שמחת החג קעט

על מוקדה תהא שם כל הלילה וכן פי' רש"י ז"ל (בנדה מ' ע"א). והנה בזבחים (דף פ"ג ע"ב) בברייתא דשם איתא ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי ת"ל כבשים עיי"ש הרי משמע מכאן דהא דילפינן דעלה לא ירדו הוא מהכתוב דכל הנוגע במזבח יקדש וכן (בדף פ"ז) כשם שהמזבח מקדש וכו' תנו רבנן הנוגע במזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל את המזבח כלי שרת מנין ת"ל כל הנוגע בהם יקדש הרי מכאן דילפינן מכל הנוגע במזבח יקדש דהא דעלו לא ירדו. והנה אי ילפינן דכל הפסולין שעלו לא ירדו מהכתוב דכל הנוגע במזבח יקדש מוכרחין לומר דהא דעלו לא ירדו הוא מטעם דהמזבח נותן קדושה בהקרבן כמשמעות הכתוב דכל הנוגע במזבח, אבל אי נימא דילפינן מהיא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה כדמשמע ממתניתין דריש פרק המזבח מקדש וכדמשמע מפירוש רש"י ז"ל כאן ובדף שהבאתי לעיל ובפרט אם נאמר כפירוש התוס' דסמכינן ארישא דקרא דהיא העולה על מוקדה דהיינו זאת תורת העולה דריבה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו כדמשמע בהדי' בברייתא שם (דף פ"ד ע"א) א"כ אינו שייך הדין דלא ירדו למזבח כלל רק הוא דין בהקרבן גופי' דאם עלה לא ירד ומשמע לפי זה דהפסול לא הוי אלא פסול לכתחילה אבל אם עלה לא ירד. והגם דלכאורה תקשה דאם נאמר דאי ילפינן מזאת תורת העולה דתורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו לא הוי הטעם משום דהמזבח נותן קדושה בהקרבן א"כ האיך אמרינן בבשר אימורין לפני זריקה שעלו לא ירדו הא התם אין לה קדושה עצמית כיון דהוא עוד קודם זריקה ומוכרחין לומר דהטעם הוא משום דהמזבח נותן בהן קדושה כדביארנו לעיל וא"כ מהיכא ילפינן זה אך באמת לא תקשה משום דזאת בודאי מוכרחין לומר דילפינן מכל הנוגע במזבח יקדש דהמזבח נותן קדושה באברי הקרבן שלא נקדשו עוד כל צרכן וכן ילפינן שפיר דאפילו כבש וכלי שרת מקדשין לענין כמה דברים דלא יהני פדיון וכן לשאר דברים אך הכתוב דזאת תורת העולה מרבה בכלל שהפסול בקרבן לא מהני אלא לפסול לכתחילה אבל אם עלה לא ירד אבל היכא דלא שייך סברא זאת כגון באימורי קדשים קלים שעלו לפני זריקה אז ילפינן שפיר מכל הנוגע במזבח יקדש המזבח בעצמו נותן קדושה וכן בעולה ששחטה בראש המזבח דאמרינן דלא תרד הוא נמי מהאי טעמא דכל הנוגע במזבח יקדש אבל מאי דפסולין שעלו לא ירדו ילפינן מזאת תורת העולה שתורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו וכן משמעות הברייתא בזבחים (דף פ"ד ע"א) שם בדברי רש"י דילפינן מזאת תורת העולה ולפי זה כל היכא דאמרינן אם עלו לא ירדו היינו דלא נפסל הקרבן אלא שלא יעלה על המזבח אבל אם עלה יכולין לקרב אותו משום דלפי ילפותא זאת הדין דאם עלו לא ירדו הוא בקרבן גופי' אבל מדברי ר' יוסי הגלילי שם (בדף פ"ג ע"ב) משמע בהדיא דהא דתני שם ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי וכו', משמע בהדיא דילפינן אפילו לפסולין שעלו לא ירדו נמי מכל הנוגע במזבח יקדש דהתם בפסולין קמיירי דקאי אמתניתין דהמזבח מקדש ולפי זה הא דאמרינן דאם עלו לא ירדו היינו משום דהמזבח נותן בו אח"כ קדושה ודוק

נמצא לפי דברינו אלה דמאי דמשמע מהסוגיא דריש מעילה דאי עלו לא ירדו מועלין מדאורייתא תלוי מאיזה ילפותא ילפינן דעלו לא ירדו אי ילפינן מזאת תורת העולה אז שייך שפיר לומר כיון דהקרבן לא נפסל מכל וכל דהא יש לו דין דעלו לא ירדו לכן מועלין מדאורייתא, אבל אי ילפינן מכל הנוגע במזבח יקדש דעלו לא ירדו נמצא דהפסול הוא פסול גמור אך אח"כ נתוסף קדושה בהקרבן ע"י המזבח לפי זה לא מבעי' קודם שעלה על המזבח דודאי אין בו דין מעילה משום דעדיין אין הקדושה שהמזבח מוסיף בהקרבן והוי כפסולי קדשים שעלו ירדו דאין בו מעילה אלא אפילו לאחר שעלה על המזבח נמי ליכא מעילה משום דלא עדיפא מאימורי קדשים קלים דאין מועלין בהן אעפ"י שעלו על המזבח אע"ג דהדין בהם דלא ירדו וביארנו לעיל משום דבתוספת קדושה שהמזבח מוסיף אין בקדושה כזה דין מעילה ואי"ה לקמן נבאר טעם אחר לזה כמו כן הכא בפסולין נמי הדין כן כיון דכל הדין דלא ירדו הוא משום דהמזבח נתן בהם קדושה ועל קדושה כזו אין בה דין מעילה ודוק. וכיון שכן נתישב הרמב"ם שפיר דזאת מוכרחין לומר לפי דברינו דהסוגיא דמעילה אזלא בזה אליבא דר"ש ור"י דמשמע מהן בזבחים (דף פ"ד ע"א) דהטעם דלא ירדו הוא מטעם דילפינן מהכתוב דזאת תורת העולה כמו שמפרש רש"י ז"ל במתניתין שם (פ"ג ע"א) וכן (בדף כ"ז ע"ב) שהבאתי לעיל לכן אתי שפיר הסוגיא דמעילה הנ"ל דאם ק"ק שנשחטו בדרום הי' הדין דעלו לא ירדו צריך להיות מעילה דבר תורה אבל מדברי הרמב"ם מהל' פסולי המוקדשים הל' ב' משמע משם דסבירא לי' דילפינן דעלו לא ירדו מהכתוב דכל הנוגע במזבח יקדש והכתוב דהיא העולה על מוקדה אינו אלא למעט שאינו ראוי למזבח דעלה ירד אבל עיקר הילפותא דעלה לא ירד ילפינן מכל הנוגע במזבח יקדש וכיון שכן פסק הרמב"ם שפיר בפ"ג מהל' מעילה הל' א' דבכל הקדשים שעלו לא ירדו מועלין מדברי סופרים כיון דהוא פסק דהא דעלה לא ירד הוא משום דהמזבח נותן אח"כ קדושה בהקרבן א"כ אינו שייך בי' מעילה דהוי כאימורי קדשים קלים פני זריקה דאין בהם מעילה לא קודם שעלו על המזבח ולא אחר שעלו ודוק

ובעצם הסברא מאי דאין מועלין באימורי קדשים קלים אפילו לאחר שעלו על המזבח אע"ג דלא ירדו הייתי אומר בדרך פילפולא והוא. דהנה זאת מבואר במתניתין שם בזבחים (דף פ"ד ע"א) דכל הפסולין דאם עלו לא ירדו אעפ"כ אם ירדו לא יעלו והגם דבזבחים (דף ק"כ) איכא בזה מחלוקת של רבה ור"י שק"ק שנשחטו בדרום אם ירדו בעלו או לא הא מוקי שם התוס' דמיירי במשלה בהן האור אבל הא בודאי באימורי קדשים קלים שעלו על המזבח אם ירדו לא יעלו דלא עדיפי משאר פסולים נמצא לפי זה דאם ירד מעל המזבח בודאי ליכא מעילה