שמחת החג קסה

לצרכי קרבן רק הבהמה בלבד אבל העור שיירה לעצמה דכיון דמי שלוקח לקרבן אינו נותן דמים יותר בעד הבהמה רק מה שצריך לקרבן נמצא דאפילו ימכור בדה"ב את כל הבהמה עם עורה נמי לא יקבל בדה"ב דמים יותר ממה שתמכור בלא עורה כיון דהקרבן כשר ג"כ בלא העור נמי וא"כ כשמוכר בדה"ב את הבהמה לצרכי קרבן אינה מוכרת אלא את הבהמה בלבד אבל העור שיירה לעצמה לכן סבירא לי' להרמב"ם דאפילו לר' אליעזר נמי העור שייך לבדה"ב ומוכר בדה"ב את העור לאחר הקרבה ומקבלת דמים בעד העור לחוד וזאת לא שייך למפרך דלפי זה דהעור אינו נצרך להקרבן נימא בכל המוכר בהמתו לעולה דהעור שייר לעצמו ואינו מוכר אלא בשר הבהמה לחוד. לאו קושיא היא חדא דיכול להיות דאימתי לא נחשב חסרון מה דהעור אינו שייך להקרבן אלא דוקא היכא דעכ"פ מונח על העור דין קדושת בדה"ב אבל היכא דהעור אינו קדוש כלל נחשב הקרבן לקרבן חסר דפסול והוי כמו בעל מום. ועוד נראה לי והוא העיקר דאפילו נאמר דהמוכר בהמתו לעולה וישייר העור לעצמו לא יהי' חסרון בהקרבן מ"מ לא תקשה דלימא דמשייר העור לעצמו משום דהא דאמרינן דהעור של הקרבן דשייך לכהנים לאו משום דהעור הוא של בעל הקרבן והי' קדוש בקדושת הקרבן אך דדין התורה דהעור של הקרבן שייך לכהנים יהי' איזה שיהי' או לבעלים של הקרבן או לבעלים אחר אבל מ"מ העור של הקרבן הוא לכן שייך לכהנים ותדע דכן הוא דהא המתפיס עורו של עולה לבדה"ב דאי לאו קרא דעולת איש ולא עולת הקדש הוי אמינא דהעור שייך לכהנים אע"ג דהעור לאו דבעל הקרבן הוא ולמה לי קרא הרי מכאן דלא תלוי זה בזה כלל אך כן דין התורה דהעור של הקרבן עולה וק"ק שייך לכהנים וכן דהעור של קדשים קלים שייך לבעלים של הקרבן וכיון שכן לא שייך לומר דלא מכר העור משום דסוף כל סוף לא יהי' לו מזה כלום לכן נאמר דמהסתם מכר הכל אבל הכא במקדיש נכסיו כיון דאיכא קרא דעולת איש ולא עולת הקדש א"כ נ"מ להקדש בדה"ב מה שלא תמכור העור לבעל הקרבן במה דיכול הקדש בדה"ב למכור העור חוץ מזה שלוקחת דמים בעד מכירת הקרבן לכן אמרינן שפי דהקדש לא מכר אלא הקרבן גופי' אבל העור לא מכר הקדש כלל כיון דבלא העור נמי הקרבן שפיר דהעור לא שייך להקרבן ודוק

והא דכתב הרמב"ם האי דינא בהניח זכרים ולא בהניח נקבות ולמה לא נאמר לסברתינו דקדושת בדה"ב לא מכר אלא את הקרבן גופי' אבל העור של הקרבן לא מכר ויהי' שייך העור לבדה"ב ומהרמב"ם משמע דבהניח נקבות דהדין דתמכר לצרכי זבחי שלמים דאין העור שייך לבדה"ב ומאי שנא. אך באמת לפי דברינו לא תקשה כלל כיון דכל הסברא שאמרנו מה שבדה"ב אינו מוכר העור ביחד עם הקרבן הוא משום דכיון דהלוקח קרבן אינו נותן דמים יותר בין שיקנה הקרבן עם העור או לא כיון דהקרבן כשר ג"כ אם העור יהי' שייך לבדה"ב לכן אמרינן דבדה"ב אינו מוכר העור ביחד עם הקרבן כיון שלא תקח דמים בעד העור זאת לא שייך לומר אלא בעולה דהדין הוא דהעור שייך לכהנים נמצא דלבעל הקרבן אין נ"מ כלל אם יקנה גם העור או לא ולא יוסיף דמים בעד העור משום דהוא רק לקרבן צריך והקרבן כשר ג"כ בלא קניית העור ואם יקנה העור לא יהי' לו כלום מזה דהא יהי' שייך לכהנים לכן אינו נותן דמים יותר בעד העור נמי לכן אמרינן שפיר דבדה"ב אינו מוכר עתה העור כלל רק לאחר הקרבה ימכור בדה"ב את העור לכל מי שירצה כיון דאינו שייך לכהנים וכל זאת דוקא בעולה אבל בשלמים דהעור שייך לבעלים נמצא דאם בדה"ב לא תמכור את העור לא יתן כ"כ דמים ואם תמכור את העור נמי, יתן דמים יותר בעד העור כיון דהעור לאחר הקרבת הקרבן יהי' שייך לו א"כ מיד כשמוכר בדה"ב את הבהמה לשלמים תמכור ביחד עם עורה דלמה לי' למכור העור לחוד כיון דגם עתה מקבלת דמים בעד העור של הבהמה לכן אמרינן שפיר דבנקבות אינו שייך העור לבדה"ב ודוק ונתישב הרמב"ם שפיר מה דמחלק בין הניח זכרים להניח נקבות

אך ביותר חדוש נראה לי לומר דהא דחדשנו דהעור אינו שייך להקרבן ואפילו היכא דהעור אינו שייך לבעל הקרבן אך לבדה"ב נמי הוי הקרבן שפיר ולא הוי הקרבן קרבן חסר נראה לי לומר דהיינו דוקא בקרבן עולה אבל בשאר קרבנות העור גופי' הוי חלק מהקרבן. דהנה בזבחים (דף ק"ג ע"ב) גרסינן שם אין לי אלא עור העולה (פירוש דשייכה לכהנים) עורות קדשי קדשים מנין וכו', רבי אומר כל עצמו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד שבכל מקום העור הולך אחר הבשר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הן ועורותיהן נשרפין עמהם חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור מתנה לכהן רצו מפשיטין אותן לא רצו אוכלין אותן ע"ג עורן קדשים קלין לבעלים רצו מפשיטין אותן רצו אוכלין אותן ע"ג עורן אבל עולה נאמר בה והפשיט את העולה וכו', עיי"ש. הרי דרבי מחלק בין עורות העולה לעור שאר הקרבנות דבשאר קרבנות העור מהלך אחר הבשר דאם רצה אוכל את העור בתורת קרבן אבל בעולה דאיכא דין הפשטה הייתי אומר דכיון דהעור לא שייך להקרבן לא שייך העור לכהנים לכן צריכין קרא. הרי לענ"ד בהדי' מדברי רבי דבשאר קרבנות הוי העור חלק מהקרבן אבל בעולה הוי העור דבר מיוחד לגמרי ואינו שייך להקרבן כלל. ולפי זה נראה דהא דחדשנו דליכא חסרון בקרבן אם העור יהי' שייך לבדה"ב ולא לבעל הקרבן זהו דוקא בעולה אבל לא בקרבן אחר דיהי' נחשב לקרבן סר כיון דהעור הוא חלק מהקרבן גופי' ולכן ניחא הרמב"ם שפיר דכתבו האי דינא דהעור שייך לבדה"ב דוקא בהניח זכרים דמוכרין אותן לצרכי עולות לכן יכול בדה"ב לשייר העורות לעצמן למכור לאחר הקרבה ולא הוי חסרון בקרבן אבל בהניח נקבות מוכרח בדה"ב למכור כל הבהמה ולא לשייר העור לעצמו דבלאו הכי יהי' הקרבן חסר כיון דהעור הוא חלק מהקרבן כדביארנו ודוק

והא דמוקמי שם בזבחים (דף ק"ג ע"ב) דהא דממעטינן עולת הקדש היינו כר' יהושע ולפי דרכינו הא יכולין לאוקמי שפיר אפילו כר"א נמי ובקצת דוחק הי' נראה לי לומר דהא דאמר הש"ס וכדברי ר' יהושע היינו אפילו לר' יהושע דלר"א פשיטא לי' דאתי דהא הוא סובר דבמקדיש נכסיו והיו בהן