שמחת החג קעג

ונראה דבחקירתנו זאת אי מה שמקריב השני' לפסח אי נקרא שקדושה הראשונה נדחה בזה או לא שביארנו לעיל שתלוי בחקירתנו נראה דתלוי בפלוגתא של ר' יוסי ורבנן ביומא (דף ס"ב וס"ד ע"א) בהמפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו דחכמים סברי דאיזה מהן שירצה יקריב לפסח ור"י סבר דמצוה בראשון דהנה לכאורה קשה סוגית הש"ס דיומא (דף ס"ד ע"א) שם במאי דפריך שם על רב דסבירא לי' בשעירי יוהכ"פ שמת אחד מהן דהדין הוא דיביא זוג אחר ויגריל עליהן והשני ירעה עד שיסתאב וסבירא לי' לר' שם דהשני שבזוג שני ירעה והשני שבזוג ראשון יקרב משום דסבירא לי' דבע"ח אין נדחין ופרכינן שם נהי דסבירא לי' לרב דבע"ח אין נדחין אבל עכ"פ איזה מהן שירצה לקרב ומאי טעמא אמר דהשני שבזוג ראשון יקרב ומשני דאמר כר"י דאמר מצוה בראשון ומייתי הברייתא לעיל דאבד פסחו והפריש אחר ואח"כ מצאו דרבנן סברי דאיזה מהן שירצה יקריב לפסח ור"י סובר דמצוה בראשון ולכאורה תקשה מאי משני דר' סבירא לי' כר"י מאי שינוי' הוא הא רבנן פליגי על ר"י בהדיא וסבירא להו דאיזה מהן שירצה יקריב וא"כ רב דאמר כיחידאה. ונראה לומר דכוונת הש"ס לומר דהכא בשעירי יוהכ"פ כולי עלמא יודו דמצוה בראשון משום דהש"ס סובר דהא דפליגי רבנן ור"י אי מצוה בראשון או איזה מהן שירצה מקריב פליגי בחקירתנו לעיל אי מה דמקריב השני לשם פסח אי מדחי בזה הראשון מקדושתו או לא דזאת יודו רבנן לעצם סברת ר' יוסי היכא דצריכין להדחות איזה מהן מקדושתו דודאי מצוה בראשון והשני נדחה אך כאן בפסח פליגי דסברי דמה דנקרב השני לשם פסח אינו מדחה הראשון כלל משום דיכול להקריב הראשון לשלמים משום דיש עליו קדושת שלמים כמו קדושת פסח ולא דחי' בידים כלל מה שאינו מקריבו לשם פסח כמו שביארנו לעיל לכן סבירא להו לרבנן דאיזה מהן שרוצה מקריב לפסח אבל ר' יוסי סבר דעל הקרבן ליכא אלא קדושת פסח והא דפסח לאחר זמנו קרב שלמים הוא משום דנסתלק קדושת פסח וחל מזה קדושת שלמים לכן אי אינו מקריבו לפסח דחי' אותו וא"כ אינו יכול להקריבו עוד לשלמים ג"כ כי קדושת שלמים מכח קדושה דחוי' באה כמו שביארנו לעיל לכן סבר דמצוה בראשון וכל מחלוקתם הוא דוקא בפסח משום דרבנן סברי דיכול להקריבו לשלמים לאחר פסח לכן לא שייך כאן כלל הדין דמצוה בראשון אבל בשעירי יוהכ"פ דאם יקריב השני שבזוג שני נמצא דהשני שבזוג ראשון נדחה לגמרי מקדושתו וצריך להיות רועה עד שיומם לכן הכא גם רבנן יודו דמצוה בראשון ולכן קאמר הש"ס דרב סבירא לי' כר"י דמצוה בראשון משום דעל עצם הסברא דמצוה בראשון גם רבנן לא יפלגו על ר"י. נמצא לפי דברינו זה דבחקירתנו לעיל יפלגו רבנן ור"י דרבנן סברי דמה שמקריב השני לפסח אינו מדחה בזה כלל קדושתו של ראשון ולכן סבירא להו דאיזה שירצה מקריב ור"י סובר דמה שמקריב השני לפסח מדחה בזה קדושת הראשון לכן סובר דמצוה בראשון וכיון שבאנו לכאן ממילא אזלא קושית מוהר"י קורקוס על הרמב"ם ז"ל במה שבשעירי יוהכ"פ פסק כרב דמצוה בראשון ובפסח פסק כרבנן שמקריב איזה מהן שירצה הוא לכאורה סתירה מיני' ובי' אבל לדברינו ליכא כאן סתירה לא מיני' ולא מקצתי' משום דבשעירי יוהכ"פ דהוי ודאי דחי' אם לא נקריב הראשון לכן פסק כרב דמצוה בראשון אבל בפסח פסק הרמב"ם כרבנן דמה שלא מקריב אותו לפסח לא נדחה קדושתו כלל משום דראוי הוא לשלמים כמו לפסח לכן פסק הרמב"ם דאיזה מהן שירצה יקריב לפסח ודוק

וממילא נתישב ג"כ קושית הראב"ד מה שהשיג על הרמב"ם דפסק דהשני יקרב שלמים וכתב שם הראב"ד דזהו שיבוש אלא דהשני ירעה משום דנדחה מקדושתו דדחאו בידים כמו שמשמע בהדי' שם ממתניתין ומהסוגיא דשם אבל לדברינו ניחא דכיון דהרמב"ם פסק דאיזה מהן שירצה יקריב לשם פסח הגם דפסק בשעירי יוהכ"פ דמצוה בראשון וביארנו דהטעם הוא משום דהתם אי לא יקרב הראשון נדחה מקדושתו לגמרי דצריך להיות רועה עד שיסתאב אבל הכא בפסח ביארנו דמה דאינו נקרב לפסח לא דחי' מקדושתו הוא משום דעומד לשלמים כמו לפסח לכן יכול להקריב השני לפסח והראשון יקריב שלמים וכיון שכן פסק שפיר דיקריבו שלמים לאחר הפסח משום דלא דחאו בידים כלל דעומד הוא לשלמים כמו לפסח משום דהרמב"ם סבירא לי' דקדושת שלמים חל מיד בשעת הקדשו כמו קדושת פסח כמו שביארנו צד הב' של חקירתנו ורבנן דסבירא להו גבי פסח דאיזה מהן שירצה יקריב בע"כ סבירא להו ג"כ הכי כהרמב"ם ז"ל דאם מקריב השני לפסח דיכול להקריב הראשון לשלמים דאי לאו הכי היו מודו לר"י דמצוה בראשון כמו שביארנו לעיל דבעיקר הסברא דמצוה בראשון מודו לר"י והסוגיא דפסחים אזיל דלא כרבנן דר' יוסי וכבר הוכחנו לעיל דהסוגיא דפסחים סוברת דשחטו קודם הפסח דבעי עקירה והוכחנו דהטעם הוא משום דסבירא להו כצד הא' של חקירתנו דלכתחילה חל רק קדושת פסח בלבד לכן סבירא להו שפיר דהפסח עצמו ג"כ נדחה משלמים משום דקדושת שלמים בא מכח קדושת פסח דהוי קדושה דחוי' אבל הרמב"ם דפסק דאפילו קודם הפסח נמי אין צריך עקירה הרי דפסק כצד הב' של החקירה וג"כ פסק כרבנן דאיזה מהן שירצה מקריב לפסח א"כ מוכרח לפסוק דמקריבו שלמים כמו שביארנו לעיל ודוק

ובדברינו אלה נתישב ג"כ מה שהקשה הצל"ח בפסחים (דף ס' ע"ב) על מה שלא הביא הרמב"ם להלכה הא דפשיט רבא שם בדף הנ"ל דפסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו דכשר מהא דסתמא לשמו קאי ואפ"ה כי שחיט לי' שלא לשמו כשר אלמא אתי שלא לשמו ומפיק לי' מידי שמו הכא נמי כי שחיט לשמו ושלא לשמו אתי שלא לשמו ומפיק לי' מידי לשמו והרמב"ם לא הביא דין זה להלכה הגם דליכא מאן דפליג על רבא דר' אדא דפריך לי' משני לי' שפיר אבל לדברינו ניחא דזאת מבואר בתוס' שם ד"ה ושאר ימות השנה דהבעי' היתה בשחטו קודם שהגיע הפסח דבעינן עקירה דסוגיא זו סבירא לה דקודם הפסח בעינן עקירה לכן פשיט רבא שפיר דכיון דסבירא לן דבעינן עקירה נמצא דסבירא לו דעל הפסח ליכא אלא קדושת פסח מצא דסתמא עומד לפסח ואפ"ה כי שחיט לי' שלא לשמו כשר אלמא דאתי שלא לשמו ומפיק מידי לשמו