שמחת החג קעא

דלא חזי' לפסח נסתלק ממנה קדושת פסת וחל עליו קדושת שלמים דגזה"כ הוא כן כמו באשם דאמרינן דכל שבחטאת מתה באשם רועה וכתב התוס' בשם ר"ת בהרבה מקומות דהלל"מ לא היתה דרועה אלא דקרב עולה דכיון דלא חזי' לאשם נסתלק ממנו קדושת אשם וחל עליו קדושת עולה כמו כן נימא גבי פסח דילפינן מקרא דפסח דלא חזיא לפסח נסתלק ממנו קדושת פסח וחל עליו קדושת שלמים או נימא דמיד חל על הקרבן קדושת פסח וקדושת שלמים ביחד ולאיזה קדושה שרוצה מקריב לכן אם עבר הפסח דלא חזי לפסח מקריב לשלמים ובי"ד הדין הוא דמוכרח להקריב לשם פסח ולאחר י"ד או קודם י"ד צריך להקריבו לשלמים וזהו הדין באדם המקריב אבל לא בעצם קדושת הבהמה דעל הבהמה יש לעולם שני הקדשות ביחד קדושת שלמים וקדושת פסח ושאני מאשם דלא חזי' לאשם דשם נסתלק קדושת אשם וחל קדושת עולה אבל הכא גבי פסח דמקריב לשלמים לא משום דנסתלק קדושת פסח אך דאיכא עלי' קדושת שלמים מתחילת ההקדש ושאני מאשם כמו שנבאר בעזהי"ת

ולפי צד חקירה זו במה שפסח קרב שלמים לאו משום דנסתלק קדושת פסח וחל קדושת שלמים אך דהוי קרבן כהאי דיש עליו קדושת פסח ושלמים ביחד יהי' ניחא דברי הש"ס פסחים (דף ס"א ע"א) ובמה שפסק הרמב"ם שם דהנה שם איבעי' להו אי פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים אי כשר או לא וכתב שם התוס' דהאיבעי' הוא כיון דפסח בעי עקירה אי מה ששחט לשם בעלים אחרים הוי עקירה ולכן כשר כיון דהוי שלמים ושלמים כשר בשינוי בעלים או נימא דלא הוי עקירה ופסול ומסיק שם רבא דפסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים הוי כמו שאין לו בעלים בזמנו ופסול והקשה שם התוס' ד"ה נעשה למה הוצרך רבא לומר משום דהוי כמי שאין לו בעלים בזמנו ממנפ"ש אי נימא דלא חשיב עקירה מה דנקרב בשינוי בעלים א"כ הוי פסול משום דהקריב בלא עקירה ואי דהוי עקירה א"כ אמאי פסול הא כיון דהוי שלמים ושלמים כשר בשינוי בעלים ועיי"ש שמתרץ הר"י שם דהפירוש הוא משום דלא הוי עקירה. והנה הרמב"ם פסק דפסח לא בעי עקירה כלל ואעפ"כ פסק דפסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים פסול משום דהוי כפסח בזמנו וקשה למה הא לאחר זמנו הוי שלמים ושלמים כשר בשינוי בעלים אבל לדברינו ניחא דאי נימא כצד הא' דהא דפסח קרב שלמים הוא משום דנסתלק מעליו קדושת פסח וחל עליו קדושת שלמים לא הי' שייך לפוסלו בשינוי בעלים משום דשלמים כשר בשינוי בעלים אבל אי נימא דהוי קרבן כהאי דיש עליו שתי הקדושות ביחד וכיון דגילתה התורה דאותו קרבן פסול להקריב בשינוי א"כ אפילו לאחר הפסח נמי פסול בשינוי בעלים משום דקדושת הקרבן לא נשתנה והוא אותו הקרבן גופי' שהי' בזמנו. והא דשינוי קודש כשר דלכאורה לפי זה צריך להיות פסול אפילו במקריב בשאר ימות השנה בשינוי קודש ג"כ אך באמת זאת ילפינן בזבחים (דף ח' ע"ב) מקרא דאיתא שם אימא שלמים אין מידי אחריני לא ופירש שם רש"י ז"ל וז"ל שחטו לשם שלמים לתכשר אבל שחטו לשם עולה לפסול וכו' עיי"ש ואדרבה לכאורה תקשה למה קרא לזה דשחטו לשם עולה בשאר ימות השנה דיהא כשר הא כיון דהוי שלמים ושלמים כשר בשינוי קודש ולמה צריך קרא להכי אלא ודאי כמו שביארנו דאעפ"י דקרב שלמים אבל מ"מ עצם הקרבן לא נשתנה כלל לכן הוי אמינא כיון דבאותו קרבן ניתנה הדין דפסול בשינוי קודש הוי אמינא דאפילו לאחר הפסח נמי פסול כמו שביארנו לעיל בשינוי בעלים לכן גלי קרא דכשר משום דדין פסול דשינוי קודש לא נתנה בעצם הקרבן רק בדין קדושת הפסח לבד לכן בשאר ימות השנה דקרב שלמים כשר בשינוי קודש אבל בדין שינוי בעלים דלא גילה קרא פסול אפילו בשאר ימות השנה אע"ג דלא נקרב לפסח רק לשלמים והסברא לזה הוא כמו שביארנו ודוק

ונראה דבחקירתנו יפלגו אמוראי ביומא (דף ס"ג ע"א) דפליגי שם אמוראי אי פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה או לא דר' דימי אמר ר' ירמי' אמר ר' יוחנן דפסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה דבין לשמו ובין שלא לשמו דפטור משום דסבירא לי' דפסח בעי עקירה ועקירת חוץ לא שמה עקירה ורבין אמר ר' ירמי' אמר ר' יוחנן דפסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה דבין לשמו ובין שלא לשמו דחייב ומסיק הש"ס משום דסבירא לי' דפסח לא בעי עקירה ולכן אע"ג דאשם שנקרב בחוץ לשמו פטור משום דאשם בעי עקירה אבל פסח לא בעי עקירה כלל דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא. ולכאורה יכולין לומר דפליגי בזה דמאן דסובר דפסח בעי עקירה סובר כצד הא' של חקירתנו דנסתלק קדושת פסח וחל עליו קדושת שלמים לכן סובר דבעי עקירה ומאן דסובר דלא בעינן עקירה הוא משום דסבירא לי' דמיד חל עליו השתי קדושות ביחד דהיינו קדושת פסח ושלמים לכן סבירא לי' דלא בעינן עקירה דלא דמי לאשם שעברה שנתה וכו' דבעי עקירה להקריבה לשום עולה משום דהתם כשהקדישה לאשם חל עליו רק קדושת אשם בלבד ואח"כ כשאינו יכול להקריבו לאשם מוכרח לעקור מעליה קדושת אשם כדי שתוכל לחול עלי' קדושת עולה אבל הכא בפסח יש עלי' מיד קדושת שלמים ואם אינו יכול להקריבה לפסח יכול להקריבה לשלמים לכן אינו בעי עקירה כן נראה לפרש לכאורה סברת מחלוקתם אך אפילו דנדחוק ונאמר דנהי דמאן דאית לי' דפסח לאחר זמנו בעי עקירה סבירא לי' כצד הא' של חקירתינו דנסתלק קדושת פסח וחל קדושת שלמים דאי לאו הכי לא הי' שייך לומר דצריך עקירה אבל מ"מ מאן דסבירא לי' דלא בעי עקירה יכולין לומר דאית לי' ג"כ כצד הא' אך סבירא לי' דכיון דעבר זמנו ואין יכולין להקריבו לפסח נסתלק ממילא קדושת פסח וחל קדושת שלמים ולא משום דחל קדושת שלמים מיד. וראי' לזה נוכל להביא מהא דמשמע בפסחים (דף ס' ע"ב) דאפילו מאן דסבירא לי' דלא בעי עקירה בפסח שעבר זמנו אבל בפסח קודם זמנו בעי עקירה לשם שלמים ואי נימא דמאן דסבירא לי' דלא בעי עקירה סבירא לי' דחל מיד על הבהמה שני קדושות קדושת פסח וקדושת שלמים א"כ מה לי קודם פסח ומה לי לאחר פסח והגם דנוכל לדחוק וליישב זה אבל מ"מ יותר מסתבר לומר