבוד גמור כגון התם בתרנגולת שמרדה דהדבר איכא בעולם אלא שאין הגזברין יודעין היכא הדבר נמצא לכן גילה קרא דלא הוי אבוד משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא אבל היכא דהדבר הוא אבוד במציאות כגון בפסולי מזבח דעלו ירדו כיון דלא חזו לא להדיוט ולא למזבח הרי הדבר אבוד במציאות ועל אבוד כזה לא הי' הגילוי קרא מעולם ובזה סבירא לי' לרב שפיר דהוי אבוד ופקע דין הקדש מיני' כיון דבעיקר דינא סבירא לי' לרב דשייך דין אבוד בקדושת הגוף אבל לשמואל דסבירא לי' דעל קדושת הגוף לא צריכין קרא כלל דלא שייך דין אבוד הרי דסבירא לי' דהקדש לא דמי להדיוט אע"ג דבהדיוט שייך דין אבוד להפקיע קנין הגוף אבל בהקדש לא שייך כן משום דקדושת הגוף לא פקעה בכדי וא"כ ליכא נ"מ בין היכא דאבוד במציאות להיכא דלא אבוד במציאות כיון דסבירא לי' דקדושת הגוף לא פקע בכדי ודוק. נמצא לפי דברינו דלרב דסובר דשייך דין אבוד בקדושת הגוף יכולין לומר דטעמא דבפסולי קדשים דעלו ירדו כגון חטאות המתות וכדומה דאין בהם מעילה הוא משום דהוי אבוד לגבי הקדש וממילא בפסולי קדשים דעלו לא ירדו דלא הוי עדיין אבוד גמור לא נפקע מהם קדושת מעילה ומועלין דבר תורה אבל שמואל דסובר דלא שייך דין אבוד בקדשים כלל משום דקדושה להיכן פקעה מוכרחין לומר אליבי' דהא דבקדשים שנפסלו נפקעו מידי מעילה הוא משום דלא הוי מחמת פסולם קדשי ד' וכיון שכן אפילו פסולי קדשים שעלו לא ירדו נמי לא הוי קדשי ד' כיון דבעצם פסולם דמי להדדי כמו שביארנו לעיל נמצא דאליבי' אין חילוק בין פסולי קדשים דעלו ירדו לעלו לא ירדו דבשניהם מועלין רק מדרבנן משום דלא נחשבין קדשי ד'

ומשמע לפי דברינו אלה דמוכרחין לומר דהסוגיא דמעילה אזלא אליבא דרב דסובר דשייך דין אבוד להפקיע מהקדש לכן סבירא לי' דאיכא