שמחת החג קעז

נדחק לפרש כן דאם היתה בהן דין הקטרה אם עלו, הי' צריך להיות בהם דין מעילה ג"כ כמשמעות הש"ס דמעילה ודוק

ועדיין אנו צריכין למודעי שאף לאחר כל הדברים הנ"ל פירושו הוא לי הפלא ופלא וקשה לי על דבריו כמה קושיות חדא דאם נאמר דפירוש דאם עלו לא ירדו היינו רק שלא יסלק מעל המזבח אבל דין הקטרה אינו נותן לו המזבח א"כ מהיכא תיתי נימא דאיכא בו דין מעילה ומאי מבעי' לי' ועוד קשה לי מאי רבותא דלא ירדו כיון דמקטירן לאחר זריקת הדם ואז הוא קרבן כשר ומה איכפת לן מה שהעלן על המזבח קודם זריקה. אך קושיא זו יכולין לתרץ ולומר דכיון דהרמב"ם פסק בפ"א מהל' פסוה"מ הל' כ"ב דהולכת אברים לכבש הוי עבודה ואינה כשרה אלא בכהן כשר עיי"ש לכן הוי אמינא דכיון דהולכת האברים למזבח הוי שלא כדין דדין הולכת אברים למזבח הוא אחר זריקה והכא היתה קודם זריקה לכן הוי הולכה פסולה והוי אמינא דתרד ויחזיר ויוליך לאחר זריקה וזהו החדוש דהוי הולכה כשרה, אבל מ"מ קושיתי הראשונה האיך ס"ד דמועלין משום זה קשה על פרושו ועוד תקשה לי דאי נימא דהפירוש של אם עלו לא ירדו היינו דאין צריך לירד מעל המזבח אבל מ"מ ממתין בהקטרה עד שיזרוק הדם א"כ האיך רוצה שם ר' זירא (בדף פ"ה ע"א) לסייע לעולא דאמר דאימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן לא ירדו ממתניתין דאם נשפך דמה דלא ירדו ומדחי דהתם מיירי בקדשי קדשים הא ע"כ מוכרחין לאוקמי כן אפילו לעולא דהא מתניתין דנשפך דמה דאמרינן דלא ירדו היינו ודאי דמקריבין מיד דהא אין לו על מה להמתין דהא נשפך הדם ועולא דאמר דלא ירדו היינו דממתין עד שיזרק דמה ובע"כ מוכרחין לומר דמתניתין מיירי בקדשי קדשים וא"כ מאי סייע לי' ממתניתין כיון דבע"כ מיירי מתניתין בק"ק אלא ודאי מוכרחין לומר דהא דאמר עולא דלא ירדו היינו כפשטי' ולכן אליבא דעולא אתי מתניתין אפילו בקדשים קלים ולכן סייע לי' שפיר. אך קושיא זו יכולין לתרץ ולומר דהא דמפרש הכס"מ דהא דלא ירדו היינו דצריך להמתין בהקטרה עד שיזרוק הדם היינו דוקא להלכה דקיי"ל כר' יהודה דנשפך דמו דאם עלו ירדו אבל לר"ש דאמר דאם נשפך דמה דאם עלו לא ירדו: בודאי אליבי' אימורי קדשים קלים שעלו מקטירן מיד ואין צריך להמתין עד שיזרוק הדם מקל וחומר ולכן אתי שפיר הסיוע שמביא ר' זירא ממתניתין שנשפך דמה דלא ירד דקאי אליבא דר"ש ואליבי' קאמר עולא שפיר דלא ירדו ומקטירן נמי אך לפי זה אתי דהא דאמר עולא דלא ירדו לצדדים קאמר דאליבא דר"ש לא ירדו ומקטירן מיד ואליבא דר"י צריך להמתין בהקטרתן עד שיזרוק הדם ומדברי התוס' (פ"ג ע"ב) שם ד"ה למעוטי קמצים לא משמע שם כן דמשמע משם דבין לר"י ובין לר"ש דין אחד להם אליבא דעולא עיי"ש סוף דבר דביאור דברי הכס"מ הנ"ל נעלמו ממני וממשמעות הסוגיא ומדברי התוס' ז"ל לא משמע כדבריו ודוק

והנה חפשתי ומצאתי שפירוש הכס"מ הן הן דברי רש"י ז"ל במעילה (דף ז' ע"ב) ד"ה האמר עולא, וז"ל גבי גוף אחד אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו שנעשו לחמו של מזבח דקלטן מזבח דכיון דחד גופא הוא כי הדר וזריק הדם לאחר העלאת אימורין הוי' זריקה ולא ירדו ואם כדבריך דטעמא דר"ע הוי משום דכחד גופא דמי כי קדם והעלה אימורין ''ושוב נזרק הדם״ דאידך דלא העלו אימורין להני' לי' דאם עלו לא ירדו וכו'. הרי מדברי רש"י ז"ל בהדיא דהא דאמרינן דלא ירדו היינו דממתין עד שיזרק הדם ואז אמרינן דלא ירדו ולכאורה פירוש זה מוכרח שם מדברי הש"ס דאמרינן שם דאם הפריש שתי אשמות לאחריות ושחט את שניהן וקדם והעלה אימורין של אחד מהן קודם זריקה ואח"כ זריק דם דאידך דאם עלו ירדו אף דאמר עולא דאימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן דלא ירדו הכא שאני משום דלא חד גופא הוא פירוש דהתם דעולא דגוף אחד הוא מהני זריקת הדם מה שזורק אח"כ להיות דלא ירדו אבל הכא לא מהני זריקת דם מאשם זה על אימורין דזו להיות דלא ירדו הרי דלכאורה מוכרחין לומר מכאן דהא דאמר עולא דלא ירדו היינו משום דמהני זריקת הדם דזריק אח"כ ואם מפני איזה סיבה לא נזרק הדם אז ירד כמו הכא באימורים של האשם שנפרש לאחריות דאם זריק הדם דאידך אז אמרינן דירד משום דלא הוי חד גופא ולא הוי כנזרק דמו גופי' דאי נימא דעולא דאמר לא ירדו היינו דחל מיד עליו דין דהקטרה דיוכל להקטיר אותו א"כ מה לי דאח"כ זרק דם דלאו דידי' מ"מ לא גרע מאילו נשפך הדם לגמרי דביארנו לעיל דלפי פירוש זה לא ירדו משום דכיון דחל עליו דין דהקטרה זריקה דאח"כ לא מעלה ולא מוריד בזה כדביארנו לעיל וכן פירש שם רבינו גרשם מאור הגולה דהא דאמר עולא דלא ירדו היינו דמהני זריקת הדם דאח"כ עיי"ש ד"ה ואי סלקא דעתך. ופירושם לכאורה מוכרח מדברי הש"ס דכאן אך באמת אילולא פירושם הייתי מפרש דברי עולא כפשטי' והא דאמרינן הכא דאם הפריש שתי אשמות לאחריות דכי העלה אימורין של אחד מהן דירד לאו הפירוש הוא דירד לאחר שנזרק הדם דאידך כמו שמפרש רש"י ז"ל שם אך הייתי מפרש דירד מיד כמו אליבא מאן דפליג על עיקר דינא דעולא וסובר דאימורי ק"ק שעלו לפני זריקת דמן דירדו הגם דהדר זריק דמו אבל מ"מ קודם שנזרק הדם ירד והכא בהפריש שתי אשמות לאחריות ושחיט שתיהן גם עולא מודה דירדו דכי אמר עולא דלא ירדו היינו דוקא בגוף אחד כיון דעומד בודאי למזבח ולזרוק הדם אז יוכל המזבח ליתן לו דין קדושה להיות דלא ירד אבל הכא בהפריש שתי אשמות לאחריות ושחט את שתיהן דאינו עומד למזבח בודאי דיכול להיות דיזרוק דם דאידך אז לא אמרינן בהו דין דלא ירדו אך אמרינן דירדו ואם זרק אח"כ דמו אז יעלו ואם זריק דם דאידך לא יעלו אבל הדין דירדו הוא מיד ואינו ממתין עד זריקת הדם כמו למאן דפליג על עיקר דינא דעולא בזבחים (דף פ"ה) וסובר דירדו ודוק

ובזה יהי' מובן לי דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' פסוה"מ הל' י"ג דכתב וז"ל הפריש שני אשמות לאחריות ושחט את שניהם וקדם והעלה אימורים של אחד מהם קודם זריקה הרי אלו ירדו ע"כ ולא פירש הרמב"ם דמיירי דזרק הדם דאידך וכתב סתם דירדו והשיגו שם הראב"ד ז"ל וז"ל א"א והוא שזרק דם האחר וכו' ולדברינו ניחא דהרמב"ם לא מיירי כאן בזריקת הדם דדין דירדו לא תלוי