שמחת החג קסח

הפסול הוא מה שאינו מכוין לשם קרבן זה או דהחסרון הוא מה שקובע עליו שם של קרבן אחר. והנה מהא דסתמא כשר בקדשים ליכא להביא ראי' דאין צריך כוונה לשם אותו הקרבן דנוכל לומר דסתמא הוי כמו שמכוין בהדי' לשמה ממש כמו שנבאר בסמוך בעזהי"ת ונראה דבזאת החקירה יפלגו אמוראי במנחות (דף מ"ט ע"א) ר' חסדא ורבא אי עקירה בטעות הוי עקירה או לא דר"ח סובר דעקירה בטעות הוי עקירה דאם הקריב קרבן שלא לשמה בשוגג כגון שסבר שהוא קרבן אחר לא עלה לבעלים לשם חובה משום דעקירה בטעות הוי עקירה ורבה סובר דעקירה בטעות לא הוי עקירה ואם טעה וסבר שהוא קרבן אחר והקריב לשם קרבן אחר כשר ועלה. דזאת מוכרחין לומר אליבא דמאן דסובר דלא הוי עקירה דמאי דנפסל שלא לשמו הוא משום דמטיל עליו שם של קרבן אחר דאי לאו הכי לפסול משום דנהי דלא הוי עקירה אבל מ"מ חסר כאן לשמה ומאן דפליג וסובר דעקירה בטעות הוי עקירה נראה דיכולין לומר דזאת סבירא לי' ג"כ שפיר דמאי דנקבע עליו שם של קרבן אחר בטעות לאו כלום הוא אך סבירא לי' דמ"מ חסרון דשלא לשמו הוא מטעם דנחסר כוונה לשמו ולכן הכא נהי דבטעות הוי אבל מ"מ הכוונה לשמו מיהא חסר כאן ודוק. כן יכולין לומר לענ"ד. ואפילו מאן דלא יודי לן בהאי סברא אבל עכ"פ מאן דסבירא דלא הוי עקירה מוכרחין לומר אליבי' דסבירא לי' דלא בעינן לשמה רק העיקר הוא שלא יהא לשם קרבן אחר כמו שביארנו וכיון דקיי"ל כמ"ד דעקירה בטעות לא הוי עקירה נמצא לפי זה דאנו פוסקין דעיקר חסרון דשלא לשמו הוא מאי דמטיל עליו שם קרבן אחר ודוק

והנה יש לחקור הא דסתמא כשר בקדשים אי הפירוש הוא משום דבקדשים אין צריכים כלל מחשבה לשמו של הקרבן כמו שביארנו לעיל דהעיקר הוא שלא יהא כוונה לקרבן אחר או דנאמר דהא דסתמא כשר הוא משום דהוי כמחשב בהדיא לשמו משום דכל זמן שלא הי' מחשבה בהדי' שלא לשמו עומד הקרבן להיות נקרב לשם מה שהוקדש לכן הוי סתמא כאומר בהדי' דכוונתו הוא לשמו של הקרבן והוי כמחשב לשמו בהדי' והגם דלא הוצרכנו לזה דסתמא יהא כמחשב בהדי' לשמו דהא ביארנו דעיקר החסרון בשלא לשמו הוא מה דכוונתו הוא לשם קרבן אחר הרי דמה שלא מכוין לשם קרבן זה לא איכפת לן מ"מ יהי' נ"מ בחקירתנו כאשר נבאר בעזהי"ת ונראה דבחקירה זו יפלגו רבא ור' אדא בר אהבה בפסחים (דף ס' ע"ב) בהא דמבעי' להו שם בפסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו מי אתי שלא לשמו ומפיק מידי לשמו וכשר דפסח בשאר ימות השנה כשר שלא לשמו דהוי שלמים, או לא. ואמר שם רבא דכשר דהא סתמא לשמו קאי ואעפ"כ כי שחיט לי' שלא לשמו כשר אלמא אתי שלא לשמו ומפיק לי' מידי לשמו כי שחיט נמי לשמו ושלא לשמו אתי שלא לשמו ומפיק לי' מידי לשמו ודחי לי' ר' אדא בר אהבה דלמא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר פירוש דדחי ראי' דרבא מביא מסתמא דלשמו קאי ואעפ"כ כי שחיט שלא לשמו דכשר לדינא היכא דשחיט בהדיא לשמו ושלא לשמו ע"ז מדחי דסתמא שאני משום דלא אמר כלל לשמו וקחשיב כאילו שחיט שלא לשמו גרידא ועיי"ש בגמרא דרבא משני לי'. והנה זאת מוכרחין לומר אליבא דרבא דהא דסתמא כשר הוי כאילו אמר בהדי' לשמו דאי לא נימא כן רק אמרינן דהא דסתמא כשר הוא משום דליכא מחשבה לשם קרבן אחר ודי בזה להיות הקרבן כשר דאין צריכין כוונה בהדי' לשמו א"כ מאי דמיון הוא סתמא ושלא לשמו להיכא דחשב בהדי' לשמו דהכא כיון דסתמא הוי כאילו לא חשב כלל א"כ היכא דאיכא מחשבה שלא לשמו הוי כשחט שלא לשמו גרידא וזהו באמת דחיית ר' אדא בר אהבה וע"כ מוכרחין לומר דרבא סבירא דסתמא הוי כמחשב בהדיא לשמו ור"א ב"א דדחי לי' שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר סבירא לי' דהא דסתמא כשר בעלמא הוא משום דהוי כלא חשב כלל ולכן דחי שפיר דלא דמי היכא דתשב בהדי' לשמו ושלא לשמו מסתמא ושלא לשמו דהוי כשלא לשמו גרידא ודוק

והנה בענין אי סתמא כשר בפסח וחטאת הנה הכס"מ בפ"ד מהל' מעה"ק הל' י' השאיר את דברי הרמב"ם בצ"ע במאי דכתב שם ואם שחט ועבד שאר עבודות סתם ולא חשב כלל בעולה ושלמים הרי הן כשרים ועלו לבעלים דמשמע מדבריו דהא דלא חשב כלל דכשר הוא דוקא בעולה ושלמים אבל לא בפסח וחטאת, ועיי"ש בלח"מ וברה"ז זבחים (דף ב' ע"א) דכתבו דלרבותא נקט הרמב"ם עולה ושלמים. והנה לפי דברינו לעיל דאמרנו דסתמא הוי כמחשב בהדי' לשמו אין שום מקום כלל לומר דלא יעלו לבעלים לשם חובה, אך מה שקשה לי בזה הוא מהא דאמרינן בריש זבחים (דף ג' ע"א) תו רמי מלתא אחריתא וכו' שחטה לשם חולין כשרה וכו' ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשום אשה פסול ושני גט וכו' קדשים דל חולין מינייהו הוי לי' סתמא וסתמא כשרים. והנה לקמן (דף מ"ו ע"ב) מבואר דהא דלשם חולין כשר בחטאת אעפ"כ לא עלה לבעלים לשם חובה א"כ כיון דהגמרא מדמה דין שחט לשם חולין לדין סתם משמע לכאורה דסתמא נמי לא עלה לבעלים לשם חובה כשיטת הכס"מ בדעת הרמב"ם ודוחק לומר דמאי דקאמר הש"ס דל חולין מינייהו והוי לי' סתמא היינו דהוי גרוע מסתם דסתם כשר ועלה ובשחט לשם חולין אע"פ דכשר לא עלה לבעלים לחובה דדוחק הוא לומר כן

ומה שעלה על דעתי לישב קצת את לשון הרמב"ם ולדחות הראי' שהבאתי מהש"ס הוא במה דהי' נראה לי לחלק בענין החדוש שחדשנו לעיל דעיקר פסול דשלא לשמה הוא מה שקובע עליו שם של קרבן אחר אבל מה שהקרבן גופי' לא נקרב לשמה לא איכפת לן בזה הי' נלענ"ד לחדש ולומר דזהו דוקא בשאר קדשים אבל בפסח וחטאת צריך גוף הקרבן להיות נקרב לשמה ואם לא נקרב לשמה אעפ"י דלא לתכוין לקרבן אחר ג"כ, נהי דלא הוי בזה חסרון כנתכוין לשם קרבן אחר להיות נפסל בזה אבל מ"מ הוי חסרון בזה דלא נתכוין לשמה ממש במה דלא עלה הקרבן לשם חובה והא דסתמא כשר ג"כ בפסח וחטאת לאו סתירה הוא לדברי זה משום דכבר ביארנו דסתמא הוי כמחשב בהדיא לשמה.

ומה שהביאנו לידי חילוק זה הוא מה שנסתפק