שמחת החג קסג

חכמים לאסור דבר זה יכולין לומר שפיר דהא דסבירא לי' לר"א דטהורין אין נפדין הוא מתקנת חכמים והא דסבירא לי' דמנחת חוטא נפדה ומביא סייעתא מקרא הכי קאמר כיון דבמנחת חוטא מפורש בתורה להיתר בודאי לא אסרו חכמים אבל בשאר מנחות דאינו מפורש בתורה לא להיתר ולא לאיסור תקנו שפיר דטהורין אין נפדין ודוק. ובזה אתי שפיר שיטת התוס' דסבירא להו בהרבה מקומות דהא דאינו יוצא מידי מזבח הוא מדרבנן ולא תקשה להי מהסייעתא שהבאנו לדברי הרמב"ם ז"ל. אך מ"מ דברי הרמב"ם הם פשוטין ביותר לפי דברי הש"ס דהא דהמקדיש תמימין לבדה"ב דאינו יוצא מידי מזבח הוא מדאורייתא ודוק

נסתפקתי לפי שיטתו דהוא דין דאורייתא הא דאינו יוצא מידי מזבח, איזה דין הוא אם הוא רק דין בעלמא בלבד דאינו יוצא מידי מזבח או דנימא דהוא דין קדושת מזבח דחל על הבהמה שהקדיש לבדה"ב דכן הוא דין התורה דאם הקדיש בהמה לבדה"ב דחוץ מה שחל על הבהמה דין קדושת בדה"ב חל עלי' דין קדושת מזבח ג"כ דמוכרחין להקריבה למזבח אך דין קדושה זה לא הוי עוד קדושת מזבח גמורה דבקדושת מזבח יש שני דברים א' דין קדושה שמונחת על הבהמה גופא דמוכרחין להקריבה למזבח ב' דין קנין דהקדש יש לו בה קניני ממון כמו שביארתי לעיל לכן הכא כשהקדיש תמימין לבדה"ב נהי דביארנו דחל עלי' ג"כ דין קדושת מזבח אבל הדין דקדושת מזבח לא חל אלא על הבהמה גופא אבל הקניני ממון שבה נקנין לקדושת בדה"ב לכן יכול בדה"ב למוכרה וליטול דמים לבדה"ב אבל מ"מ אין יכול קדושת בדה"ב למוכרה לחולין דהא יש עלי' דין דקדושת מזבח ג"כ דמוכרחין להקריבה לכן מוכרח בדה״ב למוכרה לצרכי קרבן וזה הוא הדין דאינו יוצא מידי מזבח לעולם ודוק. אך לכאורה תקשה לפי זה כיון דחל עלי' קדושת קרבן א"כ האיך יכול בדה"ב למוכרה לצרכי קרבן הא הוי כהמוכר עולתו ושלמיו דלא עשה כלום והכא נמי כן הוא כיון דיש עלי' דין קדושת קרבן א"כ האיך יכול להעשות קרבנו של זה אך באמת לא קשיא ולא מידי משני טעמים חדא דהא דהמוכר עולתו ושלמיו דלא עשה ולא כלום היינו דוקא היכא דהוי קרבן גמור דהיינו דהקרבן קדוש קדושה גמורה כמו שביארנו דבין הדין קדושת מזבח יש כבר על הבהמה וכן הקניני ממון שבה שייכים כבר להקדש אז אין שייכה בה מכירה דהלוקח אין נותן כלום להקדש דכבר שייכה להקדש מכל וכל אבל היכא דעל הבהמה חל רק דין קדושה בלבד אבל הדמים אינו שייכים עוד למזבח והלוקח קונה אותה ומקדיש ג"כ הדמים אז יכולין לומר שפיר דהעולה והשלמים נקראת על שמו משום דהוא הקדישם לגבוה ודוק. אך מה שנראה יותר לי בזה והוא העיקר דאימתי אמרינן דהמוכר עולתו ושלמיו דלא אמר כלום אלא היכא דכבר חל על הקרבן שם בעלים אז אמרינן כיון דהוקבע הקרבן לשם בעלים זה אינו יכול להיות על שם בעלים אחר אבל הכא בנידון דידן נהי דחל על הבהמה דין קדושת מזבח אבל עדיין אינו נקבע שם בעלים עלי' כלל משום דהבעלים שהקדיש את הבהמה לא הקדיש כלל לשם קדושת מזבח דלהיות נקרא הקרבן על שמו דהא הקדיש הוא את הבהמה לשם קדושת בדה"ב מכל וכל אך דכן דין התורה דהיכא דהקדיש תמים לבדה"ב חל ג"כ דין דקדושת מזבח נמצא לפי זה דהקדושת מזבח על הבהמה שלא לשם בעלים כלל לכן יכול הקדש בדה"ב למכור את הקרבן לשם מי שהוא ומהני כמו למ"ד דהמוכר עולתו ושלמיו דמהני ודוק

והנה מדברי התוס' זבחים (דף קי"ג) נראה להביא ראי' לצד הב' של חקירתנו דהא דאמרינן דהמקדיש תמימין לבדה"ב דאינו יוצא מידי מזבח היינו דחל מיד כשהקדיש לבדה"ב קדושת מזבח ג"כ דהנה שם ע"ב ד"ה יצא קדשי בדה"ב (פירוש דאין מחויבין עליהם על איסור דשחוטי חוץ) כתבו וז"ל בלשון אחר פירוש בקונטרס דממעט אפילו תמימים דהא פרת חטאת תמימה וממעטה משום דאינה ראוי' לפתח אהל מועד ונראה דאין זו ראי' דפרת חטאת לא קיימא למזבח אבל מתפיס תמימין לבדה"ב הא אמר בסוף תמורה דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ונמכרו לצרכי עולות ושלמים וכו' עיי"ש וזאת מוכרחין לומר דשיטת תוס' זה הוא דהא דאינה יוצאה מידי מזבח לעולם הוא מדאורייתא. ולא כשיטת התוס' בהרבה מקומות דאינו אלא מדרבנן דהא רצו כאן לומר דלהכי מחויב על שחוטי חוץ בקדשי בדה"ב משום דאינן יוצאין מידי מזבח הרי דסבירא להו דדין דאורייתא הוא וכן הוכיח זאת המל"מ פ"ה מערכין הל' ה' וא"כ ראי' נכונה מדבריהם דרצו לחייב בקדשי בדה"ב על שחוטי חוץ משום דהמקדיש תמימין לבדה"ב דאינן יוצאין מידי מזבח לצד הב' של חקירתנו דהוא דין קדושה ולא דין בעלמא דהא משום קדושת בדה"ב ליכא למחייבו אם שחטן בחוץ דהא על פרת חטאת פטור אם שחטה בחוץ הרי דמשום דאיכא עלי' קדושה של בדה"ב ליכא לחייבו על שחוטי חוץ אך דהחיוב הוא משום דאינה יוצאה מידי מזבח הרי לענ"ד דסבירא להו דהא דאינה יוצאה מידי מזבח היינו מטעם דיש עליהם קדושת מזבח ולא דין בעלמא דהא מחייבין משום זה על איסור דשחוטי חוץ ודוק. והגם דמשמע שם דלהלכה סבירא להו כלשון אחר דרש"י ז"ל דפטור על איסור דשחוטי חוץ בקדשי בדה"ב אפילו בשחט תמימין עיי"ש מה שהקשה משעירי דיוהכ"פ ומה שכתבו לעיל היינו רק למדחי ראית רש"י ז"ל אבל בעצם הדין מסכימים עם רש"י ז"ל דבשחט קדשי בדה"ב בחוץ פטור אפילו בשחט תמימים נמי אעפ"כ לא הוי סתירה לדברינו דהוא דין קדושה משום דזאת חזינן מדדחו ראית רש"י ז"ל מפר חטאת, דתפסו דהא דאינה יוצאה מידי מזבח הוא דין קדושה כדביארנו והא דסבירא להו לפי האמת דפטור היינו מטעמא אחרינא דנהי דחל עלייהו קצת קדושת מזבח אבל מ"מ כיון דלאו קדשי מזבח גמורין הם כדביארנו לעיל לכן סבירא להו דפטור משום שחוטי חוץ אבל מ"מ קדושת מזבח אית בהו ולכך לא דמי לפרת חטאת דלא הוי אלא קדשי בדה"ב בלבד ודוק

ולפי דברינו אלה יתורץ שפיר מה שהקשה הלח"מ