שמחת החג קעו

דאם עלה ירד כולי עלמא לא פליגי דר' יוסף ג"כ מודה דאם עלו ירדו בק"ק שנשחטו בדרום וא"כ כיון דהרמב"ם פסק בנשפך דמה כר"י דאם עלה ירד האיך פסק בק"ק שנשחטו בדרום דאם עלה לא ירד עיי"ש בלח"מ שמתרץ שם דסוגיא דפ"ב דזבחים ופ' כל הפסולין חלוקין על הסוגיא דמעילה ולפום ההיא סוגיות כשם שפליגי רבה ור' יוסף אליבא דר"ש כן פליגי אליבא דר"י נמי וכיון דפסקינן כר' יוסף דאם עלו לא ירדו בק"ק שנשחטו בדרום הוא אפילו אליבא דר' יהודה נמי עיי"ש בלח"מ. ולדידי נראה לתרץ קושית הלח"מ בפשיטות טפי דהנה התוס' בזבחים (דף פ"ד ע"א) ד"ה פרט הקשו וא"ת קדשי קדשים שנשחטו בדרום דקאמר בריש מעילה תרד לר"י הא לית לי' מיעוט רביעי (פירוש דר"י אית לי' שם תלתא מיעוטא וממעט שם תלתא מילי דאם עלו ירדו כגון שנשפך דמה וכו' אבל מיעוט רביעי לית לי' וא"כ האיך ממעט קדשי קדשים שנשחטו בדרום דאם עלו ירדו) וי"ל משום דדרשינן לעיל בפ' כל הפסולין כל דבר ריבה חטאת ששחטה בדרום ושנכנס דמה לפנים ואע"ג דקרא ללאו שמעינן נמי דאם עלתה תרד וכו' ע"כ. והנה הברייתא דפ' כל הפסולין דמרבינן מכל דבר רע חטאת ששחטה בדרום הוא מימרא דר' יהודה דתני שם בהדיא ר"י אומר אבל רבנן משמע שם דפליגי ולא עוד אלא דאפילו אליבא דר"י איכא תרי תנאי דאליבא דחד תנא גם ר"י לית לי' דמרבינן מכל דבר רע חטאת ששחטה בדרום נמצא לפי זה דהסוגיא דריש מעילה דאמרינן דאליבא דר"י לא תבעי' לך דלר"י צריך להיות בק"ק שנשחטו בדרום דאם עלו ירדו אתי שפיר משום דר"י לשיטתו דסבירא לי' דכל דבר רע אתי לק"ק שנשחטו בדרום דעובר בלאו ממילא שמעינן נמי דאם עלה ירד אבל אנן אליבא דהלכתא נהי דפסקינן כר"י בנשפך דמה וכו' דאם עלה ירד היינו משום דאית לן כר"י בהני ג' מיעוטי אבל במיעוט רביעי לית לן כוותי' לכן פסקינן שפיר דק"ק שנשחטו בדרום דאם עלה לא ירד ודוק, זאת נלענ"ד לישב דברי הרמב"ם דפסק בק"ק שנשחטו בדרום דאם עלו לא ירדו. ומה שנוגע לעניננו יהי' האיך שיהי' אבל זאת חזינן דהרמב"ם פסק דק"ק שנשחטו בדרום דאם עלה לא ירד וא"כ האיך פסק בפ"ג דמעילה דאין מועלין מדברי תורה אלא מדברי סופרים ועוד קשה לי על הרמב"ם ועל הכס"מ דכי הקושיא היא דוקא מק"ק שנשחטו בדרום הא הקושיא מכל הפסולין שמחשב שם הרמב"ם בהל' ההיא וכתב בדרך כלל דעל כל אלו הפסולין אין מועלין אלא מדברי סופרים אעפ"י דיש שם הרבה פסולין דאליבא דכולי עלמא אם עלו לא ירדו ואפ"ה כייל שם הרמב"ם בהדי הדדי וכתב שם, בכלל דאין מועלין אלא מדרבנן וא"כ תקשה אמאי הא מהסוגיא דריש מעילה הנ"ל משמע בהדי' דהיכא דאם עלו לא ירדו מועלין מדאורייתא ודוק

ונלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם בהקדם לבאר במה שנתקשיתי, מהסוגיא דזבחים (דף פ"ה ע"ב) דהנה מהסוגיא דמעילה הנ"ל משמע כמו שביארנו דהיכא דאם עלו לא ירדו דמועלין מדאורייתא וגם זאת משמע שם דאם עלו לא ירדו דמועלין מיד אפילו קודם שעלו נמי משום דכיון דאית לי' דינא דאם עלו לא ירדו אית לי' נמי קדושת מעילה כן הוא משמעות הסוגיא דמעילה הנ"ל. והנה בזבחים (דף פ"ה ע"ב) אמרינן שם ר' נחמן בר יצחק מתני הכי אמר ר' חייא ב"ר אבא בעי ר' יוחנן אימורי קדשים קלים שהעלו לפני זריקת דמן יש בהן מעילה או לא א"ל ר' אמי ותבעי' לך ירידה (פירוש אם עלו ירדו או לא) אמר לו ירידה לא קמבעי' לי דנעשו לחמו של מזבח כי קמבעי' לי מעילה ופשיט הכי לא ירדו ואין בהן מעילה הרי מכאן דפשיט לי' דאע"ג דאם עלו לא ירדו ואעפ"כ אין בהם מעילה ולא עוד אלא האיבעי' אם מועלין או לא לא הי' אלא לאחר שעלו על המזבח אבל קודם שעלו פשיטא לי' דאין מועלין בהם דכן משמע לשון האיבעי' ,,אימורי קדשים קלים שהעלן״ וכו' יש בהן מעילה משמע דכל האיבעי' לא היתה אלא אם לאחר שהעלה על המזבח אי אית בהו קדושת מעילה אבל קודם שהעלה פשיטא לי' דאין מועלין ומוכרחין לומר כן דאי לאו הכי האיך משכחת לה האי דינא דתנן דבאימורי קדשים קלים ליכא בהו מעילה לפני זריקה ומאי מבעי' לי' כלל אם מועלין אלא ודאי דכל האבעי' לא היתה אלא לאחר שעלו אי אית בהו קדושת מעילה ועל זה פשיט לי' דאפילו לאחר שעלו נמי ליכא דין מעילה והכא בריש מעילה משמע בהדי' דאם עלו לא ירדו דמועלין מיד אפילו קודם שעלה על המזבח נמי והוא סתירה מפורשת מהסוגיא דזבחים להסוגיא דמעילה ודוק

והנה ראיתי להכס"מ בפ"ג מהל' פסוה"מ הל' י"ב ד"ה אימורי קדשים קלים דכתב וז"ל כלומר אע"פ שהעלום בפסלות כיון שנזרק הדם אח"כ לא ירדו וכו' עכ"ל וחידוש גדול שמעינן מדבריו הקדושים דהפירוש דאם עלו לא ירדו בזבחים גבי אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן שאני משאר אם עלו לא ירדו שנזכר בש"ס דבעלמא הפירוש הוא דיכול להקטיר אעפ"י דפסול דכן הוא הדין דאם עלו לא ירדו והכא באימורי קדשים קלים הפירוש דלא ירדו היינו שאינו צריך לסלק מעל המזבח אבל מ"מ אינו מקטירן מיד ג"כ אך ממתין עד שיזרק הדם ואם קרה איזה סיבה שלא היתה זריקה כלל אז אינו מקטיר כלל וירדו כן הוא משמעות דבריו ודוק. ולפי פירושו יהי' ניחא קושיתי שפיר על מאי דאין מועלין באימורי קדשים קלים בין קודם שעלה ובין לאחר שעלה ולא תקשה מהסוגיא דמעילה כלל דאימת אמרינן דאם עלו לא ירדו דמועלין, רק דוקא היכא דיוכל להקטירן אבל הכא העלי' אינו נותן בהן קדושת הקטרה לכן אין בהן דין מעילה כלל ויהי' ניחא ג"כ בזה דברי הכס"מ שנתקשיתי בהם למה דחקו לפרש כן דפשטות הדבר וגם מסתימת דברי הראשונים ז"ל משמע דהפירוש הוא כמשמעו דאם עלו אימורי קדשים קלים לפני זריקת דמן דמקטירן מיד ואינו צריך להמתין עד אחר זריקה ויותר מזה משמע מסתימת דברי הראשונים דאפילו נשפך דמה דאינו יכול לעשות עוד זריקה דבכל מקום כגון זה אם עלו ירדו אבל הכא שאני כיון דבעת שעלה הי' ראוי לזריקה וחל בה דינא דלא ירד ויכול להקטירן לכן הדין הזה לא סליק מינייהו גם אחר שנשפך הדם דהדם לא מעלה ולא מוריד בזה ודוק. כן משמע פשטות הסוגיא וקשה למה ולמה דחק לפרש כאן שאני מהפירוש דאם עלה לא ירד בכל מקום ולפי דברינו יכולין לומר דמכח קושיתנו הי'