שמחת החג קעב

לומר דזאת סבירא לי' שפיר דעל הבהמה לא חל אלא קדושת פסח לכן בעי עקירה אך כשעבר הפסח ולא הקריבו אז נסתלק ממילא קדושת הפסח וחל קדושת שלמים אך באמת סוגיא דיומא (דף ס"ג ע"א) פליג על סוגיא דפסחים הנ"ל עיי"ש דמשמע בהדיא שם דבין קודם פסח ובין לאחר פסח לא בעינן עקירה והרמב"ם ג"כ פסק דפסח ששחטו בשאר ימות השנה בין קודם פסת ובין לאחר פסח לא בעינן עקירה ולפי סברא זו דגם קודם פסח לא בעינן עקירה מוכרחין לומר כצד הב' דחל מיד על הבהמה קדושת שלמים ג"כ כיון דאפילו שחטו קודם הפסח ג"כ לא בעינן עקירה והוי שלמים ומאין נסתלק קדושת הפסח וחל קדושת שלמים כיון דעדיין הי' ראוי לפסח אלא וודאי מוכרחין לומר כצד הב' דכן הוא קדושת קרבן פסח דביחד עם הקדושת פסח חל ג"כ קדושת שלמים נמי והא דבי"ד מוכרחין להקריבה לפסח ולא לשלמים לאו משום דליכא אז עלי' קדושת שלמים אך הוא דין בהקרבה דזמן ההוא מוכרחין להקריבה לשם קדושת פסח והוי לענין שלמים כמו פסול לילה לענין כל הקדשים דודאי לא שייך לומר דבלילה נסתלק קדושת קרבן מעל הבהמה מאחר דפסולה אז להקרבה כמו כן נאמר הכא דלעולם יש עלי' קדושת שלמים בי"ד ג"כ אך הדין נותן להקריבה אז לשם פסח ולא לשם שלמים ודוק

ובדברינו אלה נתיישב בעזהי"ת בטוב טעם דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' קרבן פסח ממה שהשיג שם עליו הראב"ד ז"ל דהנה הרמב"ם שם פ"ד הל' ו' כתב וז"ל מי שאבד פסחו ומצא אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהן עומדין יקריב איזה מהן שירצה לשם פסח והשני יקרב שלמים מצאו אחר ששחט פסחו הרי זה יקרב שלמים וכן אם המיר בזה הנמצא אחר שחיטה הרי תמורה זו תקרב שלמים אבל אם מצאו קודם שחיטת זה שהפריש הואיל וזה הנמצא ראוי להקריבו פסח וראוי להקריבו שלמים כמו שביארנו אם המיר בזה הנמצא בין קודם שחיטת המופרש תחתיו בין אחר שחיטה אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמי' שלמים ע"כ. הרי מזה דהרמב"ם פסק דאם נאבד פסחו והפריש אחר ומצאו קודם שחיטת הפסח דאיזה מהן שירצה יקריב לשם פסח והשני יקריב לשלמים אפילו הקריב לפסח השני שהפריש אחר שאבד פסחו יכול הראשונה להקריבה שלמים והשיג שם הראב"ד ז"ל וז"ל זהו שבוש אלא ירעה עד שיסתאב ויביא בדמי' שלמים ע"כ. והוא מהסוגיא דפסחים (דף צ"ו ע"ב) שם מתניתין הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו הרי לך בהדיא דאפילו הפסח בעצמו אם נמצא קודם שחיטת הפסח ולא נקרב לפסח ירעה עד שיסתאב ולא נקרב שלמים ומפרש שם התוס' ז"ל דהגם דפסקינן דבע"ח אין נדחין מ"מ דחי' בידים שאני והכא דחאו בידים כיון דלא הקריבו עצמו לפסח ושם בסוגיא ולימא פסח קרב פסח אינו קרב פירוש דמקשינן שם על מתניתין דאמר ר"י שמעתי שתמורת הפסח קריבה ואינה קריבה לימא על הפסח גופי' שקרב ואינו קרב הרי מכאן ג"כ בהדיא שפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ולא נקרב לפסח שנדחה ג"כ משלמים כדברי הראב"ד ז"ל וקושיא מפורשת מהסוגיא לדברי הרמב"ם ז"ל ועוד קשה על דברי הרמב"ם ז"ל אלו מה שהקשה מהר"י קורקוס שמביאו שם הכס"מ על מה שכתב דאם מצא קודם שחיטה דאיזה מהן שירצה מקריבו לשם פסח מהסוגיא דיומא (דף ס"ד ע"א) דהנה שם בסוגיא מייתינן ברייתא באבד פסחו והפריש אחר ומצאו קודם ששחט דמחלוקת ר' יוסי ורבנן איזה מהן יקריב לפסח דר' יוסי סבר דמצוה בראשון ורבנן סברי דאיזה מהן שירצה יקריב ומוקמינן שם דרב דסבירא לי' בשעיר יוהכ"פ דמצוה בראשון סבירא לי' כר' יוסי בפסח והנה שם בשעיר דיוהכ"פ פסק הרמב"ם כרב דמצוה בראשון וא"כ האיך פסק כאן בפסח כרבנן דר' יוסי דאיזה מהן שירצה מקריב ועיי"ש בכס"מ מה שמביא תרוצו ועיי"ש בלח"מ מה שמדחה שם תרוצו

ולפי דברינו לעיל דאמרנו דהא דפסח קרב שלמים לאו משום דנסתלק קדושת פסח וחל קדושת שלמים אך דחל מיד על הבהמה קדושת שלמים כמו קדושת פסח והא דבי"ד אינו קרב שלמים לאו משום דליכא עליו הקדושת שלמים אך משום דאמרינן דזמן י"ד אינו ראוי לשלמים כמו שביארנו לעיל נראה דלא שייך כלל לומר דהא דמקריב השני לפסח שהדחה הראשון בידים ויהא פסול אף לשלמים דבשלומא אם נאמר כצד הא' דלכתחילה חל רק קדושת פסח ואח"כ כשאינו ראוי עוד לפסח נסתלק קדושת הפסח וחל קדושת השלמים שייך שפיר לומר כיון דהא דנעשה אינו ראוי לפסח הוא משום דהבעלים בעצמו דחאו שעשה פסח אחר לכן פסול אף לשלמים משום דשלמים באים מכח קדושה דחוי' אבל אם נאמר דקדושת השלמים אינם באים כלל מכח קדושת פסח רק שחלים בשעת הקדש על הבהמה כמו קדושת פסח דזהו קדושת קרבן פסח דחל מיד עליו השתי קדושות לא שייך כלל דחי' בידים חדא דמה דלא הקריב אותו לפסח אינו מדחה אותו כלל כיון דיש עליו קדושת שלמים כמו קדושת פסח ומה דמקריב אותו לשלמים הוי ג"כ קדושתו א"כ לא נדחה כלל מהקדושה שיש עליו ועוד דאפילו נדחוק ונאמר דמ"מ קדושת פסח שעליו נדחה בידים אבל מ"מ לא שייך לומר דקדושת שלמים שעליו הוי קדושה דחוי' אלא א"כ אם נאמר כצד הא' דקדושת השלמים נולד מקדושת הפסח שהי' עליו שנסתלק ממנו לכן שייך שפיר לומר כיון דקדושת הפסח הוי קדושה דחוי' לכן קדושת שלמים הבא מכח קדושת הפסח הוי בא מכח קדושה דחוי' ואינו יכול להקריבה אבל אם נאמר דהקדושת שלמים לא בא מכח קדושת פסח אך דחל מיד בהקדשו כמו קדושת פסח גופי' א"כ מה לי דנדחוק ונאמר דקדושת הפסח שעליו נדחה בידים אבל מ"מ קדושת השלמים שעליו לא נדחה כלל ויכול שפיר להקריבו לשם שלמים ודוק ובפרט שהסברא הראשונה יותר מסתבר דהכא לא שייך דחוי' כלל כיון דלכתחילה חל עליו השני קדושות ולאיזה שירצה יהי' הרשות בידו להקריבו מה שבורר להקריבו לשלמים או לפסח לא הוי בזה דיחוי על הקדושה השני' כיון דלכתחילה העמד לכך ודוק: