שמחת החג קסז

דבעופות לא אמרינן כן כיון דכבר חל עליהן קדושה גמורה לקרבן אך הטעם דמהני מכירה הוא משום דנהי דהוי קרבנות גמורין אבל מ"מ לא הוי שם בעלים עדיין עליהן ובמכירתן הם נקבעו לשם בעלים והוי כמו למ"ד דיכול למכור עולתו ושלמיו אע"פ דהתם בוודאי לא נשתנה ולא נתחלף קדושתו מכמו שהי' אעפ"כ מהני מכירתו לקבוע עליהן שם בעלים והגם דפסקינן דהמוכר עולתו ושלמיו דלא מהני היינו דוקא היכא דכבר נקבעו לשם בעלים אבל היכא דליכא עלייהו שם בעלים כלל יכולין למוכרן ולקבוע עליהן שם בעלים והכא נמי לא הוקבע עליהן שם בעלים משום דהבעלים הקדישו אותן לבדה"ב ולא למזבח לכן יכול הקדש למוכרן ולקבוע עליהן שם בעלים נמצא דבמכירתו לא נעשה דין פדי' כלל כמו בכל מכירת הקדש דהדבר נפדה והקדושה חל על המעות דהכא לא נפקע קדושת מזבח הראשונה והא דהדמים קדושין הוא מטעם כיון דהבעלים למכירה הוא רשות הקדש לכן שייך לה המעות ולכן נמי אין שייך הדמים לרשות קדושת בדה"ב משום דבדה"ב אין מוכר כאן כלל רק רשות קדושת מזבח מוכר הקרבן לקבוע עליהן שם בעלים לכן שייך הדמים לרשות מזבח ודוק. ולכן פסק הרמב"ם שפיר דכיון דלא מהני בהו פדיון שייך הדמים לרשות מזבח וילקח מהן עולות ולא תקשה השגת הראב"ד דהא מ"מ נפדין הן דלפי דברינו המכירה לאו פדיון היא כלל כיון דלא נסתלקה הקדושה שהי' מעיקרא על העופות אך המכירה הוא אך ורק לקבוע בעלים על הקרבן כמו שביארנו ולכן כתב הרמב"ם ז"ל שפיר דהגם דבבהמות פסקינן דהדמים שייכים לבדה"ב הוא משום דיש להם פדיון אבל בעופות שייך הדמים למזבח וילקח בהן עולות ודוק

סימן כז

הרמב"ם פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הל' ד' כתב שם וז"ל חטאת ששחטה לשם זבח אחר כגון ששחטה לשם עולה או לשם אשם או לשם שלמים פסולה כמו שביארנו אבל אם שחטה לשם חולין כשרה ולא עלתה לבעלים ע"כ. ובהל' ה' שם כתב וז"ל מפי השמועה למדו שהקדשים מחללין קדשים ואין החולין מחללין קדשים, והוא מהש"ס דזבחים (דף מ"ו ע"ב) אמר ר' יהודא אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה וכו' עיי"ש. והנה שם בהל' י"א כתב וז"ל הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם בין ששינה שמו לזבח אחר ובין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לד', ע"כ, והקשה הברה"ז בזבחים (דף ג' ע"א) ד"ה חטאת מאי שנא פסח מחטאת דכשר לשם חולין הא מקרא מלא דיבר הכתוב קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים וא"כ מהיכא תיתי בפסח יהא פסול בשחט לשם חולין הא אין חולין מחללין קדשים. ועוד הקשה דא"כ מאי פריך שם בש"ס (דף ג' ע"א) אלמא דמינה מחריב בה ולאו מינה לא מחריב בה והתני' תוכו וכו' ולשיטת הרמב"ם דפסח פסול לשם חולין לסייע מפסח דלא מינה נמי מחריב בה עיי"ש בברה"ז דף הנ"ל מה שפריך עוד לשיטת הרמב"ם. והנה ראיתי להמאירי על פסחים (דף נ"ט ע"ב) דכתב ג"כ דפסח לשם חולין דפסול וכתב משם הירושלמי דהטעם הוא דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא לד' וראיתי ג"כ בהסכמת אב"ד דברעזאן על ה ,,לקוטי הלכות״ על זבחים דמשיג שם על ה ,,לקוטי הלכות" וכתב דטעמא דהרמב"ם הוא משום דכתיב זבח פסח הוא לד' ומביא שם כן בשם הירושלמי ולא הזכיר זאת בשם המאירי (יכול להיות דהמאירי על פסחים לא הי' עוד נדפס אז) והלקוטי הלכות משיג שם א"כ אי מהאי טעמא צריך להיות דאפילו בסתמא נמי פסול ואנן קיי"ל דסתמא כשר אפילו בפסח נמי וקושיא זאת יכולין לתרץ בפשטות כאשר נבאר אי"ה בדברינו לקמן אך מ"מ צריך עיקר הדבר הסבר למה יהי' פסח שאני משאר קרבנות דבפסח צריכין כוונה לשם פסח יותר משאר קרבנות ודוק

ומה שנראה לי לפענ"ד לומר בזה הוא בהקדם לבאר מה שחקרתי הא דפסול בפסח וחטאת שלא לשמו וג"כ הא דאמרינן בשאר קדשים דלא עלו לשם בעלים בשלא לשמו וכן בפסח וחטאת בשחט לשם חולין דג"כ לא עלו לבעלים לשם חובה אי הטעם דפסול ולא עלו לבעלים לשם חובה הוא מטעמא דחסרון לשמה דכל קרבן צריכין לכוין להקריבן לשם מה שהוקדש או נימא דהטעם דפסול בפסח וחטאת שלא לשמו וכן מה דלא עלו לבעלים בשאר קרבנות הוא לאו משום דלא מכוין לשם אותו קרבן אלא החסרון הוא מה שמכוין לשם קרבן אחר ומטיל עליו בשעת הקרבתו שם של קרבן אחר זהו פועל במאי דפסול בפסח וחטאת וכן בשאר קדשים דלא יעלו לבעלים לשם חובה אבל שיכוין לשם אותו הקרבן שמקריב אינו צריך. והנה בפסח וחטאת דפסול שלא לשמו בוודאי מוכרחין לומר דהטעם הוא משום דמכוין לשם קרבן אחר ולא מה שלא מכוין לשם קרבן זה דהא חזינן דאם מכוין לשם חולין דכשר אף דחסר כוונה לשם אותו הקרבן דלא שייך לומר דהא דלא נפסל במכוין לשם חולין משום דגזה"כ הוא דאין חולין מחללין קדשים דלא שייך לומר כן אלא אם נימא דהטעם דפסול בפסח וחטאת הוא מצד שקובע עליו שם אחר שייך שפיר הגילוי קרא דדוקא מה שקובע עליו שם של קדשים פוסלו ולא אם קובע עליו שם של חולין זה אינו פוסלו אבל אם נימא דהפסול דפסח וחטאת הוא מה שאינו מכוין לשמם ממש א"כ אפילו לשם חולין נמי יפסל ולא שייך כאן כלל הגילוי קרא דקדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים דהא לפי פירוש זה אין חולין וקדשים מחללין רק מה שלא מכוין לשם הקרבן שהוא זהו מחלל אותו וא"כ איזה נ"מ יש אם מכוין לשם קדשים או לשם חולין ולא שייך לפי זה הגילוי קרא דקדשים מחללין ואין חולין מחלל אלא וודאי מוכרחין לומר לפי זה דהא דפסול בפסח וחטאת שלא לשמו הוא מטעם דקובע עליו שם של קרבן אחר וע"ז גלי קרא דדוקא מה שקובע עליו שם של קדשים פוסלו ולא מה שקובע עליו שם של חולין ודוק. אך זה עדיין נסתפק לי במה שלא עלה לשם חובה בפסח וחטאת במכוין לשם חולין וכן בשאר קדשים במכוין שלא לשמה אי